בזמן ששחקני הכדורגל מנצלים את פגרת החורף בלא מעט ליגות באירופה כדי להשתזף בדובאי או לגלוש במלדיביים, לביברס נאתכו יש מנהג קבוע - לחזור הביתה למשפחה, לחברים ולכפר כמא שבגליל התחתון. נאתכו, שבחודש הבא יחגוג יום הולדת 34, הוא שחקן הכדורגל הישראלי המצליח ביותר שמשחק היום בחו"ל. עם כל הכבוד לערן זהבי וליאור רפאלוב, ביברס, או בשמו האמיתי בצרקסית "פיפרס" (השומר מפני האויב) משחק מגיל 22 מחוץ לישראל והמספרים פשוט מדהימים.
הכי הרבה הופעות כליגיונר (402 הופעות), שיאן הדקות הישראלי בליגת האלופות (1,671 דקות), זר העונה בליגה הרוסית (2012/13), נבחרת שלב הבתים של הליגה האירופית (2013/14), נבחרת העונה בליגה הרוסית ומלך שערי צסק"א מוסקבה (2014/15), נבחרת העשור של הליגה הרוסית (2011-2020). כמו כן, כן השתתף ב-14 עונות רצופות בטורנירים אירופיים, עם 16 שערים ו-21 בישולים. נאתכו גם במקום השלישי במספר ההופעות בליגה האירופית ובגביע אופ"א (85), כולל 86 אחוזי הצלחה בפנדלים (43 מ-50).
פגשנו את נאתכו במגרש הביתי שלו, המרכז למורשת הצ'רקסית בכפר כמא. מוזיאון מדהים שמספר סיפור היסטורי מרתק. על השולחן, ליד דודו איבאק, שמנהל את המקום, אוכל צ'רקסי עוצר נשימה, מאכלים שכל כך חסרים לו בחו"ל. בחדר שליד המוזיאון ניתן לחזות מקרוב בהופעה של להקת צ'רקסית רוקדת ריקודים מסורתיים. אם לא היה אחרי ניתוח, נאתכו גם היה מתלבש בבגדים המסורתיים ועולה על הרחבה. כעת, המצב הוא שונה, אבל החיוך לא יורד לו מהפנים.
בימים הקרובים הוא יחזור לבלגרד אחרי ניתוח קטן שעבר בגרמניה, ניתוח שהיה צריך לעבור מזמן, אבל הקשר התעקש לדחות אותו כדי להיות חלק מהקמפיין של נבחרת ישראל. נשיא פרטיזן בלגרד כבר מחכה לו עם החוזה וכלי כתיבה כדי להבטיח את הישארותו של נאתכו לעוד שנתיים. "אני רוצה לקחת אליפות בסרביה, זה מה שחשוב לי כרגע. אולי אנשים לא יאמינו, אבל כרגע זה מה שמעניין אותי. אנחנו עם 5 נקודות יתרון בטבלה ובליגה שלנו זה נדיר. אני באמת ומאמין שנסיים את העבודה שלנו, ניקח אליפות וגם בדרך אולי יהיה חוזה חדש".
הדיווחים משם זה שיציעו לך חוזה לשנתיים
"כן, אני יודע שהמועדון מאוד רוצה ואוהב אותי וזה הדדי גם מהצד שלי. אני נהנה ובאמת מרגיש שם מאוד בנוח. לפני הפגרה דיברנו שברגע שאחזור מהפגרה נשב, ואם נגיע להסדר, נסגור את החוזה. אני מאמין שהשבוע אחזור לבלגרד וכשיגיע הזמן נשב ואם המספרים יתאימו לשני הצדדים, נסגור".
חזרה לישראל על הפרק?
"כרגע אני לא רואה את זה קורה".
עד סוף הקריירה?
"זה לב מול ראש. הלב כן רוצה לחזור לשנה אחת להפועל ת"א. לעשות סוג של סגירת מעגל. ואז הראש נכנס לעניין והוא אומר 'תהיה חכם ואל תעשה את הטעות הזאת. גדולים ממך ורבים ממך נכשלו בזה. עדיף שתמשיך איפה שאתה'".
החשש שמה שקרה לבניון וברקוביץ' יהיה גם אצלך?
"כל בן אדם וכל מקרה הוא לגופו, זה תלוי מתי אתה חוזר ואיך שאתה חוזר. יש גם את אליניב ברדה שחזר והצליח, אז אני מצד אחד לא אומר שאם אני אחזור בטוח יהיה לי רע, אבל רוב המקרים מראים שכן".
"אני מביא הרבה יותר כבוד מכל אלה שדיברו ומדברים עלי"
השם ברקוביץ' לא עלה פעם אחת בראיון. נאתכו כבר שומר בבטן תקופה. הוא שמע את שחקן העבר והפרשן בהווה לא פעם ולא פעמיים קורא לא להזמינו יותר לנבחרת. גם מהבחינה המקצועית, אבל בעיקר בגלל שהוא לא שר את ההמנון. היום, לראשונה, הקפטן הצ'רקסי הראשון אי פעם, שוויתר על הצעה מאייאקס כדי לעשות צבא, שאביו, אכרם, שהלך לעולמו, היה לוחם במג"ב, שכל משפחתו שירתה בצה"ל, מגיב.
