שנה וחצי שיונס מלדה לא דיבר. הוא אף פעם לא היה מהדברנים הגדולים, אבל מאז שעבר לבלגיה הוא התנתק לגמרי מהתקשורת הישראלית. "אני מכבד את התקשורת, זה לא נגד אף אחד, אין לי בעיה עם אף אחד, אני פשוט פחות אוהב לדבר. בא לי להוכיח, לעבוד קשה, להראות לי שאני מסוגל להצליח", הוא אומר בראיון בלעדי לערוץ הספורט.
אלו ימים מרגשים לילד שגדל בקריית ביאליק והחל את דרכו בכדורגל במכבי צור שלום. לפני שנה וחצי הוא חתם בבלגיה ולא האמין שאחרי תקופה כל כך קצרה הוא כבר יחגוג תואר ראשון. בתום משחק שנגמר אחרי 120 דקות מול אנדרלכט של ליאור רפאלוב, שתי הקבוצות הלכו לבעיטות עונשין מ-11 מטרים. רפאלוב ירד לספסל בתחילת הארכה דווקא ברגע בו מלדה עלה כמחליף בקבוצה שמנגד וזכה להניף גביע אחרי 3:4 בדו קרב הבעיטות מהנקודה הלבנה.
מבחינת מספרים, מלדה יודע שהוא עוד לא שם. שער אחד באירופה נגד ואלרנגה ביולי שנה שעברה. מאז הוא לא מצא את הרשת. לזכותו ייאמר שבבלגיה, בניגוד לישראל, כדי לקבל צ'אנס אתה צריך לחכות בסבלנות ובדקות מעטות שהוא מקבל קשה להוכיח, בטח חלוץ תפקיד שחייבים בו ביטחון. לבלגים יש סבלנות, בטח מול שחקן שחתום לעוד שלוש עונות. הוא פתח רק בשישה משחקים העונה, ביתר (21 בסך הכל) נכנס כמחליף. גנט כבר שנתיים לא נאבקת על אליפות וזכייה בגביע זו הצלחה גדולה.
"קשה לי לתאר במילים מה הרגשתי ברגע הזה. המועדון לא זכה בגביע תקופה ארוכה וזו היתה התרגשות מאוד גדולה", ציין מלדה, "לקח לי יום-יומיים לעכל שלקחתי תואר בבלגיה. הדבר הכי חשוב לי בעולם היה להיות שותף ומבחינתי לשחק בגמר זה היה רגע גדול. אם הייתי זוכה בגביע בלי לשחק הייתי שמח ומאושר בשביל החברים שלי, אבל לקחת חלק? זה היה וואו אחד גדול".
מלדה מבין שלא פשוט להיות חלוץ בבלגיה, בטח כשבסגל יש עוד שישה שמתחרים על אותה משבצת. "באירופה המנטליות משחקת תפקיד", הוא אומר, "בתקופת הקורונה הייתי לבד והכל קרה לי בבום. להתרגל לכדורגל הבלגי לוקח זמן. קרו לי מלא דברים ולא 'נתפס' לי במגרש. כשאני משחק, כולם רואים שאני ברמה הזו, אבל לא פשוט לשחק כשאתה יום אחד משחק, יום אחר מקבל כמה דקות ויום אחר בכלל לא בסגל. היו פעמים שלא הסבירו לך אפילו למה אתה לא משחק ואתה צריך להיות חזק בראש, לבוא לאימון יום למחרת ולעבוד עוד יותר קשה. אני מרגיש טוב מבחינה אישית, אבל רק המספרים חסרים".
10 חודשים לא כבשת. לגולר כמוך זה בטח לא קל
"אף פעם לא קרה לי דבר כזה בקריירה הקצרה שלי. בתקופה האחרונה הורידו אותי לשחק בקבוצה של עד גיל 23 ולא ידעתי איך לקבל את זה. רצו שאני אעזור להם ולקח לי זמן להבין שזה לטובתי. כבשתי חמישה שערים בשלושה משחקים, אבל עדיין זה הקבוצה השנייה ולא הראשונה. לא אמרתי את המילה האחרונה פה. זו העונה הכי מוזרה שהיתה לי".
לא דיברת עם המאמן?
"לא נהוג לדבר עם המאמן, אבל בשיחות הקצרות שלנו הוא אמר שיש לי פוטנציאל להגיע אפילו למקומות גבוהים יותר מבלגיה. בתחילת שנה שיחקתי והייתי שותף יותר, פשוט הגולים העונה לא נכנסו לי. בהמשך איבדתי ביטחון כי הכדור לא נכנס והיתה לי פציעה של חודש וחצי בגלל קרע בשריר האחורי. חוץ מזה, החלוץ שלנו, טאריק טיסודאלי, נתן משחקים גדולים ובעיני הוא שחקן העונה".
מתסכל לחכות להזדמנות פעם אחר פעם?
"חיכיתי להזדמנות והיא בקושי באה. פה חמש דקות, פה עשר דקות ואז שוב לחכות להזדמנות ולהוכיח. זה קשה אבל אני חייב להיות חזק ולחכות לרגע שלי".
