"הרצון לדייק במילים,
תכונה מרגיזה מאוד,
במיוחד כשבסוף אני,
עומד
ושותק"
( אביתר בנאי, "פקק תנועה")
לכתוב טור מספר שעות אחרי משחק של מכהי חיפה זו מטלה שעלולה, לעתים, להיות מורכבת למדי. אחרי הפסדים מעצבנים, מן הסתם, האינסטינקט שלך הוא להתחפר בתוך עצמך עד יעבור דיכי, ובטח לא להעלות גירה וזכרונות מפוקפקים קבל עם ואתר. בנצחונות גדולים, האדרנלין שלך יכול לא אחת לערפל את חושיך וכושר השיפוט שלך, ולגרום לך לפספס נקודות מהותיות, לקבוע קביעות מפוקפקות או סתם להגזים ולהפליג שלא לצורך בשבח.
באופן אישי, אני בהחלט משתדל לתת את המיטב שלי בכל טור ולמצוא את המילים הנכונות בכדי לתאר באופן השלם ביותר את החוויה שלי כאוהד. זו אהבה גדולה בעבורי, וגם סוג של שליחות.
ואז מגיע רגע שפשוט סותם את כל הסנסורים שלך, הצפה רגשית רבתי, מערכת העיכול המנטלית שלך מסרבת לפרק ולהניח בתודעה את מה שהעיניים ראו אך לפני מספר שעות. וכך, בסיומה של אחת ההצגות הגדולות ביותר שראה הכדורגל הישראלי מימיו, מצאתי את עצמי מול המסך, עומד ושותק, מבולבל, לא מאמין. זה באמת קרה עכשיו?
על כתפיי, אם כן, מונחת הבוקר מעמסה לא קלה בכלל, לתווך במילותיי שלי את האגדה שנרקמה על הדשא בפיראוס, באופן שיעשה עמה צדק.
זה היה מסוג המשחקים שמלחינים עליהם שירים, חורטים כל רגע מהם על מגילות קלף מהודרות, דוחסים את התקציר לקפסולת זמן למען הדורות הבאים. מיתוסים שמתהווים על הדשא, כמו לראות חד קרן מכונף באמצע מרכז ביג בקרית אתא - התרחשות פלאית, ניסית ויפהפייה, שאתה פשוט לא מאמין שמתרחשת לך מול העיניים.
עשרים שנים כמעט לאחר הניצחון העצום על אולימפיאקוס ב-GSP (עוד נשוב אליו), מכבי חיפה עשתה היסטוריה ענקית ופשוט השמידה את אולימפיאקוס.
התוצאה הזו שיקפה לחלוטין את יחסי הכוחות על המגרש, גם אתמול וגם לפני שבוע. הסטטיסטיקה, 14 בעיטות לשער מול 8 של אולימפיאקוס (מתוכן אחת!!! למסגרת), מדברת בעד עצמה.
בלי בונקר ובלי פחד, מכבי חיפה שיחקה את המשחק שלה מול יריבת על, ההגרלה הקשה ביותר שיכולנו לקבל, וריסקה אותה לחתיכות.
כל הקבוצה הגיעה לפיראוס חדה, ממוקדת והשתוללה על הדשא באופרה של כדורגל מטריף, חסר עכבות וחסר פשרות. זו הייתה עליונות כמעט מוחלטת לאורך כל דקות המשחק, רמת ביצוע סופר דופר גבוהה ותוצאה שהיא הזייה מוחלטת.
אולימפיאקוס, קבוצת ליגת אלופות כמעט אינטגרלית, מועדון עשיר ומלא עוצמה, סוללת כוכבים, נראתה פשוט חסרת אונים. נטולת אוויר במפרשים. אפשר לומר שהם לא הגיעו בכושר טוב למשחק, אפשר לומר שהם פתחו את העונה בצורה חלשה, זה די ברור. אבל עדיין - לרסק את אלופת יוון, עם סגל כל כך עשיר ומנוסה, בבית שלה, לטחון אותה עד דק בצורה הזו ובכזה שקט נפשי, זה הישג שאין שום דרך וצורה להמעיט בערכו. שנים ארוכות לא רשמו כאן קבוצות ניצחון במסגרת שלב מוקדמות, ואז באה מכבי חיפה, וכמו לפני 20 שנה, עושה ליוונים שחור בעיניים ובוץ בנשמה. מטורף.
האגדה תספר על רגל שמאל הולנדית שמפגישה את הכדור עם החיבור בדקה הרביעית למשחק בעוד ביצוע מרהיב עין ומפוצץ כליות ופותחת שער לעולם אחר, האגדה תאדיר קשר נמוך קומה, גוש אנרגיה בלתי נדלה שמרחף כדבורה ועוקץ כדורים כפרפר, האגדה תמשיך ותפליג בשבחו של חלוץ ענק שנחרץ דינו בפי רבים, אוהדים ופרשנים, על סמך פחות ממחצית של כדורגל, והוא מצידו החזיר את כל ההשקעה עליו בריבית דריבית במחי חמש דקות ושתי ראסיות.
