קשה להיות כדורגלן עבר. חלק, כמו זינדין זידאן או ניר קלינגר, הופכים להיות מאמנים ומזוהים גם בזכות הקריירה השנייה. חלק, כמו גארי נוויל או מאור בוזגלו, הופכים לפרשנים ומצליחים מחוץ למגרש. אבל למרות זאת, לא קל לתפוס את המחשבה שאתה מזוהה בתור Has been. מישהו שפעם היה משהו על המגרש, ועכשיו הוא "שחקן העבר".
בשל כך, לא מעט נשארים מסביב לכדורגל, גם אם לא כמאמנים, פרשנים, סוכנים וכיוצא בזה. משחקי ותיקים היו וקיימים שנים, יחד עם המצאותם של "שגרירי" כדורגל, שחקני עבר גדולים שמסתובבים בעולם ומקדמים קבוצות או מטרות כאלה ואחרות או כאלה שמשתפים פעולה עם חברות מסחריות. היינקן הביאה, למשל, את פרנצ'סקו טוטי לארץ בגמר ליגת האלופות האחרון, ורונאלדיניו היה שגריר של ברצלונה בעבר.
אחד מאותם שגרירים הוא דייוויד בקהאם, שחקן העבר האגדי של מנצ'סטר יונייטד ומותג גדול בפני עצמו. הוא השגריר של המונדיאל הקרוב שייערך בקטאר, אותו מונדיאל שהוביל למוות של אלפי מהגרים שעובדים בתנאים לא אנושיים במשך שעות. מעל ל-6,500 אנשים, לפי הגרדיאן, מתו במסגרת ההכנות למונדיאל. קטאר אוסרת על הומוסקסואליות בחוק (אך ציינה כי אין חשש ללה"טבים שיגיעו למדינה), פוגעת באופן סדרתי בזכויות אדם ואף תומכת בטרור. לתוך כל זה נכנס דיוויד בקהאם, שהפך לפרזנטור הרשמי של המונדיאל.
השאלה הגדולה שנשאלת, אם כן, היא למה? הקשר בין בקהאם לקטאר קיים כבר תקופה ארוכה. המשחקים האחרונים שלו בקריירה היו בפריז סן ז'רמן (עשרה משחקים ב-2013), קבוצה שהייתה אז ועד היום נמצאת בבעלות קטארית. זה יכול להסביר חלק מהתשובה.
"كرة القدم تجمعنا"
— Road to 2022 (@roadto2022) November 30, 2021
يتحدث ديفيد بيكهام عن قدرة كرة القدم على توحيد الأفراد تزامناً مع انطلاق #مونديال_العرب pic.twitter.com/kCQz3ijTgZ
תשובה צינית יותר, ואולי גם נכונה יותר, היא הכלכלית. בקהאם כאמור היה אדם אמיד עוד לפני העסקה, אבל הוא יקבל סכום עתק. הדיווחים המוקדמים היו על סכום של 150 מיליון פאונד ל-10 שנים, אבל נתון עדכני יותר הוא 12 מיליון ליש"ט (כ-50 מיליון ש"ח) לשנה בתקופה של שלוש שנים. סכום לא מבוטל, לכל הדעות, אבל יכול להיות כאן נזק גדול יותר מצידן של חברות שיחששו לשתף פעולה עם בקהאם בעתיד.
בפועל, לא נראה שזה כך. בקהאם משמש במקביל כשגריר יוניצ"ף, ארגון הילדים של האו"ם, ועדיין זוכה לגיבוי מהארגון למרות החוזה עם קטאר, מדינה שכאמור מפרה באופן שיטתי זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט. הוא תורם לצדקה באופן קבוע ואף הקים קרן פילנתרופית, במקביל לקידום המונדיאל השנוי במחלוקת.
המותג של בקהאם נוכח עד היום, למרות שחלפו 8 שנים מפרישתו וכמעט 12 שנים מאז שהיה לאחרונה שחקן משמעותי במדי מילאן. הוא הבעלים של אינטר מיאמי, קבוצת הכדורגל מה-MLS בה משחק גונסלו היגוואין. הוא שואף להפוך את הקבוצה לענקית כדורגל ולשם כך מעוניין גם בשיתוף פעולה עם הקטארים. ייתכן כי אחת ההשלכות של המעבר הזה תהיה מעברו של ליאו מסי, שחקנה של פ.ס.ז', לאינטר מיאמי בסיום חוזהו ב-2023. החיבור בין הכדורגלן האהוב בעולם לקבוצה של בקהאם יוביל ליותר חשיפה, ובעקבות כך יעזור לבקהאם.
יכול להיות שזה מעין צינור חמצן לבקהאם, כחלק משימור אורח חייו העשיר. לפי ה"אתלטיק" המותג שלו הפסיד כמויות משמעותיות של כסף עוד לפני הקורונה, שפגעה גם היא בחשיפתו כחלק מהטלטלה אליה נכנס עולם הספורט. אין צורך לדאוג למצב הכלכלי שלו, אך הוא לא יכול לייצר את אותם סכומים שייצר בשיא תהילתו כאחד הספורטאים המוכרים והאהובים בעולם.
לכן שני הצדדים מרוויחים מהעסקה הזאת. בקהאם עצמו קשר חזק עם מדינה עשירה שמשקיעה סכומי עתק בכדורגל, אולי בדרך לקשרים חזקים עם פריז סן ז'רמן, בעוד קטאר מרוויחה מהנוכחות של שחקן אהוב ומוכר מנגד. ספונסרים גדולים אחרים של הגביע העולמי, כמו אדידס או קוקה-קולה, עדיין מקיימים קשרים עם פיפ"א למרות שהמונדיאל מתקיים בקטאר.
