דברים שקרו בדצמבר 2002, רשימה חלקית: נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, התקרב לחגוג שנתיים ראשונות בבית הלבן. ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, נראה יציב ובטוח בממשלתו. מלחמת עיראק הלכה וצברה תאוצה. ודבר אחד נוסף קרה בחודש הזה: זו היתה הפעם האחרונה שראיו וייקאנו הצליחה לנצח את ברצלונה. 19 שנה ו-14 משחקים שונים עברו מאז, הקטאלונים ניצחו בכולם - עד הערב (רביעי), כשהקבוצה בלבן אדום ממדריד שברה את הרצף עם 0:1 קטן-גדול, מה שמהווה הפסד שלישי ברציפות לקטאלונים.
זה היה משחק חלש במיוחד עבור האורחת, שבעטה רק פעם אחת למסגרת בתשעים דקות. החבורה של רונאלד קומאן נראתה כמו צל חיוור של הקבוצה שהיא ייצגה בעבר, ונכנעה לנחישות, היעילות והיכולת הטובה יותר של היריבה הערב. עוד סטטיסטיקה עגומה: ברצלונה, עדיין, כבשה רק שער אחד העונה במשחקי חוץ (בכל המסגרות). זה קרה במשחק נגד בילבאו, לפני חודשיים. ממפיס, האיש שעשה זאת בסאן מאמס, החמיץ הערב מהנקודה הלבנה.
עבור רונאלד קומאן זה כבר הפסד שלישי ברציפות בליגה, ובארסה שלו הידרדרה אל המקום התשיעי בטבלה, עם פער של שש - שעשוי להיות גם תשע בהינתן התוצאות - מהמקום הראשון בליגה הספרדית. ואם את ההפסד לריאל מדריד החזקה אפשר לקבל בהבנה (וברצלונה אף פעם לא תקבל הפסד כזה בהבנה), הרי שתצוגה חלשה כזו מול העולה החדשה ללה ליגה תתקבל בהרבה פחות היגיון.
ומן הצד השני - הריעו לחבורה של אנדוני איראולה. ראיו ממשיכה להיות ההפתעה הנעימה של העונה הזאת, ומוצאת את עצמה אחרי 11 מחזורים במקום השישי, והיתה עליונה הערב - אם להשתמש במונחי מאמן מסוים מהליגה הישראלית - בכל פרמטר. רדאמל פלקאו, שכבש בשלושת המפגשים האחרונים שלו מול ברצלונה, עשה זאת שוב - וקנה לעצמו עוד קצת מהלבבות של אוהדי ראיו הנלהבים, ש-9,000 מהם לא הפסיקו לעודד ולהרעיש ביציעי ה"ווייקאס".
ברצלונה מוצאת את עצמה במצב בעייתי במיוחד: הקבוצה לא מפסיקה להפסיד על הדשא, רחוקה מלהרשים גם כשהיא מנצחת, ובעיקר נראית ענייה וחלשה כמו שלא היתה מאז תחילת עידן מסי - אולי גם הרבה לפניו. ובכל זאת, נדמה שהיא לא מסוגלת לפטר את המאמן, או לבצע שינויים מרחיקי לכת בסגל. למועדון המפואר הזה ייקח הרבה זמן להתאושש מהעידן האפל שהוא מצוי בו, עם - כך נראה - לא מעט הפסדים בדרך.
