לפני עשרים שנה מכבי חיפה עלתה לראשונה לליגת האלופות. לא מעט דברים זכורים מהקמפיין המיתולוגי ההוא כמו הניצחון על מנצ'סטר יונייטד, הטיסות למשחקים בקפריסין, התוצאות הנהדרות מול אולימפיאקוס והרבה שחקנים גדולים - אבל מעל כולם יש שם אחד שבולט. איגביני יעקובו הבקיע לא פחות מחמישה שערים בשלב הבתים, כולל שלושער אחד בלתי נשכח מול אולימפיאקוס, במה שהיה ההזנקה המושלמת עבורו לקריירה מדהימה בת 96 שערים בליגה האנגלית. כעת, רגע לפני ההזדמנות של מכבי חיפה לשוב לצ'מפיונס בפעם השלישית, הוא דיבר עם ערוץ הספורט בראיון מיוחד על אותו קמפיין מיתולוגי.
איך החיים אחרי הפרישה ב-2017?
"טוב מאוד, טוב מאוד. פרשתי לפני כמעט שש שנים, אני מבלה יותר זמן עם המשפחה שלי, הילדים שלי. יש לי סוכנות ואקדמיה משלי עכשיו, אני מנהל שחקנים צעירים. אני מקווה שבעוד שנה או שנתיים הם יהפכו לגדולים יותר ממני (צוחק)".
האקדמיה הזאת, בעצם, נותנת הזדמנות שנייה לשחקנים שנפלטו מאקדמיות אחרות. אתה מרגיש כאילו זה משהו שהיה חסר לך בקריירה?
"כן. חלק מהם שוחררו ממועדונים גדולים ואין להם המנטליות של להילחם בחזרה. אז אני מנסה לשכנע אותם להילחם מחדש ולשחזר את האגרסיביות. חלק איבדו את השאיפות. כשהייתי צעיר בניגריה אף אחד לא לקח אותי ואמר שאני לא מספיק טוב, אז אף פעם לא הפסקתי. הייתי צריך להילחם וללכת לכל מועדון, אני עדיין זוכר את ההגעה שלי למכבי חיפה".
"הגעתי בתור נבחן, הם שלחו אותי לראשון לציון. הייתי בעירוני ראשון לציון כדי לראות אם המאמן שם ירצה אותי, זה היה אלישע לוי. הוא אהב אותי. אנחנו חברים ועדיין בקשר, הוא אמר שהוא חושב שאני קשר ולא חלוץ. אחרי זה חזרתי למכבי חיפה, והיא שלחה אותי להפועל כפר סבא".
"הגעתי להפועל כפר סבא, אבי כהן ז"ל היה המאמן שם. הוא היה איש טוב, איש טוב מאוד. האימון הראשון שלי היה אצלו, הוא שאל אותי אם אני שמח ורוצה להישאר בקבוצה. אמרתי שכן, שאני רוצה להישאר, שאני לא רוצה להמשיך לעבור ממקום למקום. הוא היה מאמן טוב, כפר סבא הייתה קבוצה טובה, אז נשארתי שם. השאר היסטוריה. אמרתי לשחקנים שלי להמשיך כי בסוף יהיה מישהו שיאמין בהם כמו שאבי כהן האמין בי".
בעונת 2002/03, העונה של מכבי חיפה בליגת האלופות, הגעת לקבוצה בחזרה אחרי שנבחנת באנגליה ולא התקבלת בגלל אישור עבודה. זה נכון?
"כן. נבחנתי בדרבי קאונטי. הייתי שם שלושה שבועות והם רצו להחתים אותי, אבל לא הצלחתי להגיע בגלל אישור עבודה. זה היה לפני 20 שנה והייתה לי רק הופעה אחת בנבחרת, אז לא יכולתי לשחק בליגה האנגלית. התאמנתי, הכל נראה טוב, אבל הייתי צריך את האישור. זה הכעיס אותי. אז מכבי חיפה התקשרה ואמרה שאני חייב לחזור לארץ".