זאת פרשנות אחת לסיפור הזה: שחקן עבר שמנסה להיאחז בשולי תהילתו משתף פעולה עם מדינה שרוצה להלבין אלפי מקרי מוות וסכומי עתק עוברים בין הצדדים. חברות שונות בעולם קיבלו ביקורת על מושגים כמו גרין-וושינג או פינק-וושינג, שימוש ביחסי ציבור למען הסביבה או למען זכויות נשים, וכאן זה נראה כמו סוג של "ספורט-וושינג" שבקהאם עצמו עושה. דיוויד עצמו תיאר את זה באופן אחר לגמרי.
לאחר שמונה לשגריר התעוררה סערה, והדוברים של בקהאם התייחסו אליה מבלי לדבר באופן ישיר על מה שקורה בקטאר: "דייוויד מאמין במחויבות של קטאר להתקדם ובכך שהמונדיאל, הראשון שמתקיים במדינה ערבית, יכול להשפיע לטובה באופן משמעותי. הוא מאמין בכוחו של הכדורגל לגשר על פערים וראה התקדמות בנושאים החשובים. בקהאם תמיד דיבר על הכדורגל ככוח שיכול להוביל לשינוי".
הגישה הזאת מעניינת ומעמידה דברים באור אחר. אף פעם לא התקיימו משחקים אולימפיים או מונדיאל במדינה ערבית, למרות שיש מעל 400 מיליון ערבים בעולם. אם המשחקים גם ככה מתקיימים בקטאר, ואם המונדיאל הקודם התקיים ברוסיה (וגם אז בצל מחאות על המדיניות השנויה במחלוקת של הרוסים), אז בקהאם רואה עצמו כמי שמעדיף להיות מעורב בשינוי.
חלק מהביקורות על הליכי הגלובליזציה הן שמדינות שונות לא באמת חברות בהן, וציבורים שלמים מרגישים חסרים. כאן לראשונה מאות מיליוני מוסלמים יכולים לראות את כל העולם מסתכל על המדינה שלהם במשך חודש. בקהאם חושב שזהו שינוי מבורך ורוצה להיות מעורב בזה, כדי להשפיע לטובה על תהליך עומק שיואץ בזכות הכדורגל.
יש התקדמות, איטית אמנם, במצב בקטאר. שכר המינימום במדינה עלה לאחרונה ובמדינה העבירו מספר חוקים שנועדו להגן על זכויות עובדים, למרות שחלקם אינם מיושמים בפועל לפי אמנסטי. יכול להיות שהשילוב של המונדיאל, או של דמות בינלאומית רבת עוצמה (ובמיוחד אחת שמזוהה עם תרומה לקהילה ומשמשת גם כשגריר של יוניצ"ף), יוביל לשיפור במאבק החשוב הזה. כך לפחות הצד של בקהאם מציג את הסיפור.
לא מעט מהמבקרים שלו האמינו כי ההסבר הזה קלישאתי או תמים במקרה הטוב ושקרי במקרה הרע, בניסיון שלו להציל משהו מהתדמית אחרי שחתם על עסקת הענק. בקהאם עצמו היה חלק מהמשלחת שרצתה לארח את מונדיאל 2018 באנגליה, ללא הצלחה, וכעת הוא מאמין כי יש לו מעין השפעה על המצב שיהיה במונדיאל. בסביבתו של בקהאם יכולים להגיד, במידה קטנה של צדק, שאם הוא לא היה מסכים אז כוכב בינ"ל אחר היה לוקח את התפקיד. המונדיאל לא היה מתבטל או עובר מדינה בגלל בקהאם והוא לא הכדורגלן היחיד שמשתף פעולה עם הקטארים.
אין תשובה חד משמעית. הביקורת הגדולה באמת הייתה על פיפ"א כאשר היא העניקה לרוסיה ולקטאר את אירוח המונדיאלים של 2018 ו-2022 בהליכים שכנראה כללו שוחד לחלק מהמצביעים. היא הגיעה גם מצידו של דיוויד בקהאם עצמו: "השחיתות הזאת מחליאה. הייתה עבודה קשה מאחורי ההצעה של אנגליה לארח את המונדיאל. אף אחד לא היה יוכל לעשות יותר, וגם ראש ממשלת אנגליה ומלך אנגליה בעתיד (הנסיך וויליאם) היו מעורבים. אי אפשר להגיע למשהו יותר גדול מזה. אז המצב שאנחנו רואים עכשיו משאיר טעם רע בפה".
ההליך, ככל הנראה, לא היה תקין והוביל את הגעת המונדיאל לקטאר. הספונסרים הגדולים עצמם, בסכומים גדולים בהרבה ממה שבקהאם מרוויח, אולי היו יכולים לעשות משהו אך לא גינו בצורה חד משמעית את המונדיאל. יועציו של בקהאם עצמו האמינו שזה לא יפגע במותג שלו בצורה קיצונית, ואם הוא לא היה מסכים אז רונאלדיניו, או צ'אבי, או קאפו, היו יכולים להיות שם במקומו.
למרות זאת, לא בטוח שכל האנשים היו מסכימים להיות הפנים של מדינה שמפרה זכויות אדם באופן שיטתי ושל טורניר שהוביל ל-6,500 הרוגים. הנזק המוסרי או התדמיתי שהם היו עושים לעצמם היה עצום, אבל יש כאלה שיגידו שאין דבר כזה פרסום שלילי. הנה, עכשיו קראתם 1,100 מילים על כדורגלן שלא שיחק מאז 2013.
