קשה למצוא יותר מדי חובבי כדורגל ישראלי שזוכרים את ג'וזף גנדה, אבל הקיצוני בן ה-24 היה עד לא מזמן (2019) אחד הצעירים המבטיחים של הפועל ת"א, ונשא עימו גם סיפור חיים מיוחד. הוא נולד בישראל לזוג מהגרים מקונגו, אך הוריו התגרשו כשהיה קטן ואביו עזב את ישראל. הוא גר במשך תקופה ארוכה רק עם אימו, שנפטרה בשנה שעברה. את הכישרון שלו אי אפשר היה לפספס מגיל צעיר. כל מי שהגיע לשכונה בה גדל הבין ברגע הראשון את הפוטנציאל.
היום גנדה משחק באדמירה מתחתית הליגה האוסטרית ומשתף פעולה, בין היתר, עם מאמן נבחרת ישראל לשעבר, אנדי הרצוג, ושחקן הנבחרת עילאי אלמקייס. 16 הופעות ושני שערים יש העונה למי שבגיל צעיר כבר היה בדרך למנצ'סטר סיטי ורק בעיות בדרכון וסירובה של אימו לתת לו לעבור למשפחה אומנת מנעה זו.
מאז מות אימו בשנה שעברה הוא בחר להתנתק. כבר שנים שלא התראיין לתקשורת הישראלית, אך נשאר בקשר רציף עם החברים הקרובים סטפן לגאר, אביב אברהם ושי אליאס, בין השאר. הוא חי בווינה עם זוגתו אותה הכיר לפני קצת יותר משנה, ובניגוד לשחקנים שהיו נכנסים למרה שחורה ובוכים על מר גורלם, הוא אדם מאמין שיודע שהטוב עוד לפניו.
"אני לא אוהב להתראיין", הוא אומר בראיון לערוץ הספורט, "רציתי לצאת מישראל לאירופה מהרגע בו התחלתי לשחק כדורגל. גם כשהייתי באוגסבורג ביקשו ממנו להתראיין ולא רציתי. התקשורת לא תמיד בעד השחקן ולכן אני נזהר ושומר על עצמי. מעדיף להתרכז נטו בכדורגל. עברתי תקופה אישית לא פשוטה. אני לא מחפש תקשורת ולא מסתכל על זה. הראש שלי לא היה פה וחשבתי על מיליון דברים אחרים. אני לא חושב עם עצמי ואומר 'אוף, לא מעריכים אותי ואוף, איזה באסה'".
איך זה לחיות באוסטריה?
"האזור בו אני נמצא דומה לאזור הבווארי שהייתי בגרמניה. השינוי מאוגסבורג לפה לא היה דרסטי. יש פה אנשים טובים וחמים והתרגלתי בשנייה. אל תשכח שמגיל 8 אני מטפל בעצמי כי אמא שלי הלכה לעבודה וחזרה מאוחר. אולי ילד ישראלי לא היה מצליח לעבור את מה שאני עברתי, אבל תמיד ידעתי לטפל בעצמי והייתי עצמאי".
אחרי השנה שעברה היתה תחושה שזו שנת הפריצה שלך, אבל שוב הגיעו פציעות דווקא כשנכנסת לכושר
"היה לי חוסר מזל בלתי רגיל. אני אדם מאמין ולפעמים הסתכלתי למעלה ושאלתי 'למה דווקא לי?', אבל אני גם יודע שהכל לטובה. כנראה שיש סיבה שזה קרה. דווקא שאני כובש ומבשל פתאום 'בום', אבל אני יודע שכשאתה באמת טוב, שום דבר לא יכול להיעלם. מבאס, אבל צריך לדעת להשלים עם זה. אני מתפלל להיות בריא ובוטח בבורא עולם. כשרון ופוטנציאל זה חשוב, אבל אבל כשאתה לא כשיר אתה לא יכול להראות מה אתה שווה".
ובתקופה האחרונה אנדי הרצוג נותן לך את המפתחות?
"הכרתי את אנדי עוד כשהייתי בהפועל ת"א. כשחזרתי מקרע בצולבת היה משחק מצוין שהוא בא לראות. הוא חשב שאני זר ולא רק הוא כי הרבה לא יודעים שנולדתי בישראל. אנדי יצר איתי קשר אחרי המשחק ושם החלה ההיכרות. העונה שעברה היתה קטסטרופלית בחיים האישיים שלי, לא הסתכלתי על הכדורגל בכלל. לא היה לאנשים מושג מה עובר עלי. הייתי מרוסק. אמי היתה חולה, אבל לא שיערנו שזה הסוף".
וזה בטח נוח שיש את עילאי אלמקייס איתך
"עילאי אחלה בחור. מצחיק וחבר טוב. אנחנו המון ביחד. כששיחקתי באוגסבורג הייתי עם חבר טוב שלו. אני ועילאי נולדנו באותו תאריך. עולם קטן".
אז מה אתה יותר, ישראלי או קונגולזי?