האגדה תשבח את משחק ההגנה הקרוב למושלם של כלל הקבוצה, בראשות בוגדאן "תשכחו ממנו אא"ק" פלאניץ', דניאל סונדגרן ושון גולדברג הקמיקאזה. ובעצם - התגייסות רבתי של כל ה 11 לסיוע, חיפוי ותצוגה טקטית מושלמת. האגדה תרים לבחירה המדויקת במגינים (לרבות משחק עצום של דולב חזיזה בשני צידי המגרש ובישול לעילא של קורנו ) ולבסוף - תהגה האגדה במסמר המתוק מדבש של אבו פאני מעשרים מטרים לפינה של ואצ'ליק.
האגדה תקדיש שיר הלל מיוחד, כמובן, לברק בכר, שהכין את הקבוצה למשחק הזה כבר מתחילת מחנה האימונים, ובנה אותה במהירות וביעילות לקרב איתנים. זה פשוט מעורר השתאות, האופן שבו מכבי חיפה הפכה משחק שהוא גיהנום לכל דבר ועניין, גם עבור קבוצות גדולות מאיתנו, לקונצרט והצגת כדורגל. רמת המוכנות, טקטית ומנטלית, היתה מהגבוהות שראיתי בכדורגל הישראלי אי פעם.
ואת האגדה הזו נספר אנו לבנינו ולבני בנינו עוד שנים רבות וארוכות אחרי היום הזה. וכל המרבה לדקדק ולעלעל בתקציר - הרי זה משובח.
רבים לא נתנו לנו סיכוי במפגש הגומלין, על אף התצוגה המצוינת, בעיקר במחצית השנייה. גם אני, אודה ולא אבוש, האמנתי שסיכויינו במפגש הגומלין קלושים. אך גם האופטימיים הגדולים ביותר במחוזותינו לא שיערו בנפשם שהלוח יראה 4 חתיכות ירוקות על האפס בתום תשעים את הדקות.
לא רוצה לנחות, לא רוצה להתאפס, לא רוצה לחשוב על היריבה הבאה, מה שווה לי להשקיע משאבי גוף ונפש אדירים באהדה ובמרדף רב השנים והבלתי פוסק אחר הקבוצה, אם לא אוכל ליהנות מרגע כמו זה ולא אמצה את ההתפלשות המענגת בו עד תום? השפיות תחכה, המציאות ב-pause, מיד נשוב - עכשיו חוגגים.
לכל עונה יש רגעים מיוחדים שמתיישבים יפה בזיכרון. גם בעונות השחורות ביותר יש תמיד רסיסי אור קטנים שאפשר להתנחם בהם במבט לאחור. אבל מה שקרה אתמול לא יכול, וודאי, להיות מקוטלג כעוד רגע קסום גנרי. זה אירוע קוסמי של אחד לשני עשורים, ניצחון זוהר ומזהיר, שאורו יזרח ויאיר עבורנו את הדרך קדימה.
והדרך, כאמור, נפתחה אתמול, כשהמטרה כבר נראית באופק והכיוון ברור ומובן: המפעל עם כדור הכוכבים והאופרה מרטיטת החושים. יש לנו שם חוב לא קטן בכלל ליישב, אחרי הפעם הקודמת. אחרי אתמול, קשה מאוד להתפשר על כל דבר אחר.
אבל גם אם, חלילה, זה לא יקרה, וגם אם לא נעמוד הפעם במשימה המפרכת ונעמוד שוב מחוץ לשערי הארץ המובטחת - תמיד תהיה לנו את פיראוס.
שבוע מטורף וירוק לכולם!
נ.ב.
מאויב לאוהב - משהסתיים צמד המשחקים ותמה היריבות, אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת לאחל לאחד הנציגים המוצלחים של הכדורגל הישראלי באירופה וחבר יקר, אהוב וקרוב שלי אישית, קובי מיכאלי, המון בהצלחה בתפקידו החדש באולימפיאקוס.
מצטער שהרבצנו לכם ככה חזק (טוב, לא ממש מצטער), מזל בשבילנו שהגעת לשם כל כך מאוחר ולא השפעת על הנעשה בשני המשחקים... מכאן, מאחל לך רק הצלחות, טוב ואושר בפרק הזמן שלך בענקית מפיראוס - כמובן, כל עוד זה לא מערב את מכבי.
אחרי אתמול, די ברור שיש לכם שם לא מעט עבודה לעשות, ואני ככה עדין ממש. יאללה, תראה להם מה אתה יודע.
תן בראש, קובי!
