במציאות של היום, ספורטאים בכלל - וכדורגלנים בפרט - מבינים שהתפקיד שלהם חורג מגבולות המגרש. הכוח של הכדורגל בעולם, ההשפעה שלו על מיליארדי אנשים מסביב לכדור הארץ, הפכו את גיבורי המשחק - השחקנים - לדמויות ולגיבורי תרבות.
זו ברכה וקללה; מצד אחד, זה בהחלט מגדיל אותם כבני אדם - זה מאפשר להם הזדמנויות כלכליות, הם מככבים בפרסומות ובסרטים. מצד שני זה בהחלט מחיל עליהם כללים של אישי ציבור לכל דבר - כאלה שההתבטאויות שלהם צריכות להימדד בקפידה ובזהירות.
בכל מקרה, מה שהיום מובן מאליו - לא היה כל כך נכון פעם. בשנות החמישים והשישים, בעידן הלא מקצועני, כדורגל היה תחביב. לפעמים תחביב שהביא אותך רחוק בחיים, אבל משהו נחמד שעושים לצד העבודה האמיתית שלך. וכמו בהרבה תחומים, גם פה - פלה היה פורץ הדרך.
לאורך השנים, הוא היה שחקן לא רק על המגרש - אלא גם מחוץ למגרש. הוא כתב שירים, שיחק בסרטים וסדרות, כיכב בפרסומות - הפך לדמות משפיעה גם על אנשים שלא אהבו או התחברו לכדורגל. לא רק סמל לכדורגל, אלא גם סמל לקבלה, ולשמחה באופן כללי.
לאורך השנים, פלה השתתף (בתפקידים שונים) בלא פחות מ-11 סרטים וסדרות. כבר ב-1969, עוד כששיחק כדורגל, הוא שיחק בסדרה בשם "זרים" - סדרה שנכתבה בעקבות ההמראה של חללית "אפולו 11" לירח. בסדרה, פלה בתור הגיבור הראשי היה קברניט החללית, שפגשה חייזרים שבאו לסייע לתושבי כדור הארץ.
הסרט המפורסם ביותר שבו השתתף פלה היה, כמובן, "הבריחה לניצחון". הוא נוצר ב-1981 על ידי הבמאי ג'ון יוסטון, וכלל סגל של כוכבים מכל מיני סוגים. סילבסטר סטאלון ומייקל קיין שיחקו בתפקידים הראשיים, בסיפור שבו קבוצת שבויי מלחמה אמריקאים פוגשת נבחרת גרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה, למשחק כדורגל על כל הקופה.
פלה משחק בסרט, לצידם של כוכבי כדורגל אחרים מאותה התקופה - ביניהם בובי מור (ש-15 שנה קודם הניף עם אנגליה את גביע העולם) וגם אוסבלדו ארדילס, שכיכב עם ארגנטינה וזכה איתה במונדיאל 1978. בסופו של דבר, פלה ובעלות הברית מצליחות לנצח את הגרמנים עם שער ניצחון של.... טוב, אתם יכולים כבר לנחש.
הכוכב הברזילאי לא בחל גם בהומור; בשנת 2001, יצא באנגליה הסרט "מייק באסט מנהל את אנגליה" - סיפורו של מנג'ר מקבוצות חובבים שיום אחד, בתסריט משונה, הופך להיות מאמן הנבחרת לפני המונדיאל בברזיל. בסצנה משעשעת במיוחד, פלה עצמו מככב - כאשר הוא נשאל (כפי שנשאל מיליון פעם בערך במציאות) מי תזכה במונדיאל. הוא מונה את כל הנבחרות האפשריות, ולמרות תחנוניו של המראיין מרטין באשיר (שמגלם את עצמו), לא מזכיר את אנגליה אפילו ברמז...פלה, כמובן, גם כיכב בפרסומות - מ"פפסי", עוד בשנות השבעים, דרך "אמריקן אקספרס" - ועד הפעם ההיא שבה נכלל בפרסומת של "לואי ויטון" ב-2010, יחד עם דייגו ארמנדו מראדונה וזינדין זידאן. לפעמים, כל מה שחשוב הוא עצם המפגש - ובפרסומת עצמה, הם בכלל שיחקו כדורגל שולחן ביחד. לפני המונדיאל ב-2014, הוא גם כיכב בפרסומת לחברת התעופה של האמירויות, יחד עם כריסטיאנו רונאלדו - שבה הוא נאלץ לצלם את "הכוכב החדש" עם מעריץ. הומור עצמי לא היה חסר.
ומעבר לכל אלה, לפלה היתה גם אהבה גדולה - ופחות מוכרת. המוזיקה. פלה אמנם ידע לנגן בגיטרה, לא אהב להתגאות יותר מדי בשירים שכתב. פעם, בראיון ל"גארדיאן", הוא אמר שלא רצה שיעשו את ההשוואות בין פלה הכדורגלן לפלה המוזיקאי - "את הכישרון שלי בכדורגל קיבלתי מאלוהים. מוזיקה היתה רק בשביל הכיף". ובכל זאת, כמה שירים שלו יצאו לאור; בשנת 1977, המוזיקאי הברזילאי סרג'יו מנדס כתב פסקול לסרט על חייו של פלה, ונתן לגיבור הסרט לשיר את שיר הנושא. בשנת 2016, פלה אפילו שיר לכבוד האולימפיאדה שהתקיימה בריו - שנקרא "Esperanca" ("תקווה"), אותו שר יחד עם מקהלת ילדים, שיר אהבה לברזיל כמדינה.
אבל כנראה שהרגע המוזיקלי הקסום ביותר, לא הוקלט מעולם. הוא קרה בשידור ישיר, בתכנית ההיסטורית שבה פלה התארח אצל מי שהוגדר כיריבו הגדול - דייגו מראדונה. למראדונה, כזכור, היתה תכנית בשם "הלילה של מספר 10" - ובפרק הראשון, הוא אירח את פלה לראיון מלב אל לב. בשלב מסוים, פלה שלף את הגיטרה ושר שיר לדייגו, שהיום מקבל משמעות חדשה. ומרגשת.
"מי אני, מראדונה?
מי אתה?
אתה רוצה להיות אני,
ואני רוצה להיות אתה.
מי אני בחיים האלה?
מי אתה?
אתה רוצה להיות אני,
ואני רוצה להיות אתה.
אני לא מתווכח על החיים האלה,
אני אפילו לא רוצה לדעת,
מה שנכון עבורי,
יכול להיות לא נכון עבורך.
כל הכסף שחסכתי,
לא קנה לי את הכרטיס,
אני לוקח איתי הרבה אהבה,
כי בגן עדן
הכל בחינם".