"שאלה גדולה. אי אפשר להתעלם מהחזות שלי. מי שטיפה מבדיל יודע לזהות בין אתיופי לקונגולזי. שופטים בארץ היו מדברים אליי באנגלית ואני לא מאשים אותם, כי אולי אם הייתי אני בצד השני, הייתי פונה לשחקן באנגלית. אני מרגיש ישראלי במובן מסוים, אבל גם מאוד קונגולזי. רוב המהגרים הקונגולזים שיצאו מאפריקה הלכו לצרפת ובלגיה. גם שחקנים משתגעים ושואלים אותי 'איך הגעת לישראל ולא לאירופה?' הם לא מבינים שיש עוד שחומי עור בישראל".
היתה לך הצעה ממכבי חיפה. רק לחתום ולבוא
"ויתרתי על זה מסיבה פשוטה. מכבי חיפה מועדון ענק, אבל כדי להיות שלם עם עצמי ועם החלום שלי רציתי לצאת לשחק מחוץ לישראל. הרגשתי שלא אהיה שמח אם אשאר בארץ. דיברתי עם יענקל'ה שחר לפני הליגה האירופית שלהם והוא אמר לי שהוא רוצה שאצטרף למחנה האימונים. אמרתי לו 'יענקל'ה, אני חייב להיות שלם עם עצמי'. לא היה פה שום דבר שחצני או יהיר. אם היית מחזיר את הגלגל אחורה לאותו זמן, הייתי עושה אותו דבר".
באוגסבורג הרגשת את רף ההתקדמות
"מאוד התקדמתי שם, וזה הפתיע אותי ברמות שלא חשבתי. אני זוכר יום אחד, אחרי משחק מול דורטמונד, עליתי להתאמן איתם והיו שחקנים כמו סטפן ליכשטיינר (אקס יובנטוס וארסנל) וריס אוקספורד (אקס ווסטהאם), שאמרו לי 'תגיד, למה אתה לא משחק איתנו ולא מתאמן איתו על בסיס קבוע? הקצב במילואים באוגסבורג גבוה יותר מבליגת על. גם האיכות והדרישות הרבה יותר גבוהות וזה מצער אותי כי איפה אנחנו ואיפה הם. איך יכול להיות שקבוצת ליגת העל לא מתאמנת בקצבים ובאיכויות האלה? בישראל אין שחקנים פחות מוכשרים מבגרמניה. לא הכישרון מפריד, אלא המנטאליות ומוסר העבודה. זה לא קלישאה, זה מעבר לזה".
לא כולם יכולים להסתדר כל כך הרבה זמן לבד בחו"ל
"אני חי עם זוגתי, כך שאני לא כזה לבד. כשהייתי בגרמניה אמא שלי היתה באה לבקר אותי. הסוכן שלי גרמני, אז מדי פעם נפגשים ואני אוהב את אירופה. להרבה ישראלים ההסתגלות קשה. אני לא שחקן מישראל שמתגעגע למשפחה גדולה כי זה היה רק אני ואמא שלי כשגדלתי. התרגלתי ללבד".
אם מרקו בלבול או המאמן הבא ירים טלפון ויגיד 'בוא לנבחרת' תחשוב פעמיים?
"ברור שלשחק ברמה בינלאומית זה דבר שאני שואף להגיע אליו. דיברו איתו מנבחרת קונגו ולא פסלתי על הסף. אני פתוח משני הצדדים. נבחרת זה דבר שחסר לי בקריירה ויכול לשנות לי את הסטטוס באירופה".
לא מרגיש פספוס בקריירה?
"בגיל 24 אי אפשר להגיד פספוס, כי כל הקריירה לפניי. אני לא בן 30, יש לי עוד הרבה מה להציג. השעון שלי לא מתקתק. אוסטריה זו ליגה פתוחה. אם אתה נותן בה מספרים, אתה יכול לעשות את קפיצת המדרגה. יש לנו עשרה משחקים בפלייאוף, אני כשיר ומקווה שאוכל לתרום לקבוצה. אני לא מסוג השחקנים שיסתכלו לאחור. לא אגיד לעצמי 'היית מועמד לסיטי ותראה איפה אתה' כי גם את המעברים האלה שמתי מאחורי. אני לא יכול לבכות על דברים שלא היו בשליטתי כי זה יהיה דפוק מבחינתי".
אז מה הלאה?
"אלוהים יודע. אני בן אדם מאמין. ליהנות מכדורגל זו השאיפה שלי. אלוהים כבר יכוון לי את הדרך. אני אעשה את ההשתדלות שלי ואתאמן הכי חזק שיש. פעם התעניינתי במה רשמו עליי ומה אומרים עליי וזה היה מלחיץ אותי, אבל החלטתי לא לתת לזה יותר חשיבות, להמשיך לעבוד קשה ונראה לאן נגיע. כרגע אני מסתכל על אדמירה וזה מה חשוב לי. חזרתי לכשירות ואני מכוון להיות עוד פעם בכושר שהייתי לפני הפציעה שלי".
אז על חזרה לארץ אין על מה לדבר?
"יש לי חוזה לעוד עונה ואני לא מסתכל על חזרה לארץ, אבל אני לא רוצה לחתוך דברים ולהגיד סתם. אי אפשר לדעת מה יהיה בכדורגל, אבל הרצון שלי להישאר פה".
