כריסטיאנו רונאלדו ביובנטוס הוא הפרויקט הספורטיבי הכושל ביותר בהיסטוריה של הכדורגל. רונאלדו הגיע מריאל מדריד כשהוא בשיא הקריירה, עם שלל ציוני דרך וארבע זכיות בליגת האלופות בחמש השנים שקדמו להגעתו לאיטליה והמטרה שלו הייתה ברורה: לסיים את הבצורת של יובה, שבפעם האחרונה שהוכתרה לאלופת אירופה השנה הייתה 1996. כריסטיאנו לא היה קרוב לזה.
כריסטיאנו, מי שביסס את עצמו כמלך המאני טיים, עשה את ההבדל עבור יובנטוס במשחק חשוב באמת רק פעם אחת: בעונה הראשונה שלו, כשכבש שלושער בגומלין שמינית גמר ליגת האלופות נגד אתלטיקו מדריד. שלב לאחר מכן, לא היה יכול לעצור את אייאקס הסוחפת, כמו שלא עצר את ליון ואפילו לא את פורטו בשנתיים שלאחר מכן בהתאמה. עם רונאלדו, יובה לא עברה את רבע גמר האלופות.
יש לו שתי אליפויות, גביע איטלקי ושני סופר קופה איטלקי, אבל בתארים האלה יובנטוס ידעה לזכות גם בלי כריסטיאנו, לא בשביל זה הביאו אותו. גם העובדה שמדובר בשחקן הקבוצה שהגיע ל-100 שערים בזמן הקצר ביותר לא מספקת לו מפלט מהתחושה שמדובר במערכת יחסים שאף צד לא הרוויח ממנה. יובנטוס, עם אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, איבדה אליפות, מעבר לכך, היא הייתה צריכה לחכות עד למחזור האחרון כדי להשיג את המקום הרביעי והכרטיס לצ׳מפיונס.
מהפרידה מיובנטוס רונאלדו יוצא רע. הסיבה שעזב היא לא כי הבין שלא תרם לקבוצה, אלא כי מסימיליאנו אלגרי הסביר לו שהוא לא בונה את הקבוצה סביבו. אלגרי הוא איש חשוב יותר בהיסטוריה של המועדון מאשר כריסטיאנו, המאמן חיזק את התנופה שהחלה בעידן אנטוניו קונטה והפך את יובה לטובה יותר, פעמיים היה במרחק נגיעה מזכייה בליגת האלופות כשבאחד המקרים הפסיד לריאל של כריסטיאנו בגמר.
יש סיבה למה אלגרי אמר לפרס ״תודה אבל לא תודה״ על ההצעה לאמן את ריאל מדריד. הוא נח במשך שנתיים מהמסע ברכבת ההרים שנקראת יובנטוס כדי לעלות בדיוק על אותו קרון, רק עם תנאי VIP – הפעם הוא מקבל את הכבוד הראוי לו עם סמכויות נרחבות יותר בבניית הסגל. אין פה מילה אחת של זלזול בכריסטיאנו, הוא עדיין מסוגל לספק בדיוק את אותם מספרים מדהימים, אבל יש עובדה אחת מאוד פשוטה: בגיל 36, הוא יותר קרוב לסיום הקריירה מאשר לתחילתה.
לאורך 5 השנים בקדנציה הראשונה ביובנטוס, לאלגרי הייתה עונה אחת עם כריסטיאנו. בעונה הזאת המאמן ראה מקרוב איך פאולו דיבאלה דועך, אחד השחקנים החשובים להווה וגם לעתיד של יובה, שחקן שאלגרי עיצב ופיתח. במשך 3 עונות לצד כריסטיאנו, הארגנטיני בן ה-27 נראה אבוד, גם למאוריציו סארי ולאנדראה פירלו לא היו פתרונות. עונת השיא של דיבאלה הייתה אחת לפני הגעתו של רונאלדו כשכבש 22 שערי ליגה, בעונה הראשונה לצד הפורטוגלי כבש חמישה שערים, השתפר כעבור עונה עם 11 ושוב צנח בעונה שעברה עם ארבעה. הרווח שמקבלים מרונאלדו הוא עצום, אבל צריך לשלם גם מס.