ואז חזרת למשחק מול שטורם גראץ.
"כן. זה היה מטורף. כעסתי מאוד, פספסתי את המונדיאל של 2002 ואת אישור העבודה. אמרו לי שאני חייב לחזור לישראל מיד אחרי זה, אני עדיין זוכר את המחליף שלי בנבחרת ניגריה שנרשם והלך לשחק באנגליה. הייתי עצבני מאוד. לא הצלחתי להתרכז".
לכן הורחקת באותו המשחק?
"פגשתי את הקבוצה בשווייץ, כל האווירה הייתה מאכזבת מאוד. השתמשתי במצב הרוח שלי כדי להרוס אותם. 'אתם יודעים מה? אני הולך להפיל אתכם'. הכנסתי את האכזבה שלי לתוך המשחק, לא הצלחתי להתרכז. הצלחנו לעלות בסופו של דבר לאלופות, אחד ההישגים הגדולים ביותר שלי בקריירה".
לא שיחקת במשחק מול מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד, אבל שמעתי שאחרי המשחק שחקנים רצו לחדר ההלבשה כדי להחליף חולצות. זה אמיתי או משהו שנופח בידי התקשורת הישראלית?
"ראיתי ששחקנים החליפו איתם חולצות אחרי המשחק. זה כבוד גדול. אחד המועדונים הגדולים בעולם, אחד המועדונים הגדולים באנגליה. הם שיחקו נגד דיוויד בקהאם, ריו פרדיננד, נמניה וידיץ', ראיין גיגס. אתה רוצה להחליף חולצה עם שחקנים כאלה כי אולי לא תפגוש אותם שוב. להיות במקום הזה זה מדהים. אני החלפתי חולצה עם פרדיננד. זה משהו גדול עבורי, בתור מישהו שהגיע מישראל לאנגליה ושיחק מולם בליגה".
המשחק הראשון שלך (והשני של מכבי חיפה) בליגת האלופות היה אחת הבכורות הגדולות בהיסטוריה של המפעל, עם שלושער מול אולימפיאקוס. איך זה מרגיש, להיות על המגרש לפני משחק של ליגת האלופות?
"עולם אחר. כששומעים את המנון ליגת האלופות האווירה שונה, הקהל שונה, הכל גדול יותר. אתה מרגיש שכל העולם מסתכל עליך. זה שונה מהליגה, מכל משחק ששיחקתי בכל ליגה. זאת אחת התחרויות הטובות ביותר, אני שמח ששיחקתי בליגת האלופות. יש לך יותר מוטיבציה. אנשים הכירו אותי אחרי המשחק".
"לשחק באלופות, מבחינתי, היה הדרך שלי להראות לעולם ולכולם שאני יכול לשחק. החלום שלי היה לשחק בליגה האנגלית, והוא התגשם בזכות האלופות. לשחק בליגת האלופות נתן לי את ההזדמנות הזאת. אם היה את אישור העבודה הייתי מפספס את זה. הכדורגל הישראלי איטי יותר מהאנגלי באופן משמעותי, זה אחר. הכדורגל האנגלי אגרסיבי יותר, אינטנסיבי יותר, אתה חייב לפעול מהר".
ובכל זאת, גם עם הכדורגל הישראלי, הצלחתם לנצח את מנצ'סטר יונייטד 0:3 באותה עונה בבתים במשחק השני והראשון ששיחקת בו. איך הייתה ההרגשה בחדר ההלבשה לפני המשחק, בטח אחרי ההפסד 5:2 במשחק הראשון?
"האווירה באיצטדיון אחרי המשחק הייתה מדהימה. היינו מוכנים מחדר ההלבשה, ידענו שאנחנו הולכים לשחק מול אחת הקבוצות הגדולות בעולם. מנצ'סטר יונייטד תמיד ניצחה את הליגה באותן שנים, ידענו שלנצח קבוצה כזאת בקפריסין יהיה מדהים. כולם היו בטירוף, זה היה מדהים. אני עדיין רואה את המשחק הזה לפעמים ולא מאמין שזה קרה, הזמן עבר כל כך מהר. ניצחנו את מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס, שיחקנו מול באייר לברקוזן. זה בלתי נתפס. חלום שהתגשם בשבילי".