"לצערי במדינה שלנו זה הכל שחור או לבן. זה או שאתה שמאלני או שאתה ימני, או שאתה חרדי או שאתה חילוני. אנשים לא מקבלים באמצע. ההמנון מדבר לעם היהודי, לתושבים היהודים. זו האמת ובכנות אין לי שום רצון או שאיפה שישנו את ההמנון כי אני מבין שהמדינה היא של העם היהודי שחי בו, אבל לא יכולים לבקש ממי שלא יהודי לשיר שיר שמיועד לעם היהודי. אני מכבד את ההמנון, עומד במהלכו עם הראש למעלה וחזה נפוח, אבל אני לא יכול לשיר אותו כי המילים לא מדברות אלי".
בצעירותך שרת אותו
"גם הילדים שלי שרים סתם בצחוק את ההמנון של רוסיה כי אתה לא מבין הכל כשאתה צעיר. זה לא שיש לי משהו נגד ההמנון עכשיו שאז לא היה לי".
מפריע לך שמבקרים אותך על זה?
"מפריע לי לא שאומרים שאני לא שר את ההמנון, אלא מפריע לי שלא מנסים להבין למה אני לא שר את ההמנון או מה עומד מאחורי זה. הרי ממה כל הסיטואציה הזו נוצרה? מאיש תקשורת שעשה את זה בשביל ליצור פרובוקציה וזה פשוט סחף ותפס רייטינג ואנשים אהבו את זה. אומרים הרבה דברים, אבל אני עשיתי ועושה את כל החובות שלי במדינת ישראל בעוד יש כאלה שמדברים והתחמקו מלעשות את חובתיהם. 12 שנים אני משחק בחוץ ומכירים אותי בתור ישראלי, אני מביא הרבה יותר כבוד מכל אלה שדיברו ומדברים עלי. אף פעם לא שמעת את השם שלי באור שלילי ובכל קבוצה שהייתי, כשאני עולה למגרש אם זה בליגת אלופות, או בקבוצות ליד השם שלי יש דגל ישראל, לא דגל כפר כמא או דגל של הצ'רקסים כי אני מישראל. אתה יכול להגיד עלי הכל, אבל אף פעם לא הפסדתי משחק נבחרת, גם כשהייתי פצוע, אז איך אפשר להגיד עלי שאני לא מייצג".
אתה מדבר על אייל ברקוביץ' שאמר שאתה לא ראוי לקבל זימון לנבחרת ישראל?
"זכותו המלאה. כשהוא יקבע משהו, הוא יכול להחליט את זה, אבל עוד שהוא יקבע, זה לא יהיה".
מה הכוונה?
"עובדה. אם הוא יהיה מאמן, מה שלא יקרה, הוא יכול להגיד 'ביברס נאתכו לא יכול להגיע לנבחרת', אבל כרגע הוא יושב באולפנים ולא בנבחרת ישראל, הוא לא קובע".
לי אמרו ששחקני המגזר לא יגיעו לנבחרת אם ברקוביץ' ימונה למאמן הלאומי. שמעת את זה גם?
"לא רק מהמגזר. גם הרבה שחקנים ישראלים שהם יהודים לא ירצו להגיע לנבחרת".
"יכול להיות שיקרו דברים שאני לא ארצה להמשיך בנבחרת"
למה קל לבקר את ביברס נאתכו?
"ביברס נאתכו לא יענה לאותם אנשים בצורה גסה, כמו שאני יכול לענות להם. אם הייתי יכול להגיד הרבה דברים שאם הייתי אומר אותם היה שקט מהצד השני. אם אבא שלי היה בחיים הוא היה עונה לאותם אנשים ולא היה כדאי להם כי הוא היה עונה להם בצורה חדה. אני שונה".
כן, אבל לשמוע כבר שנים פרשנים שאומרים שאתה צריך לפרוש מהנבחרת?
"אמרו שגוטמן אהב אותי, אבל גם אחריו מאמנים האמינו בי וסמכו עלי, כולל מאמנים זרים. אז מה, כולם טועים? לאורך 13 עד 15 שנים כל המאמנים שהיו לי בבוגרים טועים? כולם טועים ורק חלק בתקשורת הישראלית יודעים מה נכון? אני מכבד את התקשורת בישראל. אני באמת נותן כבוד לכולם ועונה לכולם, אבל בסופו של דבר היום במדינה שלנו הצהוב גובר על המקצועי בכל ענף, לא רק בכדורגל, והיום זה יותר צהוב. יש את העניין הפוליטי, זה יותר מוכר וזה מכניס עוד קליק לראיון".
ככל שזה תלוי בך תרצה להמשיך בנבחרת גם לקמפיין הקרוב?
