"כדורגל נשים היה קיים גם לפני ברצלונה, והיה משוחק במשך שנים. אנחנו חייבות לנצח כדי להשיב את המקום שלנו בעולם הכדורגל, ויש לנו הזדמנות לעשות את זה העונה. בחיים לא הפסדנו לברצלונה". כך אמרה אדה הגרברג, הנורווגית שבקרוב תחגוג 27, בראיון שערכה לל'אקיפ בחודש שעבר, כאשר התייחסה לסיכויי הזכייה של ליון לזכות שוב בתואר היוקרתי מכולם, ליגת האלופות.
אי אפשר להגדיר את האמירה של הגרברג "כמתקפה שלוחת רסן", אך בו זמנית קשה שלא להבחין בנימה הצינית בדבריה, ביחס לפסטיבל קבוצת הנשים של אחד המועדונים הנוצצים בתבל, ברצלונה, מחזיקת הגביע המכהנת.
גמר ליגת האלופות לנשים שייערך בשבת (19:55, 5LIVE) ב"יובנטוס סטדיום" שבטורינו הוא אירוע שיא עבור כדורגל הנשים, ולא רק בשל העובדה הפשוטה שמדובר שמדובר במפגש מכריע על הגביע היוקרתי מכולם, אלא בשל הסימבוליות במפגש בין ליון לברצלונה.
הציטוט של הגרברג אוצר בתוכו גם משמעות פרסונלית. החלוצה של ליון היא אחד השמות הגדולים באירופה בשנים האחרונות. ב-2018 הפכה לכדורגלנית הראשונה לקבל את פרס הבלון ד'אור, ומעבר לכך היא נחשבת לסמל הכי גדול לתקופת השליטה של ליון ביבשת. בין השנים 2020-2016 הצרפתיות שמרו על התואר כמחזיקות גביע האלופות, כאשר בעונת 18/17 החלוצה המצטיינת שברה את שיא הכיבושים לקמפיין, עם 15 שערים.
הקבוצה ממחוז אוברן-רון-אלפ הייתה בעלת הבית בצ'מפיונס, כשלצד הריצה האדירה שלה במחצית השנייה של העשור השני למילניום, הוסיפה גם שתי זכיות גם ב-2011 ו-2012. הדומיננטיות של ליון הייתה לדבר חסרת תקדים במפעל, כשגם ריאל מדריד הגדולה של אלפרדו די סטפנו ופרנץ פושקאש נופלת מאחוריה, עם 5 זכיות "בלבד" בין השנים 1966-1955.
אך בשנה שעברה הרכבת הצרפתית נעצרה, לאחר שנים של הצלחה רצופה ולא נגמרת. ליון סיימה עונה ללא תארים, כאשר אל תוך הוואקום שנוצר בכס המלכות האירופי נכנסה הקבוצה מחבל קטאלוניה, עם זכייה ראשונה אי פעם בצ'מפיונס. הריצה המדהימה של ברצלונה העונה בליגה, שהסתיימה בתואר ועונה מושלמת עם 30 ניצחונות מתוך 30 מחזורים, הייתה משנית להישג הכי מדובר שלה. הבלאוגראנה שברו את שיא הצופים למשחק כדורגל נשים פעמיים, בתוך פחות מחודשיים - בפעם הראשונה בשלב רבע גמר מול ריאל מדריד עם 91,553 צופים, ולאחר מכן פעם נוספת בחצי הגמר מול וולפסבורג, אז הגיעו 91,648 ליציע הקאמפ נואו.
אביב לוי, איש המדיה הישראלי שעבד למשך שנים בברצלונה, סיפר בראיון שערך לאחרונה עם ערוץ הספורט, על כך שבמסדרונות המועדון החלו להבין שקבוצת הנשים יכולה להפוך להרבה מעבר לפרויקט לקידום שוויון חברתי, אלא למוצר כדורגל שיכול לייצר הרבה מאוד עניין, וכסף: "עם הירידה של היכולת של הקבוצת גברים בברצלונה הייתה את מגמת השיפור בנשים, ובמידה מסוימת לא מעט מהפוקוס במועדון החל לעבור לנשים. בשנה שעברה צוות הסושיאל של קבוצת הגברים תפעל את חשבונות המדיה של הנשים, והשנה הוקם צוות שמתמקד בקבוצה הנשים באופן בלעדי".
וכאשר בוחנים את שתי מועדוני העל במרחב הדיגיטלי, מבינים את הכוח האדיר שיש לשם "ברצלונה". ליון עומדת על 57.8 אלף עוקבים באינטסגרם, שמגמדים את הסטטוס שלה במפת הכדורגל האירופי כאשר משווים אותה לבארסה, שמחזיקה בחשבון שמחזיק 3.5 מיליון עוקבות ועוקבים. מי שחושב שמדובר בכמות שניתן להסביר רק בשל משחקי השיא שהיו העונה במפעל יתבדה, כי עוד בטרם אותם משחקים בתחילת חודש מרץ ברצלונה משכה את עיניהם של כמעט 3.2 מיליון איש.
ולא מדובר רק במועדונים עצמם. את הפערים בכמות הטראפיק אפשר לראות גם אצל השחקניות: וונדי ראנר, קפטנית ליון ונבחרת צרפת, נחשבת לאחד השמות המוכרים בצמרת כדורגל הנשים בעולם, ומחזיקה בחשבון עם 212 אלף עוקבים. הגרברג, שהייתה אחד הסלעים בסופר טים הצרפתית, עומדת על 717 אלף עוקבים. גם השמות הגדולים הללו, לא משתווים מול מי שהפכו בשנה האחרונה לכוכבות אדירות בבירת קטאלוניה: אלכסיה פוטייאס, מחזיקת הבלון ד'אור לשנת 2021, מחזיקה בחשבון עם 1.6 מיליון עוקבים, ולייקה מרטנס, הקשרית ההולנדית הנהדרת של בארסה, נמצאת מעט מאחוריה עם 1.3 מיליון.
הקרב שיתקיים מחר בטורינו לא יוכרע כמובן על מספר הלייקים, אך הוא משקף את הקרב התודעתי שקיים בין הקבוצות הבכירות. כדורגל נשים היה קיים גם לפני ה-29 למרץ, אז נשבר שיא מספר הצופים בפעם הראשונה העונה, ומחר יעמדו על הדשא שני כוחות גדולים שמשקפים את הרצף ההיסטורי של הענף: ליון, שיצקה את היסודות למצוינות, ובארסה לקחה את זה שלב אחד קדימה, והצליחה לתעל את עצמה לכדי תופעה תרבותית חסר תקדים בתחום. בין המסורת המפוארת של ליון, והחזון של ברצלונה, יתקיים מפגש היסטורי שיקבע קודם כל, מי המלכה של הווה.
