ראיון של אלופים. לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט סיפקו לנו לא מעט רגעי אושר בשבועיים האחרונים. כולנו עקבנו אחריהם החל מהמוקדמות, ראינו כל תנועה שלהם, וחגגנו איתם את ההישג המטורף - שתי מדליות זהב היסטוריות בתחום שבו לישראל מעולם לא הייתה מדליה אחת.
סיקור שוטף ב-N12:
- היסטוריה: מדליית זהב ללינוי אשרם בגמר הקרב רב
- לינוי אשרם בריאיון ל"חדשות סוף השבוע"
- המתעמלת מראשון לציון: סיפורה של לינוי אשרם
- ארטיום דולגופיאט זכה במדליית הזהב
במסגרת קבלת הפנים החגיגית שנערכה להם ולכל משלחת ההתעמלות האולימפית, התפנו השניים לראיון מיוחד שבו התייחסו להכול - החל מהיריבות מול התאומות אברינה ועד העובדה כי דולגופיאט לא מורשה להתחתן בישראל.
לינוי, קודם כול ברכות על הזכייה במדליה. ספרי על השניות הארוכות האלה בהן חיכינו לציון של דינה אברינה.
"זה היה אחד הרגעים הכי מלחיצים שהיו לי בחיים. השמיעו ברקע תופים - מה שהגביר את הלחץ. כל הזמן הזה חשבתי 'לא משנה מה - לפחות מדליית כסף יש לי', וזה היה חלום ענק בפני עצמו. אשכרה מדליה אולימפית. חלמתי על זה כל החיים. פחות חשבתי בשניות האלה איזו מדליה תהיה לי - זהב או כסף, אבל ברור שכן חיכיתי בלחץ לראות מה יהיה הציון של אברינה כדי לדעת אם היא עוברת אותי או לא. זה היה מלחיץ".
הרגשת את המדינה מאחורייך?
"ללא ספק. קיבלתי כל כך הרבה הודעות של בהצלחה וברכות אחר כך שזה היה בלתי נתפס. עד עכשיו לא ממש פתחתי את כל ההודעות. המשלחת הישראלית גם הייתה באולם ועודדה אותי, ככה שאם התחרות הייתה ללא קהל אז לפחות המשלחת עודדה אותי. הם ישבו כולם ביחד ביציע אחד ועודדו אותי, זה נתן לי המון כוחות".
אנחנו שומעים הרבה על היריבות שלך מול התאומות אברינה, מה הקשר שלך מולן?
"בדרך כלל במהלך תחרויות אנחנו מדברות ומאחלות בהצלחה, אפילו אחרי תחרויות אנחנו שולחות ברכות בינינו - אבל הפעם בסוף התחרות הזו לא היה שום קשר איתן. רציתי להגיד לדינה כל הכבוד כי היא בכל זאת זכתה במדליה אולימפית, אפילו שזה כסף, אבל היא לא ממש נתנה לי להתקרב אליה. היא הייתה עצובה מאוד שהיא לא זכתה בזהב שבאותו רגע היא לא נתנה לי להתקרב אליה. בימים שעברו גם לא הצלחתי כל כך לדבר איתה כי כל אחת מאיתנו כל הזמן בראיונות ככה שאין בינינו קשר כרגע".
הרוסים מדברים על זה שהייתה העדפה אלייך מצד השופטות, הרגשת דבר כזה?
"ממש לא. קיבלתי על התרגילים בדיוק את אותם הציונים שקיבלתי בתחרויות אחרות. אני אגיד לך יותר מזה, בסיום כל תרגיל איילת הסתכלה בדיוק על התרגיל, חישבה דרגות קושי וציונים - ואמרה לי בדיוק איזה ציון אני הולכת לקבל עוד לפני שהציון הופיע, כל שלא הייתה לי שום העדפה מצד השופטים".
אחרי תרגיל החישוק הראשון במוקדמות, התרגיל שסיימת בעצם ללא החישוק, עברו לך מחשבות שאולי אפילו לא תהיי בגמר?
"עברו לי מלא מחשבות. הייתי מקום 15 - זה הרבה מחוץ לעשירייה הראשונה שעולה לגמר. חשבתי 'מה, אולי אני אפילו לא אכנס לגמר?', 'מה הולך לקרות?'. אבל איילת זוסמן המאמנת שלי ואלה סמופבלוב המאמנת של ניקול זליקמן באו אליי ופשוט אמרו לי 'הכי חשוב להיכנס לגמר ולא משנה מאיזה מקום, אפילו ממקום 10'. איילת הזכירה לי שבשאר התרגילים יש לי מספיק דרגות קושי כדי להיכנס לגמר ואני פשוט צריכה לעשות את הכי טוב שאני יכולה. איילת ואלה הן האחראיות לזה שבכלל עליתי לגמר".