אתה עדיין בקשר עם חלק מהאנשים מהקבוצה הזאת?
"אני עדיין בקשר עם המשוגע, ג'ובאני רוסו. אנחנו עדיין מדברים. אני בקשר עם אלון חרזי, אנחנו מדברים הרבה. הוא הדם שלי עד היום, הוא בחור טוב. היו לנו הרבה מנהיגים נהדרים בקבוצה הזאת. חרזי, אדורם קייסי, אריק בנאדו, ניר דוידוביץ' שסבל מפציעות ודודו אוואט. יוסי בניון כבר עזב, אבל הייתה קבוצה נהדרת. אבישי ז'אנו ויניב קטן... שחקנים נהדרים, גם ננאד פראליה וריימונדס ז'וטאוטאס".
"הגענו לכל משחק כדי לנצח. בכל שבוע. המנטליות שלנו הייתה שחייבים לנצח תמיד. אם היה הפסד או תיקו, כולם היו שקטים בחדר ההלבשה, מול כל קבוצה. רצינו לנצח כל יריבה בכל מצב".
הקמפיין הזה לא היה קמפיין רגיל של קבוצה באלופות. מכבי חיפה שיחקה בקפריסין ולא בקריית אליעזר, איך זה הרגיש לארח במדינה אחרת?
"הייתה אווירה נהדרת בקפריסין. כל מי שהיה חלק מהקבוצה ממשיך להגיד את זה. היינו שמחים לשחק בקריית אליעזר, היה כיף אם היינו משחקים בישראל, בחיפה. הייתי שמח לשחק באצטדיון החדש שיש להם, בסמי עופר, זה היה יכול להיות נהדר. אבל בסוף, היה כיף בקריית אליעזר, זה גם כדורגל".
היית מעדיף לשחק בסמי עופר ולא בקריית אליעזר?
"קריית אליעזר היה איצטדיון מיוחד לכולם, אבל סמי עופר אצטדיון טוב יותר והאווירה גדולה יותר. הייתי שמח לשחק שם אם הייתה אפשרות. הוא לא היה קיים כמובן, אבל זה איצטדיון יפה. אי אפשר באמת להשוות ביניהם. קריית אליעזר היה נהדר, אבל לא באותה הרמה".
"פיירו יהיה טוב, אבל יעקובו יש רק אחד"
כבר 20 שנה עברו מאז עזב יעקובו את מכבי חיפה, אבל הקשר המיוחד שהיה בינו לבין הקבוצה נשמר - לפחות בתחושה. "חבר שלי עדיין מעדכן אותי על כל משחק של מכבי חיפה", הוא מספר. "הוא שלח לי סרטונים מהאיצטדיון אתמול, הכל. אני עדיין מרגיש חלק מהקבוצה ועוקב אחריה גם אם אני לא שם".
אתה עדיין בקשר עם אנשים מהמועדון? עם יעקב שחר?
"אני עדיין בקשר עם הנשיא, ככה אני קורא ליעקב שחר. פגשתי אותו בפעם האחרונה שהייתי בארץ, אנחנו נפגשים מפעם לפעם. פגשתי גם את חרזי וקייסי, גם את ג'ובאני המשוגע שנשאר כזה עד היום".
הקהל אוהב אותך, עד היום. הרבה שחקנים זוכים להשוואות אליך, הבולט בהם הוא פרנדזדי פיירו.
"הוא הגיע מצרפת, נכון?".
כן.
"אני חושב שהוא יהיה טוב, הוא מאוד פיזי. אני מאמין בו".
אומרים שהוא יהיה "יעקובו הבא". אתה מסכים עם זה?
"אין עוד יעקובו, יש רק יעקובו אחד. הוא טוב, הוא מספר 2, אבל יש רק יעקובו אחד".
