כל אוהד כדורגל זוכר איפה הוא היה ב-18 באפריל 2021, בלילה שבין ראשון לשני, כאשר 12 מהקבוצות הגדולות והעשירות באירופה הודיעו בהחלטה חד צדדית ומעוררת מחלוקת על הקמת הסופרליג. על הפארסה ההיא, שארכה בקושי שתי יממות, סופר רבות ונכתבו מיליוני מילים שנסרקו בגוגל. גם ההמשך ידוע: הקבוצות האנגליות ביצעו סיבוב פרסה אחרי לחץ אדיר של דעת הקהל והפוליטיקאים. יובנטוס, ברצלונה וריאל מדריד, אלו שרקמו את המהלך, מעולם לא זנחו לחלוטין את רעיון הקמת הסופרליג והשאירו פתח לעתיד, ולמרות הכעס הגדול של אופ"א, על אותן הקבוצות לא הוטלו סנקציות קשות. אירוע לא פחות חשוב שנדחק לשוליים באותם 48 שעות היה ההכרזה של אופ"א על הרפורמות בליגת האלופות החל מ-2024. זהו הסיפור שילווה אותנו בשנים הבאות.
שעות ספורות אחרי הכרזת הסופרליג, אופ"א הודיעה על הגדלת ליגת האלופות ל-36 קבוצות. האירוניה היא שהדבר נעשה בתיאום עם אותן הקבוצות הגדולות שבגדו בה, ועם הנהלת התאחדות המועדונים האירופיים, שהוחלפה בעקבות המרד. הפורמט החדש מדבר על כך שבמקום שלב בתים של שישה משחקים, כפי שהיה נהוג מאז הקמת המפעל, החל מעונת 2024/5 יבוטל השלב וכל קבוצה תשחק 10 משחקים נגד 10 יריבות שונות, לפי המודל השוויצרי. שמונה הקבוצות הראשונות יעפילו אוטומטית לשמינית גמר ואילו מקום 9 עד 24 ישחקו בפלייאוף כדי לקבוע את שמונת המקומות האחרונים לשלב שמינית הגמר. שני כרטיסים יוענקו לקבוצה שתסיים שלישית בליגה החמישית בטיבה (כרגע צרפת) ולמדינה נוספת דרך הגדלת "מסלול האלופות". שני כרטיסים נוספים אמורים להנתן לקבוצות בעלות ניקוד היסטורי שלא הצליחו להעפיל לאלופות דרך המקומות הראשונים בליגה.
הרפורמה תיצור למעשה עוד למעלה מ-100 משחקים במפעל, שיגדילו את ההכנסות של אופ"א, אבל כמובן גם של הקבוצות המשתתפות. בין אם מדובר בברצלונה וליברפול, ובין אם מדובר בשריף טריאספול או מכבי חיפה לצורך העניין. הרעיון הוא ליצור עוד משחקים בין הקבוצות הגדולות על מנת להשביע את רצונן והפורמט ידאג לכאורה שלרוב הקבוצות יהיה על מה לשחק, משום שגם המדורגת 24 מתוך 36 קבוצות יוכלו להעפיל לשמינית הגמר, בניגוד לשיטה הנהוגה כיום. "הפורמט המתפתח ישמור בחיים את החלום של כל קבוצה באירופה להשתתף בליגת האלופות. הודות לתוצאות על כר הדשא נוכל לייצר רווחה ושגשוג עבור הכדורגל האירופי ולא רק עבור קבוצות קרטל קטנות", אמר אז נשיא אופ"א, אלכסנדר צ'פרין, שעקץ בצורה חריפה את המועדונים הגדולים שהתפתו להתנתק מהמפעל ולהקים את הסופרליג.
View this post on Instagram
חשוב להדגיש כי הרפורמות הללו סוכמו כבר לפני ההכרזה של הסופרליג, אבל אחרי שרעיון ההתנתקות מאופ"א נקבר (לפחות לעת עתה), הארגון החזק של הכדורגל האירופי עשוי לבצע מספר שינויים והתאמות בפורמט של 2024/25, דבר שציין שבכוונתו לשקול כבר בהכרזה לפני שנה. אז הסופרליג אולי נפחה את נשימתה האחרונה, אבל בשבועות האחרונים מתחולל מאבק בין הקבוצות הגדולות לבין הקבוצות הבינוניות קטנות בדבר נקודה ספציפית ומאוד רגישה: האופן שבו יחולקו שני הכרטיסים האחרונים לליגת האלופות החדשה.
