כמה שאנחנו יכולים להיות גאים. המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 היו הטובים ביותר של ישראל אי פעם, זה משפט שנאמר כבר פעמים רבות וכולם מסכימים עליו. שני אלופים אולימפיים, ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם, ועוד שתי מדליות ארד של אבישג סמברג ונבחרת הג'ודו בתחרות הקבוצתית, העניקו לנו רגעים אדירים של אושר וסיפוק עצום.
אבל המשפט הזה, "המשחקים האולימפיים הטובים ביותר של ישראל אי פעם", בעיקר נאמר מהסיבה המתמטית הפשוטה - זכינו לראות ארבע מדליות כחול-לבן, פי שתיים הכמות מהשיא הקודם שלנו בתולדות האולימפיאדות, ושתיים מהמדליות היו מזהב. אם נתעלם שנייה מהנתון היבש, נוכל להתייחס כמובן גם לעוד די הרבה נציגים ונציגות שלנו שרשמו הופעה יוצאת מן הכלל בבירת יפן, הופעה שלא הסתיימה עם פודיום.
אנסטסיה גורבנקו. מה עוד לא נאמר על השחיינית הזאת? העתיד שלנו בענף, או אולי למעשה כבר ההווה. היא השחיינית האישה הראשונה מישראל לעלות לגמר אולימפי, והיא בעצם עשתה זאת פעמיים כשהגיעה לגמר גם במשחה האישי ב-100 מטרים גב וגם במשחה השליחים ב-100X4 מעורב מיקס. בשני הגמרים היא סיימה במקום השמיני והאחרון, אבל אין ספק שגורבנקו בת ה-18 בלבד (חגגה לפני יומיים) יכולה להגיע עוד יותר רחוק. נדמה שמה שקרה בטוקיו זה רק ההתחלה.
עומר שפירא. רוכבת האופניים נכנסה לתודעה שלנו עוד ביום השני של המשחקים כשלקחה חלק במרוץ אופני הכביש נשים, ובשלב מסוים הייתה אחת משלוש המובילות בפער של כמה דקות טובות משאר הפלוטון. אמנם הפער הזה הצטמצם לקראת הסוף והפלוטון השיג אותה ורוכבת נוספת, אבל ההופעה של שפירא הייתה כזו ששמה את ישראל על המפה באופני הנשים, כשכולנו כבר היינו מוכנים לחגוג מדליה סנסציונית. היא חצתה את קו הסיום במקום ה-24, כשהיא הייתה רחוקה 2:38 דקות מהמנצחת, אבל עצם היותה בתמונת הפודיום לאורך כל המרוץ זה כבר מרשים ביותר.
מתן רודיטי. מי היה מאמין שדווקא בענף של השחייה במים פתוחים יהיה לנו מצב של כמעט מדליה. הישראלי חתום על ההישג הכי גדול אי פעם לישראל בענף השחייה, כשסיים את משחה ה-10 ק"מ במקום הרביעי, פחות מ-24 שניות ממי שזכה במדליית הארד. נזכיר שהוא גם הראשון אי פעם לייצג את ישראל במשחה כזה. זה היה מאוד לא צפוי, אך רודיטי הראה לכולנו כמה עומק יש למשלחת הזאת.
איתי שני. עוד נציג שעשה היסטוריה בענף שלו, כשהפך לקשת הראשון מישראל במשחקים האולימפיים. במקצה הדירוג, שלא היה טוב מבחינה אישית לשני, הוא סיים במקום ה-60 מ-64, וכך בהגרלה לשלב הנוק-אאוט הראשון הוא קיבל יריב חזק מהמקום החמישי. אולם, הקשת התעלה וניצח 3:7, ולאחר מכן עלה עוד שלב עם ניצחון 5:6 צמוד נגד עוד יריב עדיף. רק בשמינית הגמר הוא נעצר אחרי שובר שוויון דרמטי, ובכך סיים במקום התשיעי הכללי בדירוג (חלק את המיקום הזה עם עוד שבעה קשתים).