זאת עדות לגדולה ספורטיבית בעיניי. כמו שיש "ג'ורדן הבא" או "מסי הבא", בישראל תמיד מחפשים את "יעקובו הבא".
"(צוחק). אני חושב שהוא יכול להיות טוב מאוד, אבל יש רק יעקובו אחד. אני".
אתה חושב שבקבוצה הנוכחית של חיפה יש שחקנים שמספיק טובים בשביל מקום בהרכב של הקבוצה של 2002/03?
"זה מורכב. הקבוצה מאוד מוכשרת, אבל המנטליות של הקבוצה הזאת שונה מהמנטליות שלנו. זה דור אחר. כשהיינו מוציאים תיקו זה הרגיש כאילו הפסדנו, היום הגישה שונה. שחקנים יכולים להעלות תמונות שלהם מחייכים אחרי הפסדים בחדרי ההלבשה, פעם זה היה שונה. הגישה שונה, דברים מתנהלים אחרת. זה תלוי בשחקנים עצמם. אם הם רוצים להיות שחקנים גדולים באמת הם צריכים לצאת ממכבי חיפה ולהתחרות באירופה".
כדורגל כבר לא עניין של חיים ומוות.
"בדיוק. ממשיכים הלאה. השחקנים משתנים, הדור מתחלף, המנטליות משתנה. אנחנו היינו יותר פייטרים, יותר אגרסיביים מהשחקנים של היום. יש שחקנים טובים היום, אל תבין אותי לא נכון, טובים מאוד. אבל אנחנו לדוגמא לא היינו צוחקים על המגרש, היינו רוצים לנצח. היום השחקנים חברותיים יותר, נחמדים יותר. אנחנו היינו אנשים נחמדים, אבל לא על המגרש. עלינו כדי לנצח. לא היינו אומרים אפילו שלום ליריב".
אז איך משחק בין מכבי חיפה שלך למכבי חיפה הנוכחית היה מסתיים? אתם הייתם יותר אגרסיביים ואיתם היה יותר כיף אחרי המשחק?
"אני חושב שכן. אחרי המשחק היינו גם שמחים לשבת לקפה עם היריבים, אבל היה קשה לעבור אותנו. ז'וטא היה אגרסיבי, גם אבישי ז'אנו ואדורם קייסי. אלון חרזי היה שונה, הוא היה יכול לשחק תשעים דקות בלי שריטה. הוא היה כל כך חכם. הוא לא תיקל בצורה אגרסיבית. בנאדו לעומתו היה יותר קשוח, הוא נכנס באנשים. היו לנו אנשים נהדרים בקבוצה, היה כיף מאוד לשחק איתם. אני עדיין רואה אותם לפעמים, זה מחזיר אותי אחורה לתקופה שבה הייתי ילד צעיר יותר. החיים שלי השתנו בזכות מכבי חיפה והגעתי לאן שהגעתי עכשיו, 20 שנה אחרי. זה בלתי יאומן".
"מרגיש שחיפה כבר לא נותנת במה לשחקנים צעירים כמו פעם"
יעקובו הגיע לישראל כילד צעיר בן 19 בלבד. הוא עבר מסלול לא פשוט עד הגיע לגדולתו במכבי חיפה - כולל השאלות, כאמור, לראשל"צ וכפ"ס. "הייתה תקופה נהדרת בישראל. הגעתי, התפתחתי, למדתי המון. אברהם גרנט היה שם, אלי כהן היה שם, יצחק שום. היה לי טוב. למדתי הרבה מהאנשים האלה לפני שהגעתי לאנגליה. זה היה מיוחד. הכל התחיל בנחישות וברצון שלי להתקדם. כשהגעתי לארץ ידעתי שאני לא אשאר בה תקופה ארוכה, לא הגעתי לישראל כדי להשתקע, לא תכננתי לשחק שם כל החיים. זאת הייתה תחנה עבורי. מכבי חיפה אחד המועדונים הגדולים בישראל, אם מכבי חיפה הייתה באנגליה הייתי משחק בה כל הקריירה. היה קשה לעזוב, אבל הייתי חייב להתקדם".