יובנטוס חייבת לבנות את עצמה לעתיד ולקבל תמורה קבועה מהכלים ההתקפיים שלה שהיו נבלעים לצידו של כריסטיאנו. לא מדובר רק בדיבאלה, יש גם את פדריקו קייזה שמגיע עם טון של ביטחון אחרי היורו, דיאן קולוסבסקי שמתבשל היטב בגיל 21 ופדריקו ברנרדסקי, שבגיל 27 לא מימש את עצמו. כמובן שלא מדובר באותן עמדות לעומת זאת של כריסטיאנו, אבל היה שחקן התקפה אחד שרוב העניין היה סביבו.
עצום ככל שיהיה, גם כריסטיאנו נתקל במצב שלא היה רגיל אליו: על המציאה כמעט ולא היו קופצים. קרלו אנצ׳לוטי הודיע בשם ריאל מדריד שהיא המשיכה הלאה וגם רונאלדו גיבה את זה בפוסט באינסטגרם, נאסר אל חלאיפי בישר שטוב לפ.ס.ז׳ עם ליאו מסי ורק מנצ׳סטר סיטי שהארי קיין הבריז לה הראתה התעניינות, עד שאלכס פרגוסון התערב והסביר לכריסטיאנו שזה לא הגיוני שילך לשם בגלל ההיסטוריה במנצ׳סטר יונייטד.
רונאלדו עדיין רואה את עצמו, ובצדק מוחלט, כשחקן שצריך להוביל. יונייטד היא אחד הדברים המרעננים, המעניינים והמסקרנים בכדורגל האירופי, עם ברונו פרננדס שהפך לאחד השחקנים הכי טובים בעולם, עם ההצטרפות של ג׳יידון סאנצ׳ו שכל כך ציפו לה ומה שהופך להיות איחוד בין רפאל וראן לכריסטיאנו. אבל כל שחקני ההתקפה צריכים לזכור דבר אחד: רונאלדו יכול לעזור להם, רונאלדו יכול ללמד חלק מהם, אבל ההתקדמות והמעמד שלהם נמצאים על הכף.
תחשבו על מייסון גרינווד, שנחשב לאחד הכישרונות הבולטים ביונייטד ולא בטוח שתמיד יצליח לבוא לידי ביטוי, על המספרים של סאנצ׳ו ופרננדס – כשמשחקים עם כריסטיאנו, חלק מהמשחק הוא גם לעבוד בשבילו. ומה עם אדינסון קבאני? יכול להיות שצריך לחדש את הקשר עם ראשי בוקה ג׳וניורס שהבריז להם. אולה גונאר סולשיאר, שמחזיק כעת בסגל חלומות, נחשב למאמן שרחוק מלהיות קונצנזוס, ועכשיו יש לו חתיכת משימה לחבר את הפאזל מזהב ולהוכיח שהוא ראוי.
תחילתו של הקאמבק של כריסטיאנו רונאלדו למנצ׳סטר יונייטד הוא בוודאי מרגש. דיברו על זה במשך שנים, מעולם זה לא בא לידי ביצוע, עד שבאו השכנים ו(שוב) עשו קצת רעש. איך זה יסתיים? אולי עם השלמת המסע של השדים האדומים בחזרה לפסגת הכדורגל האירופי, אולי עם פרידה מכמה מהשמות הגדולים ואהובים שכרגע חלק מהקבוצה ואולי גם בתור הרעיון הגרוע ביותר שכריסטיאנו ויונייטד היו יכולים לחשוב עליו. רק שהעונה בכדורגל העולמי תהיה טובה כמו הסיפורים שסיפק חלון ההעברות המטורף הזה.
