"זה היה ניצחון היסטורי", סיפר בהתרגשות פאולו זאנטי, מאמנה האמוציונלי של ונציה לאחר ה-2:3 על רומא במחזור האחרון. "לעיתים תכופות עולות חדשות נוטות לשחק יותר מדי הגנתי מול יריבות עדיפות, הפעם היינו מאוד אקטיביים בגישה שלנו ואני גאה בכל השחקנים". באופן מצער, מי שלא היה שותף לקרדיט בהופעה הטובה ביותר של ונציה העונה, הוא דור פרץ, שצפה בקבוצתו מהספסל כובשת לראשונה העונה שלושה שערים, מטביעה את ז'וזה מוריניו בלאגונה, ומעפילה מעל לקו האדום.
כמאמר הקלישאה "כל ההתחלות קשות", וכך גם הצעדים הראשונים של פרץ בוונציה. אחד משני הישראלים היחידים בחמש הליגות הגדולות שותף העונה בסך הכל ב-253 דקות ליגה, לא באותה סירה של שחקני ההרכב הראשון. פרץ פתח דווקא בשני משחקי ליגה הקשים ביותר של ונציה מול נאפולי (2:0) ומילאן (2:0) ובארבעה משחקים עלה מהספסל. יש לציין כי הרכש ממכבי ת"א חווה עד כה חמישה הפסדים ושיחק 13 דקות ב-0:0 אצל גנואה. לא בדיוק מספרים שמלמדים על הצלחה גדולה, גם אם עברו רק 12 מחזורי ליגה.
נכון שמדובר בעונה ראשונה, אבל הציפיות כבר נבנו בקיץ, רגע לאחר החתימה במועדון הצפוני. ב"גאזטה דלו ספורט" נכתב אז על פרץ: "הוא מגיע ממדינה שלא מפורסמת באלופים שלה, אבל בוונציה כולם כבר אוהבים אותו. מהרגע הראשון, במיוחד במחנה האימונים בהולנד, גילה פרץ את קור הרוח והראה שיש לו את האישיות הנכונה להוביל קבוצה. הריצה שלו אלגנטית, ראית המשחק טובה, ויש לו מה להציע גם בתחום המסירות, כשהוא משלב קשיחות בחלק ההגנתי. המבחן שלו יהיה במשחקים החשובים יותר". ובמבחן הגדול הוא מתקשה מאוד.
פרץ הגיע למועדון שהציב לעצמו שתי משימות עיקריות מוצהרות: הראשונה לשרוד בליגה. צריך לזכור שזאנטי, הצעיר במאמני הסריה A, החזיר רק בסיום העונה שעברה את ונציה לליגה הבכירה אחרי 19 שנות היעדרות, וגם הוא מכיר את ההיסטוריה הקרובה כאשר רק 33 אחוז מהעולות החדשות בארבע השנים האחרונות השכילו להימנע מירידה בעונת החזרה. המטרה השנייה היא להשביח את השחקנים הצעירים של המועדון, שנמצא תחת בעלות אמריקאיות, ולמכור אותם למרבה במחיר בשנים הבאות.
ונציה איננה העולה החדשה הטיפוסית שאתם מכירים. המועדון השקיע בקיץ האחרון כ-18 מיליון יורו על שחקני רכש – יותר ממה שהוציאו סלרניטנה ואמפולי, שתי העולות הנוספות, יחד. הכסף הגדול מושקע גם בפרויקטים של תשתיות ובמחלקות הנוער ואיתור השחקנים מבוסס יותר על דאטה מאשר על סקאוטינג. בכל מקרה, זאנטי קיבל פנקס גדול להחתים לא פחות מ-16 שחקנים חדשים, פרץ כמובן היה ביניהם. אבל גם שמות הרבה יותר מוכרים כמו מאתיה קאלדרה, המגן של מילאן, והשוער של מנצ'סטר יונייטד בעבר סרחיו רומרו, שהגיע באוקטובר בעקבות גל פציעות.