"באותה תקופה הם נתנו דקות לשחקנים צעירים, נתנו להם אמון. לפעמים אני מרגיש כאילו הם כבר לא עושים את זה יותר, לא נותנים דקות לצעירים במכבי חיפה. יש שחקנים טובים, אבל הם לא נותנים להם לשחק. הם מעדיפים שחקנים מנוסים יותר".
אתה חושב שצעירים יכולים לקבל הזדמנות במכבי חיפה?
"אני בספק. חשוב לתת לצעירים הזדמנות. היה לי זמן נהדר שם, אבל צריך להיות סבלניים יותר כלפי שחקנים צעירים. כשמגיע שחקן צעיר שכבר חתום על חוזה, מועדון יכול לרצות הצלחה מהירה, אבל זה לא עובד ככה. הוא צריך להתאים את עצמו למערכת, לשיטה, לתרבות, לאוכל, לדברים כאלה. באנגליה או בצרפת נותנים להם זמן להשתלב ולהתפתח, בארץ זה אחרת".
"כשהגעתי לכאן שחקנים בקושי דיברו אנגלית. התקשרתי לאח שלי 10-20 פעם ביום כי לא היה לי אף אחד לדבר איתו. התגעגעתי הביתה, התגעגעתי לחברים שלי, לכולם. היה לי קשה מאוד למצוא אנשים שמדברים בשפה שלי, באנגלית. אני חושב שהיום המצב השתפר משמעותית כי כמעט כולם יודעים ומבינים אנגלית. אז, לפני עשרים שנה, זה היה אחרת".
החוויה בישראל, ספציפית, שונה מבמדינות אחרות?
"כן. כשאתה מגיע לישראל זה קצת אחרת. אין סבלנות בישראל לשחקנים צעירים. אתה יודע על מה אני מדבר, אין אורך רוח. גם לי לא נתנו יותר מדי הזדמנויות".
אתה חושב שהליגה הישראלית מתאימה לאפריקאים צעירים?
"כן. הם מספיק טובים בשביל לשחק בכל מקום והם ירגישו בבית בישראל. הכדורגל שם טוב, האנשים מדהימים, זה מקום טוב לשחקן צעיר. אני תמיד אומר להם שזה מקום טוב, אבל תחנת מעבר לליגה גדולה יותר. אפשר לנחות שם, להתפתח ולהתקדם קדימה. אתם לא הולכים להשתקע בישראל. זה מקום נהדר לחיות בו אם אתה לא רוצה לשחק כדורגל, אם כן? תחנת מעבר".
אני רק רוצה לוודא - אתה בעצם אומר שאי אפשר לשחק ככדורגלן מקצועי במשך 15-20 שנה בישראל. תחנת מעבר או צעד ראשון, אבל לא מעבר לכך.
"זה מקום טוב, אבל אי אפשר להשוות את הליגה הישראלית לטופ האירופי. הליגה הישראלית לא רעה, שחקנים צעירים יכולים לקבל בה דקות, אבל אם רוצים להתקדם אי אפשר לשחק שם. אם שחקן צעיר מגיע לישראל בגיל 18 זה אחלה, אבל אחרי כמה שנים אם הוא מספיק טוב הוא צריך להמשיך הלאה. אם הוא רוצה להיות בטופ העולמי הוא חייב להתקדם מישראל, לכן עשיתי את זה בעצמי. הייתה לי תקופה נהדרת, הגעתי לאחד המועדונים הטובים בישראל ואז התקדמתי הלאה, צעד אחרי צעד, עד שהגעתי לאברטון".
היה רגע כלשהו שבו חשבת שאתה רוצה להישאר בישראל לכל החיים, או שהיא הייתה תחנת מעבר בשבילך מאז שהגעת בפעם הראשונה ועד שעזבת לפורטסמות'?
