אחרי מסע של 60 שעות, שהחל בקייב שבאוקראינה ונמשך בוורשה שבפולין, מנור סולומון נחת הלילה (בין שבת לראשון) סוף סוף בישראל. רגע אחרי, הוא התייצב מול המצלמות ודיבר על המסע המפרך שעבר על לחיק משפחתו.
"שמח להיות, שמח שהכל מאחוריי ושאני עם המשפחה", אמר סולומון בנחיתה. "היו 48 שעות קשות, אבל עכשיו הכל בסדר. היה בלאגן גדול, לא ידענו מה הולך לקרות, בהתחלה חשבתי שאני הוזה ולא הבנתי שזה פיצוצים. משם היו יומיים-שלושה מאוד קשים, עם המון מסעות, אבל בסופו של דבר אני פה ואני רוצה לאחל רק בריאות לכל האנשים באוקראינה, ליבי איתם ואני מקווה שהסיטואציה הזו תיגמר בקרוב".
"לא יודע אם חששתי לחיי, יצאתי יחסית מהר מקייב", המשיך מנור. "אבל כשהייתי בגבול לא ידעתי מתי אעבור, חשבתי שזה יכול לקחת כמה ימים. הייתי בקור מקפיא, האוכל כמעט נגמר והייתי לבד. שמח שהכל הסתדר והכל בסדר. האמת שסמכנו על שחטאר לפני שהל הכל, כל הזרים דאגו, אבל המשיכו להגיד שהכל יהיה בסדר והם ידעו מה לעשות. אמרו שיטיסו אותנו יומיים-שלושה לפני שהרוסים ייכנסו, אבל בפועל זה לא קרה ולא היה להם מה לעשות אחרי שהכל התחיל".
על עתידו בשחטאר אמר סולומון: "במועדון עוד לא יודעים כלום, זו סיטואציה חדשה שלא מכירים. נחכה כמה ימים שיתבהרו הדברים, אתאמן קצת בארץ. אי אפשר לדעת מה יהיה, אני כרגע תחת חוזה, כל חלון העברות יכולות להיות התפתחויות בלי קשר למלחמה. סיכוי גבוה שאעבור שבקיץ בלי קשר למלחמה. ועכשיו שיש מלחמה זה טורף את הקלפים. בוא נחכה ונראה, מאמין שבשבועות הקרובים הכל יתבהר".
אמו של מנור, איילה, הודתה בדמעות לאנשים שחילצו אותו דוגמת סוכנו, שלומי בן עזרא, והוסיפה: "מאוד דאגתי, פחדתי עליו, כאב לי הלב עליו, על הסיטואציה. ידעתי שהוא נמצא בתנאי מזג אוויר קשים, לבד, היה לי קשה עם זה. לא ראינו אופק, לא ראינו אור בקצה המנהרה. ממש חוסר אונים, אמרתי שהייתי טסה אליו שבוע לפני רק כדי שלא יעבור את זה לבד. כולם באמת דאגו, קיבלנו מלא הודעות מאנשים. עכשיו אני יכולה לישון בשקט".
אביו יוסי אמר: "הכי חשוב שהגיע לפה והוא איתנו בידיים בטוחות. הסיוט שלו נגמר. אנחנו כואבים ומצטערים על מה שקורה שם, מאוד עצוב, מקווה שהסיפור הזה ייפתר במהרה והכל ישוב לקדמותו".