כדי לשים דברים בפרופורציות, פרץ (1.8 מיליון יורו) מדורג במקום ה-12 בלבד בטבלת הערך הכספי של שחקני ונציה בטרנספרמרקט. ובכל זאת, הגיע עם רזומה של שחקן נבחרת וכוכב בלתי מעורער בכדורגל הישראלי ובינתיים הוא לא מצליח להרים את הראש מעל המים. "רואים שפרץ שחקן מוכשר, אבל נדמה שכרגע הוא לא עומד בקצב של הסריה A, חסר ביטחון ולא מבקש את הכדור יותר מדי", סיפר לערוץ הספורט, מרקו רינאלדי, עיתונאי ואוהד הקבוצה. "דור קיבל מספר הזדמנויות מזאנטי במספר מערכים ולא נראה לי שהמיקום במגרש היא הבעיה שלו".
בסגל החדש והרחב יחסית של ונציה, נדמה ששניים מתוך שלושת שחקני מרכז השדה תפסו מקום של קבע במלחמה על ההרכב: ג'יאנלוקה בוזיו, הרכש האמריקאי הצעיר והמבטיח מקנזס ואנטוניו ואקה. הקשרים האחוריים, מספרי 6, שלמעשה מקבלים עדיפות על פני פרץ, הם איתן אמפאדו, המושאל מצ'לסי, ודומנן צ'רניגוי הסלובני. "בכנות, אני לא חושב שפרץ טוב כמו השחקנים הללו ויהיה לו קשה מאוד להפוך להיות שחקן משמעותי העונה", הוסיף רינאלדי.
בחודש שעבר התייחס זאנטי לסוגית פרץ במסיבת העיתונאים וניסה לעודד אותו מול המצלמות: "אני מצטער לומר שעד עכשיו פרץ לא הצליח להראות מה הוא שווה על הדשא, אבל הוא כן מראה את זה באימונים ודוחף את עצמו קדימה. לכן, חשבתי לתת לו יותר זמן. לא נטשתי אותו, להיפך. אני מתכוון להעריך אותו מחדש. לא כל השחקנים אותו דבר ויש כאלה שזקוקים ליותר זמן התאקלמות וזה בסדר גמור".
דימיטרי קאנלו, מהעיתון קוריירה דל ונטו, היה הראשון לפרסם על המעבר של פרץ ממכבי ת"א. בראיון לערוץ הספורט הוא מספר: "היתה התלהבות גדולה מדור כי במחנה אימונים הוא היה נפלא, אבל בליגה הדברים הולכים יותר קשה. יש לו בעיה בפן הטקטי, וזו מכשלה באיטליה, כי ונציה משחקת בתבנית מאוד ברורה ואם לא מבינים אותה ולא מבצעים אותה עד הסוף נוצר פער במרכז הקישור והקבוצה מפסידה נקודות. לפרץ אין בעיה מנטלית, הוא חזק מאוד בראש וגם פיזי, הוא לא שחקן שנשבר. זו עונה ארוכה ואני בטוח שהוא עוד יקבל צ'אנסים. אך כל עוד הקבוצה רצה יפה בלעדיו, יהיה לו קשה לקבל דקות משמעותיות".
פרץ הוא השחקן הישראלי השלישי אי פעם שנחת בסריה A (סוף פודגורנו שחתם בספציה היה לרביעי). פורץ הדרך היה טל בנין, שהיה שחקן הרכב קבוע בברשיה בשנות התשעים. השני, ערן זהבי, הסתפק בשנה וחצי קשה מאוד בפאלרמו וחזר לככב בכדורגל הישראלי. בנין אמור לשמש כמודל לחיקוי של פרץ, שיצטרך הרבה יותר סבלנות ועבודה סיזיפית כדי לא לסיים את הפרק האיטלקי כמו זהבי. אולי עוד מוקדם מלהכריע, אבל החודשים הראשונים של פרץ בוונציה מלמדים אותנו שיעור במרחק הגדול שבין הכדורגל הישראלי לכדורגל האמיתי שמשוחק ביבשת, או במקרה של ונציה על גדות הלאגונה.
סייע בהכנת הכתבה: אסף אקרמן