לעצמך באת בטענות?
"ברור, אני לוקח גם אחריות אישית. אני מבין שהייתי צריך לכבוש יותר ואז הדברים היו נראים אחרת. יכול להיות שהגיע לי יותר דקות, אבל כשחלוץ לא נותן מספרים, זו בעיה".
יש לך חוזה ארוך לעוד שלוש שנים. נשאר או עובר לקבוצה אחרת לקבל דקות יותר משמעותיות?
"אני רוצה לשחק. אני אוהב כדורגל. אשב עם הסוכן שלי דודו דהאן ונצטרך לקבל החלטות. לכדורגלן, בטח בגיל שלי וכחלוץ, חשוב לשחק ולהחזיר את הביטחון. ברגע שיש לך את זה אתה יכול לפרוח. אני מתאמן כל יום ורואה את הרמה שלי. מגיע לי לשחק יותר".
חזרה לארץ עובר בראש?
"לא, לא בכיוון בכלל. לא הגעתי לפה כדי לוותר ולחזור לאיזור הנוחות. לא מרים ידיים. יש דברים שאני מתעקש עליהם. גם אם עונה אחת לא אכבוש וייקח עוד כמה חודשים, אני לא מוותר. זו הזדמנות שאני אקח אותה. אני מאמין בעצמי".
לפחות מכבי נתניה עושה לך נחת העונה
"אני עוקב אחריהם. הם עושים עונה גדולה ואני הכי שמח בשבילם. זה הבית שלי. ראיתי את המשחקים נגד מכבי חיפה והפועל ב"ש ונהניתי. בני לם הגיע ועשה שינוי. אלמוג כהן, שהפך למנהל מקצועי, מבין בכדורגל ברמה הכי גבוהה שיש. כשהייתי שם הוא דיבר איתי על אירופה והכין אותי למה שאני הולך לעבור. נתניה יכולה ללכת שנה הבאה חזק מאוד על מקום בשלישיה הראשונה ולזכות בגביע. אני לא אשכח את ההפסד לבני יהודה בגמר הגביע, אני מת שייקחו תואר".
רוב הליגיונרים יוצאים עם בת זוג או נשואים, אתה רוב הזמן לבד
"בהתחלה היה לי ממש קשה. אתה מגיע ממדינה חמה למקום בו מזג אוויר קפוא. אתה צריך להתמודד עם הרבה דברים שבארץ אין. אמרתי לעצמי בראש שבאתי למטרה מסוימת - לשחק כדורגל ולהצליח, אבל מאוד קשה כי רוב הזמן אתה לבד. יש לי הרבה חברים בקבוצה, אבל זה לא המשפחה והחברים בישראל. מנטליות אחרת לחלוטין".
ובלי לשחק בבלגיה גם המקום בנבחרת כבר לא רלוונטי אחרי שתי הופעות בתקופת ווילי רוטנשטיינר
"אני מבין את זה. יצאתי לחו"ל כדי לשחק יותר בנבחרת ישראל. בוער בי ללבוש את המדים הלאומיים. אני רוצה לייצג את המדינה שלי באופן קבוע, אבל אני יודע שזה יקרה רק אחרי שייתנו לי הזדמנות במשך שלושה-ארבעה-חמישה משחקים רצוף. אי אפשר להיות טוב במשחק אחד-שניים. כשאשחק ברצף הכל יבוא, אני בטוח".
מלחיץ אותך שלא כבשת
"אני לא יכול לשקר. בטח מלחיץ אותי. אני שואל את עצמי 'איך זה לא נכנס לי?' עד עכשיו, והיו לי הזדמנויות. אני לא יכול להסביר לך מה זה כשחלוץ לא כובש ומה עובר עליו. אני מנסה להיות חיובי, חזק מנטאלית, אבל זה לא פשוט תמיד. לא להבקיע עונה שלמה? לא מאחל את זה לאף חלוץ".
מה ההבדל בין הכדורגל בבלגיה לכדורגל הישראלי. למה אנחנו לא מגיעים לרמותה אלו?
"אני לא חושב שהשחקנים שלנו בארץ פחות כישרוניים מבחינה טכנית, אבל פה הם יודעים לעשות את הדברים בצורה מסודרת. ברגע האמת הם גומרים את המשחק. חוץ מזה המשחק הרבה יותר פיזי. אין דבר כזה לא להתאמן בחדר הכושר 3 או 4 פעמים".
מה שליאור רפאלוב עושה שם זה לא יאומן
"מה שהוא עושה בבלגיה זה לא נורמלי. מדהים לראות אותו משחק. הוא כוכב אדיר. מי שלא חי בבלגיה לא מבין מה זה ליאור רפאלוב בשבילם. הוא שם ענק".
למה אתה מתגעגע?
"מלבד המשפחה והחברים, לאוכל של שמחה בובליל (אשתו של מנהל המשק של מכבי נתניה מ.פ), לדבר אמהרית. אבל יש גם דברים טובים: שיפרתי את האנגלית מאוד, אני לומד צרפתית, התחזקתי פיזית ואני מאמין בעצמי וביכולת שלי".