יואב כהן. עוד "כמעט" אחד שהיה ממש קרוב להישג אדיר ברגע האחרון. גולש הרוח, שהתחרה בגלשני RSX בענף השייט (דגם שלא ישתמשו בו יותר אחרי טוקיו), לא הגיע כפייבוריט מובהק ורשם שיוטים לא רעים ששמו אותו במקום ה-6-7 הכללי לאורך זמן. לקראת שיוט המדליות, היה נדמה שאין לכהן סיכוי להגיע לפודיום בעקבות הפער הדי גדול בניקוד השלילי המצטבר בינו לבין המקום השלישי. אולם, פסילות של חלק מיריביו הפכו את הקערה, וכהן היה בתמונת הארד בשלב מסוים, אך לקראת סיום השיוט (אותו הוא סיים במקום הראשון), הוא איבד את המקום השלישי הכללי וסיים רביעי. נשמע קצת טרגי, אבל תוצאה שסיפקה לא מעט אופטימיות.
בני הזוג טפרי. מארו וסלאמוויט, הזוג הנשוי הישראלי הראשון אי פעם במשחקים האולימפיים, רשמו כל אחד ואחת בנפרד תוצאות לא רעות בכלל באתלטיקה. באיולין-טפרי העפילה לגמר בריצת 5,000 המטרים מהמקום השמיני (תוך שהיא שוברת את שיא ישראל של לונה צ'מטאי-סלפטר), ובגמר סיימה במקום העשירי, הישג שיא לישראלית במרחק הזה. מארו גם כן הגיע להישג שיא - במרתון. הוא חצה את קו הסיום בתנאים הקשים בסאפורו במקום ה-13 והמכובד ביותר.
ניקול זליקמן. היא לקחה חלק בחגיגת הזכייה ההיסטורית והמדהימה של לינוי אשרם, אבל גם היא השתתפה באותו הגמר והגיעה למיקום די מרשים. המתעמלת האמנותית בת ה-20, לה השאיפה הייתה רק להגיע לגמר אולימפי בכדי שיהיו לראשונה שתי נציגות ישראליות במעמד הזה, רשמה תוצאות יפות מאוד בתרגילים שלה במוקדמות כדי להעפיל מהמקום השביעי. זה גם היה המיקום הסופי שלה בגמר, בהחלט ראוי לשבח מבחינתה.
חנה קנייזבה-מיננקו. ספורטאית שיודעת לשמור על עקביות, ובעלת אופי של מישהי שלא מוותרת לעצמה. קופצת המשולשת, עבורה זו הייתה הופעה שלישית באולימפיאדה (בלונדון 2012 ייצגה את אוקראינה, ובריו דה ז'ניירו 2016 את ישראל), הגיעה בפעם השלישית ברציפות לגמר והפעם סיימה במקום השישי עם קפיצה טובה מאוד של 14.60 מטרים. היא לא הייתה מרוצה מכך וכיוונה למדליה, אבל אין ספק שעם כמות הכישרון בענף, היא כן יכולה להיות מסופקת ממה שעשתה.
שחר שגיב. ישראל שלחה למשחקים בבירת יפן שני נציגים בענף הטריאתלון, שחר ורן שגיב. האח הגדול יותר מראש סומן כמתחרה הבולט יותר מבין השניים, שיכול וצריך להיאבק על מקום בטופ-20. זה בסוף קרה והוא חצה את קו הסיום במקום ה-20 בדיוק (והמכובד), אחרי מרוץ מתיש ביותר.
אשלי בונד. גם בענף הרכיבה על סוסים היו לנו נציגים ישראלים ראשונים אי פעם. בעוד שאר הרוכבים לא כל כך הרשימו (בלשון המעטה), בונד דווקא סיפקה הופעה טובה מאוד עם הסוס שלה, דונאטלו 141. היא העפילה לגמר הקפיצות (מקצה היחידים) מהמקום השלישי במוקדמות, תוך שהיא לא רשמה נקודות שליליות בכלל וסיימה את המסלול בזמן די מהיר. בגמר היא ספגה 5 נקודות עונש ולא הצליחה להתברג ב"ג'אמפ-אוף" של הרוכבים שהתחרו על מדליה, וסיימה במקום ה-11 בסופו של דבר.
אז מבין כל אלה שלא זכו במדליה, מי מהמשלחת הישראלית הכי הרשים אתכם? ענו על הסקר >>>