"המטרה שלי מהרגע הראשון הייתה להתקדם לאנגליה. הגעתי לישראל מניגריה כשחקן, הרגשתי בבית בחיפה ואני מרגיש בה בבית עד היום. הייתי אהוב על הדשא ומחוצה לו, אני אהוב גם בתל אביב, אבל הרגשתי שאני צריך להתקדם הלאה".
שיחקת עם איל ברקוביץ' וישראלים נוספים באנגליה.
"ברקוביץ', אחד המוסרים הגדולים בהיסטוריה של הפרמייר ליג, כן. אחד השחקנים הישראליים הטובים אי פעם. אנשים לא מאמינים לי, אבל אני חושב שהוא אחד הטובים ביותר. ראיתי אותו בווסטהאם, סלטיק וסיטי ושיחקנו ביחד בפורטסמות'. אייל ברקוביץ' מאוד עוקצני. הוא לא יקנה לך קפה בחינם, אבל הוא יבשל לך שערים בחינם. הוא מדהים. לפני שהוא הגיע לפורטסמות', היה לי קשה להבקיע כי לא היו מוסרים טובים, ואז הוא הגיע והבקעתי 10 שערים ברציפות. הוא פשוט אמר לי לעשות את התנועה הנכונה ושהוא ימצא אותי, זה עבד".
"ברקוביץ' היה משהו מיוחד. יוסי בניון גם היה משהו מיוחד, שחקן טוב מאוד בליברפול ואחרי זה בארסנל וצ'לסי. בניון בלתי יאומן, אבל אי אפשר להשוות בין בניון לברקוביץ'. הם שחקנים שונים לחלוטין. יוסי הרבה יותר רזה והשתמש בכדרור שלו בשביל להבקיע, ברקוביץ' כמו שאמרתי היה מאוד עוקצני. הוא לא היה נותן לך כלום חוץ מאסיסטים".
"ראיתי את חיים רביבו ואת אבי נמני שהיה שחקן מעולה במכבי תל אביב, היו הרבה שחקנים טובים מאוד שעזבו את ישראל והתקדמו בליגות טובות, חייבים לעשות את זה. יוסי היה משהו מיוחד, אני שמח ששיחקתי איתו בחיפה לפני שעזב. הוא מתוחכם מאוד. אם אני צריך לבחור את הגדול מביניהם אני עדיין בוחר באייל ברקוביץ'".
שמרת איתם על קשר גם באנגליה? למשל בדרבים בין ליברפול ואברטון?
"כן. יוסי הגיע לדירה שלי בליברפול כמה פעמים, אני הייתי בבית שלו. הוא בחור נהדר, אנחנו לא מדברים כל יום, אבל עדיין בקשר. בכל עמדה ובכל תפקיד הוא נשאר בחור נחמד מאוד, אני עדיין זוכר אותו ואת הפעם הקודמת שבה דיברתי עם איל לפני כמה חודשים. הוא היה בחור שעזר לי מאוד בפורטסמות', מקצוען".
מה הרגע שאתה הכי זוכר מהתקופה שלך בישראל?
"אני עדיין זוכר את המשחקים שבהם הייתי על הספסל וחלק מהאוהדים לא אהבו את זה. הם זרקו בקבוקי מים ודפקו על היציעים, צעקו למאמנים לעשות חילוף ועוד כמה מילים פחות נחמדות. אני עדיין זוכר אותם קוראים למאמן 'לך הביתה'. היה לי זמן נהדר בישראל, יש לי רק זכרונות טובים ממכבי חיפה. אני מקווה שהם יצליחו לעלות לשלב הבא, אני מקווה שאצליח לראות אותם גם בבלגרד. הייתי בישראל לפני כמה חודשים, היא עדיין הבית שלי. אולי אבוא שוב בקרוב, אשמח לראות אותם משחקים בליגת האלופות. אני מקווה שהם יוכלו לעשות את זה ואני מאמין שהם יכולים. אני רוצה להודות לכל האוהדים על האהבה עד היום. אני רוצה לאחל להם כמה שיותר הצלחה ולמכבי חיפה, מאחל לקבוצה להגיע לליגת האלופות".