פריז 2024 - את תהיי שם?
"זה עוד מאוד רחוק לי, אני עדיין חיה את הרגע עכשיו וחווה את ההישג שעשיתי בטוקיו. אני נותנת לגוף שלי לנוח קצת עכשיו. בכל זאת, עברתי 5 שנים קשות ומפרכות, לא כל ספורטאי עובר כאלה 5 שנים קשות. אני רוצה לתת לגוף שלי קצת לנוח ולהחלים, אבל אני לא פוסלת את האפשרות שאהיה בפריז 2024".
אחרי שיירד הלחץ, מה הדברים שתעשי שלא עשית ב-5 שנים האחרונות?
"קודם כול לנוח. אבל אני חושבת על לנסוע לחופשה, להיות עם המשפחה אחרי כמעט שנתיים שלא ממש הייתי איתם, להיות עם חברים, לחגוג - וכמובן להנות!".
דולגופיאט: "קצת פחות כיף שאצטרך להתחתן בחו"ל"
ארטיום, ספר על רגעי הדרמה שעברו עליך עד שהמתעמל האחרון קיבל את הציון וידעת שאתה אלוף אולימפי.
"אלה היו רגעים מטורפים ומאוד קשים. ידעתי שעשיתי תרגיל לא מושלם ושכל אחד יכול לעקוף אותי ומיד אחרי שהתוצאה פורסמה השתחררו לי כל האמוציות. בכיתי, חיבקתי את המאמן שלי - פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי".
מה היו הציפיות שלך מטוקיו 2020?
"עמוק בפנים ידעתי שאני מסוגל לזכות במדליית זהב, בטח אחרי המוקדמות מהן עליתי לגמר מהמקום הראשון. זה העצים לי את האמונה. אבל בכל זאת ניסיתי לא לחשוב על מדליה כדי לא להילחץ - ובסוף זה עבד".
אתה חושב שההישג שלך יביא עוד מתעמלים לתחום?
"אני מאוד מקווה. אני מאוד רוצה שהרבה יותר ילדים יבואו ויגלו את הענף הזה. ההישג שלי יכול לגרום להם להבין שהם יכולים לחלום על מדליות גם בבמה הכי גדולה בעולם".
הרגשת שהמדינה עומדת מאחוריך?
"כן! לא ציפיתי שכל כך הרבה אנשים יעקבו אחרי התחרויות. בגמר עוד מילא, אבל הייתי בהלם מכמות האנשים ששלחו לי הודעות שהם קמו ב-4 לפנות בוקר בשביל לראות את התרגיל שלי. אחד המאבטחים אפילו סיפר לי שההורים שלו שלחו לו הודעה שהם קמו לראות את התרגיל ב-4 לפנות בוקר, הוא אמר שאפילו בשבילו הם לא קמו בשעות האלה".
מיד אחרי הזכייה התעסקנו לא מעט בעובדה שיש לא מעט יוצאי ברית המועצות, כמוך למשל, שהם מספיק טובים בשביל להביא מדליות זהב או בשביל להתגייס לצבא - אבל לא מספיק טובים בשביל להתחתן כאן.
"אני לא רוצה להיכנס לדברים האישיים שלי. אני מכבד את המדינה ואת החוקים כאן. בנוסף, זה לא כזה בעיה בשבילי לטוס לחו"ל להתחתן שם ואז לחזור לארץ לעשות איזה אירוע, זה קצת פחות כיף ומבאס, אבל זה מה שאני יכול לעשות".
ובמבט קדימה, נראה אותך בפריז 2024?
"עוד לפני טוקיו כבר ידעתי שאני אמשיך לפריז. מאז שזכיתי במדליה אני גם עוד יותר בטוח שאגיע לשם. כמובן שצריך להמשיך להתאמן ולשמור על הבריאות, לא להיפצע, אבל אני מכוון לשם. אני לא מסמן מטרה מוגדרת עדיין - אפילו לא קבעתי עדיין קריטריון. זה שאני אלוף אולימפי לא מבטיח לי כלום לקראת האולימפיאדה הבאה".