כגודל הציפייה – גודל האכזבה. נבחרת ישראל הגיעה אתמול (שבת) לאחד המשחקים החשובים שלה בשנים האחרונות, משחק שניצחון בו היה יכול להוביל אותה לעמדת העפלה למונדיאל – מקום בו היא לא הייתה משנת 1970. מעבר למצב בטבלה, ניצחון על סקוטלנד במשחק מכריע היה יכול להפוך את המחשבה על הנבחרת עצמה. מנבחרת "לוזרית" לנבחרת "ווינרית". אלא שהדבר ממנו רצו להימנע יותר מכל קרה דווקא בדקה ה-94. הנבחרת ספגה שער בדקה ה-94 והפסידה וענן הלוזריות שוב מרחף מעל הנבחרת.
פסיכולוג הספורט של מכון וינגייט, שרגא שדה, מנסה להסביר את הסיבות לקריסה המנטלית של השחקנים בכחול-לבן, קריסה שמתרחשת לא מעט במשחקים חשובים ומכריעים. שדה מפתיע ואומר שאם המחשבה הרווחת היא שפסיכולוג ספורט יכול לפתור את הבעיות במצבים שכאלה, דווקא ההיבט הפיזי הוא זה שיכול לגרום לשחקנים להתעלות ולהישאר בפוקוס גם בדקות האחרונות של המשחקים החשובים ולהימנע מספיגה בדקות הסיום, בדיוק כמו שראינו אתמול.
"התופעה שחוזרת על עצמה מספר פעמים היא חוסר היכולת להחזיק יתרון במשחקים חשובים או מכריעים", פותח שדה. "התופעה הזו מופיעה בשנים האחרונות וקיימת גם כששחקנים מתחלפים - המשמעות היא שיש כמו 'קוף' שיושב לשחקנים על הכתף וקוראים לו נבחרת ישראל. כשהם מגיעים לגוף הזה שנקרא 'נבחרת ישראל' השחקנים חושבים על זה שהרבה פעמים קרה שחבריהם לנבחרת לא הצליחו לשמור על יתרון או לנצח במשחק חשוב ובגלל שהם מצטרפים לחבורה הזו - אז גם הם לא יכולים לנצח עכשיו. השחקנים נכנסים ללחץ בגלל אירועי העבר".
שדה ממשיך על ההיבטים המנטליים: "ככל שמשחקים יותר עם המחשבה של 'בואו רק לא נספוג', בהקבלה ל-'בואו לא נחשוב על בלון אדום', מה שקורה הוא בדיוק הדבר שאתה חושש ממנו. ואז לאחר שמקבלים את השער שכל כך חוששים ממנו מתקבעת במחשבה של השחקנים המחשבה שהם לוזרים והם שוקעים מבחינה מנטלית. זה מעגל שקשה מאוד לצאת ממנו. דווקא במשחק הספציפי אתמול הייתה תופעה מעניינת. למרות שספגו את שער השוויון הראשון, השחקנים הצליחו לא לשקוע מבחינה מנטלית וכן לעלות שוב ליתרון כעבור זמן קצר בלבד, אלא שבכל זאת לא הצליחו לשמור על המחשבה החיובית ואם הסקוטים קיבלו פנדל ולא הצליחו להשוות עוד במחצית הראשונה, הם עשו את זה במחצית השנייה ואז הבקיעו את שער הניצחון סמוך מאוד לשריקת הסיום".
איך מנסים לפתור את זה?
"על העניין המנטלי חייבים לעבוד באימונים, זה ממש כמו אימון בעיטות או מסירות. חייבים לעשות הדמיה של דקות אחרונות והמאמן צריך להסביר איך מתמודדים ועוברים את הלחץ. זה לא מספיק להגיד 'שימו לב לדקות האחרונות' אלא ממש לעבוד על זה ולהעמיד את השחקנים במבחנים. כשיש מערכת שדורשת הצלחה – חייבים להכניס אליה שחקנים שיודעים לעמוד בלחץ. אם, למשל, נבחרת ישראל הייתה גוף מצליח, שחקנים חדשים שהיו נכנסים אליה היו נדבקים בקארמה הזו ומצליחים להתעלות".
שדה מסביר על מה חייבים לעבוד עם השחקן הישראלי, בנוסף לעבודה המנטלית: "בנוסף להיבט המנטלי, אי אפשר לשחרר את ההיבט הפיזי. הרי הרבה פעמים כששחקנים ישראלים יוצאים לשחק בחו"ל, הדבר הראשון שהם אומרים הוא 'וואו, האימונים פה ברמה פיזית הרבה יותר גבוהה מאשר בארץ'. כלומר, ייתכן שבארץ לא עובדים מספיק על ההיבט הפיזי וכשמגיעים למשחקים בינלאומיים ההבדלים מתגלים. בנוסף, לאחר משחק שלם, כשהשחקן מרוקן מבחינה פיזית בגלל המאמץ הגדול שהוא השקיע, קשה יותר לקחת החלטות טובות גם בהיבט המנטלי".
החיסרון שזהבי צריך להתמודד איתו
שדה עושה השוואה מעניינת בין ערן זהבי, שמראה יכולת אישית גבוהה במשחקי הנבחרת, לבין שחקן אחר שמראה יכולת גבוהה במסגרת הקבוצתית אך פחות במסגרת הלאומית ואתם אולי מכירים – ליאו מסי שמו.
"את ערן זהבי אני ללא שום ספק משווה לליאו מסי. נכון, מדובר ברמות משחק שונות, אבל שני השחקנים האלה לא מצליחים להגיע בנבחרת לרמת ההצלחה אליה הם מגיעים בקבוצות. מסי בנבחרת ארגנטינה לא הצליח כל כך לזכות בתארים, לעומת ברצלונה שם הוא היה זוכה על בסיס קבוע. לזהבי אנחנו בהחלט יכולים לקרוא שחקן ווינר. כשהוא הבקיע במשחק מסוים שער עצמי, הוא מיד כבש שער שוויון – זה מראה על יכולת מנטלית גבוהה שלא לכל שחקן יש ולא כל שחקן יכול לעשות את זה. לזהבי יש השפעה חיובית מאוד על הנבחרת, אבל אפילו הוא לא מצליח להוריד לשחקנים האחרים את ה'קוף' הזה מהגב והנבחרת לא מצליחה לנצח ולהתעלות אפילו כשהוא שם".
"זה אחד החסרונות בספורט קבוצתי. גם השחקן הטוב בעולם תלוי בחברים שלו ולא יכול לנצח לבד. אם זהבי היה טניסאי או שחיין, למשל, הוא בוודאי היה יכול להגיע להצלחה גדולה יותר כי הוא היה תלוי רק בעצמו".
ומה צריך לעשות ברמה הלאומית כדי לנסות ולהגיע להצלחה?
"ההשקעה מלמעלה צריכה להיות בשיפור היכולות הפיזיות של השחקנים מהגילים הצעירים ורק ככה יבוא שיפור גם ביכולת המנטלית. מאמן הנבחרת ווילי רוטנשטיינר אמר שהוא רואה שיפור ביכולות הפיזיות של השחקנים כבר עכשיו. זה אומנם עדיין לא מספיק, אבל אם תהיה השקעה אמיתית, הרבה לפני שהשחקנים מגיעים לנבחרת, גם ההצלחה תבוא בעוד כמה שנים וזה יהיה גלגל שיתהפך לטובתנו".