צריך להבהיר כי הענקת שני כרטיסי הווילדקארד לליגת האלופות לפי דירוג היסטורי - משרת באופן מובהק את קבוצות העלית של היבשת ולמעשה נותן להן ביטוח על שנים חלשות. קחו לדוגמא קבוצה כמו מנצ'סטר יונייטד שבפורמט המתוכנן תהנה מהכרטיס החופשי לאלופות, בהנחה שתסיים באחד המקומות המובילים לאירופה (נניח מקום 5, 6 או 7 בפרמיירליג). זאת בשל הניקוד הגבוה שצברה בחמש השנים האחרונות באופ"א. קלאוס תומסן, נשיא הליגות האירופיות, מתנגד באופן נחרץ לרעיון: "אנחנו מאמינים שיתרון ספורטיבי נמצא בלב המודל של הכדורגל. ולכן לא ייתכן לתת יד למהלך בלתי ספורטיבי".
תומסן, ורבים אחרים המייצגים את הליגות הבינוניות-קטנות, סבורים כי הגדלת מספר המשחקים בשלב הבתים תיצור נזק למועדונים רבים ותועיל באופן גורף למועדונים מעטים, כלומר לקבוצות הגדולות. הרי ככול שמגדילים את מספר המשחקים, לקבוצות העשירות בעלות הסגל הרחבים, יהיה יותר קל להביא לידי ביטוי את היתרון האיכותי שלהן. בעוד הקבוצות הקטנות יגיעו לשם בעיקר בשביל ההשתתפות. בשורה התחתונה, השלב הראשון של ליגת האלופות לא באמת יהיה יותר אטרקטיבי משלב הבתים הנוכחי. סביר שהקבוצות הגדולות יפתחו פער אדיר על האחרות ויאבדו עניין מהר מאוד. גם בגלל העומס על השחקנים, מבקש ארגון הליגות האירופיות להקטין את מספר המשחקים מ-10 ל-8.
בשבוע שעבר, דווח בטלגרף הבריטי כי התאחדות המועדונים האירופית (ECA), שלה כוח גדול בהחלטות של אופ"א, פועלת כדי לבטל את שיטת בית החוץ במשחקי חצי הגמר ורצונה הוא כינון פיינל פור שיתקיים במהלך שבוע אחד בעיר אחת, בדומה למה שהתרחש בעונת 2019/20, בעקבות התפרצות הקורונה ועבר בהצלחה יפה בליסבון. לא ברור האם אופ"א תאשר זאת, אבל להצעה הזאת יש היבטים כלכליים וספורטיביים והיא תכריח את אופ"א להעניק את אירוח המשחקים רק לערים גדולות כמו לונדון, פריז או ברלין למשל, שיכולות להכיל כ-100 אלף אוהדים במספר מצומצם של ימים. מצד שני, היא נותנת תקווה לקבוצות קצת פחות גדולות להעפיל לגמר, שכן היא חוסכת משחק אחד בשלב זה.
הרפורמות העיקריות, אם יאושרו, אמורות להטיב עם הקבוצות הגדולות. ועוד לא דיברנו על חוקי הפיירפליי החדשים. בסוף חודש מארס האחרון, הודיעה אופ"א על תקנות פיננסיות חדשות שקובעות שתי הגבלות חדשות: הגדלת גובה ההפסד המצטבר לשלוש שנים של מועדון מ-30 מיליון יורו ל-60 מיליון יורו - מהלך שישרת את אותם בעלי קבוצות בעלי שיכולים להכניס את היד עמוק לכיס גם בעתות משבר, וכן הגבלת תשלומי המשכורות עד ל-70 אחוזים מהכנסות המועדון. גם כאן, הקבוצות בעלות הכנסות גדולות (למשל קבוצות הפרמיירליג הנהנות מהסכמי עתק של זכויות שידור) לא אמורות להסתכן בסנקציות של אופ"א. במידה רבה, התקנות הפיננסיות החדשות מקלות על מנצ'סטר סיטי, פ.ס.ז' ודומותיהן.
אם מחברים את כל הנקודות, הרי שהרפורמות המתוכננות של ליגת האלופות ב-2024/25 לא יהפכו את הטורניר למוצלח יותר ממה שהוא עכשיו. סביר להניח שהגדלת מספר המשחקים תפגע ברמת העניין בו, בשלב הראשון בלבד. אם תאושר תכנית חלוקת הכרטיסים על בסיס ניקוד היסטורי, הרי שגם הספורטיביות וההוגנות ישאירו טעם מר. אפשר להבין שאופ"א נמצאת תחת לחצים גדולים בשנתיים האחרונות והיא בעצם נעה בין הפטיש לסדן, וצריכה לתמרן כדי לרצות את שני הצדדים. אבל נדמה שגם אחרי נטישת תכנית הסופרליג ההרסנית, ההשפעה של הקבוצות הגדולות לא הלכה ונעלמה. להיפך, רוחה עדיין פועם והגדולות כאן כדי להכתיב את סדר היום העולמי. אז אולי לא מדובר בליגה סגורה לגמרי, אבל ליגת האלופות בשנים הבאות תמשיך לפעול בעיקר עבור העשירות והפערים ימשיכו לצמוח.