"אתה לא יכול להגיד 'בואו נצעיר את הנבחרת, בואו ניקח את כל נבחרת הנוער וניתן להם לשחק', זה לא עובד ככה. בקבוצה, ולא רק בנבחרת, צריך שיהיו לך שחקנים בני 34 ומעלה, ולא חסרות דוגמאות. בטניס, השלישיה הכי טובה בעולם - כולם בני 34 ומעלה. בכדורסל, לברון ג'יימס בן 36, בכדורגל מסי ורונאלדו, טום בריידי בפוטבול בן 44. היום היכולת של שחקנים למשוך את הקריירה נהייתה יותר ארוכה ואת זה לא מקבלים בישראל".
עדיין לא ענית לי לגביך
"יכול להיות שיקרו דברים שאני לא ארצה להמשיך. יש עוד דברים שצריכים לקרות בתקופה הקרובה. נראה מי המאמן. אני אפגש איתו ונראה. לא אגיד שלא היו לי מחשבות ודקות שכן אמרתי 'אולי זה מספיק, אולי אני צריך להתרכז כרגע רק בקבוצה'. מצד אחד אני אומר לעצמי 'אולי זה הרגע קצת יותר להיות עם המשפחה', אבל מצד שני כן יש בי את הרצון ואת הכוח עדיין לתת לנבחרת ישראל. לא אציין שמות, אבל הרבה אנשים מסביב לנבחרת באו אלי אחרי המשחקים האחרונים שלא שיחקתי בגלל פציעה ואמרו לי 'ביברס, אנחנו מצטערים, אבל אתה צריך להמשיך איתנו'. אז מצד אחד אני לוקח את זה כמחמאה ויודע שעדיין יש לי מה לתרום לנבחרת ישראל, אבל לפעמים צריך מתי להפסיק ואיך להפסיק. בוא נראה, כשיגיע הזמן נקבל החלטה".
אתה השגריר הישראלי הכי מוצלח שלנו, סטטיסטית, כבר שנים בחו"ל, אבל בארץ אתה פחות מוערך
"אני חושב שזה מכמה סיבות. קודם כל בגלל שאני שקט, בגלל האופי שלי. אני לא אחד שיעשה פרשות, לא אחד שיהיה בכותרות, לא אחפש להיות בכותרות, אני בדרך כלל מחפש את השקט שלי, להיות עם המשפחה שלי ואני לא שואף להיות כוכב. באופי שלי אני שחקן של קבוצה ובגלל זה ברוב המקומות שהייתי המאמנים מאוד אהבו אותי. יכול להיות שבישראל זה פחות התקבל בנוף של הקהל ששחקן שהוא... לא אגיד עושה עבודה שחורה, אבל זה שעושה מספרים מאחורי המספרים, זה שייתן את הפס לבישול, זה שייתן את הפס החשוב שישחרר מלחץ, דברים כאלה בישראל פחות מעריכים ופחות אוהבים".
מרגיז
"בהתחלה זה מאוד הרגיז אותי, אבל אחרי זה למדתי לחיות עם זה כי כל מי שהיה מסביבי על המגרש מאוד העריך אותי. המספרים ידברו בעד עצמם, אבל שוב, אם הייתי עושה רעש אם היום הייתי יוצא באיזו אמירה שקצת תיקח את הזרקורים או תגנוב את ההצגה, אז בקלות הייתי יכול להיות זה שמדברים עליו כל היום, אבל זה לא אני. אני לא אוהב את זה, אני אוהב לעשות את העבודה שלי וליהנות מפיסת השקט שלי".
יש משהו אתה מצטער עליו בקריירה?
"שלא שיחקתי בליגה הספרדית, ואם יש משהו שכן הייתי רוצה זה לשחק בטורקיה. היתה לי הזדמנות ללכת כמה פעמים לשם ואני חושב שהייתי נהנה שם ומצליח. אפילו מנצ'יני, שאימן בגלטסראיי, חייג אלי ואמר לי 'בוא'".
מנצ'יני בעצמו?
"אני יושב עם אשתי אצל ההורים שלה ופתאום מקבל טלפון והקול בצד השני אומר לי 'זה מנצ'יני'. אתה חושב שמישהו מסתלבט ואז, אתה מבין תוך כדי שיחה ואחרי שאתה בוחן את המבטא והשפה, שזה באמת הוא. אמר לי 'אני מאוד אוהב את המשחק שלך, את הסגנון שלך, רוצה שתגיע'. גם אני מאוד רציתי, אבל הכדורגל הפך היום לסוג של ביזנס ויש הרבה אנשים מאחורי הקלעים וכשיותר מדי אנשים התערבו, זה לא יצא לפועל".
אם אבא שלך היה פה היום כמה הוא היה גאה במשפחה שהקמת בכדורגל, בילד שהפכת להיות?
"לפני כמה ימים הייתי בבית הקברות ובאמת היה לי חלום שהוא יראה אותי משחק ברמות הגבוהות, והוא זכה לראות אותי מצליח רק בליגת העל, שבניתי משפחה עם אישה מדהימה, 3 ילדים שחלמתי עליהם, אבל אני בטוח שאם הוא היה כותב את התסריט הכי טוב שהוא יכול, הוא היה כותב אותו ככה. אומרים הזמן מרפא, הזמן לא מרפא הזמן מרגיל. היום אני רגיל לזה שאין לי אבא, אבל זה לא מרפא כלום".
