תחילה דיברה על הבמה ילנה טרופנוב, אמו של שורד השבי סשה טרופנוב, שחזר לפני כחודש משבי החמאס בעזה לאחר 498 ימים. "קודם כל רציתי להגיד שאני ממש נרגשת לעמוד פה עכשיו", פתחה ילנה את דבריה. כי לפני שנה ישבתי על הבמה ומאחורי על המסך הייתה תמונה של הבן שלי שהיה חטוף בעזה ועכשיו אנחנו שני עומדים פה.
ברוך השם שזה קרה, אני רוצה להגיד תודה למלון כפר המכביה, להנהלה ולצוות, הבית שלנו בקביוץ ניר עוז נשרף והמלון הזה הפך להיות הבית שלנו. מאז שהשתחררנו מעזה, אני אמא שלי ושיר, ארוסתו של סשה, גרות פה במלון וחיכינו לסשה, לנס הפרטי שלנו. המלון הפך לבית אוהב ותומך ותודה על זה מכל הלב".
סשה טרופנוב ריגש גם הוא: "אני כל כך מתרגש לעמוד פה היום, מבחינתי זה אירוע בהרבה מאוד רמות. ברמה הראשונה זה אירוע ספורט, מהגדולים שיש, ואני חובב ספורט מושבע, שנים שלא ויתרתי על אימונים, עד שחטפו אותי, באמת שספורט תמיד היה עבורי משהו שמסמל לקדם את עצמך כל יום מחדש, להיות הגרסא היותר טובה של עצמך, ואני חושב שבתקופה הזאת אנחנו צריכים את זה מאוד. אבל יותר מהכל, האירוע הזה מסמל מבחינתי אחדות, שכל מי שהגיע לכאן מכל רחבי העולם, מראה על האחדות של עם ישראל, העם היהודי, זה מרגש אותי מאוד לראות את זה.
בתקופה הזו שאני נמצא פה במלון פגשתי כ"כ הרבה אנשים שהתרגשו לראות אותי, הביעו כלפיי כ"כ הרבה דאגה וכלפי שאר החטופים שעדיין נמצאים שם בעזה ושבעזרת השם יחזרו בקרוב. זה נתן לי הרבה כוח ואמונה, שאנחנו יכולים להיות מאוחדים, כל מה שאנחנו צריכים זה להחליט שזה מה שאנחנו רוצים, ולהאמין. האירוע הזה מסמל בדיוק את זה. תודה שנתתם לי את הזכות לעמוד פה מולכם ולדבר אליכם, תודה שחזרתי לאמא שלי ולמשפחה שלי, ובעזרת השם יהיה אירוע מוצלח ביולי הקרוב לכל הספורטאים".
מיכל גרילניק, אחותו של סרן שאולי גרילניק ז"ל, קצין בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל שנפל במלחמת חרבות ברזל, נשאה דברים מרגשים ומעצימים, שקשה היה שלא להזיל דמעה מהם.
"אני מתרגשת מאוד להיות פה הערב. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הרגע בו שלושה חיילים נכנסו אליי הביתה, הערב ששאולי נהרג. בטח תחשבו שזה הזיכרון הכי משמעותי שיש לי מהערב הזה, אבל האמת שהרגע הכי חזק מהיום הזה היה בלילה, אחרי שכולם הלכו ואבא שלי כינס את המשפחה שלנו בסלון, שם את ידו על כתפה של אמא שלי ואמר: `חווינו את הדבר הכי קשה שבן אדם יכול לחוות, איבדנו את שאולי, איבדתי את הבן שלי, אתם את אחיכם, אבל אני אגיד לכם עכשיו, אנחנו נחזור להיות משפחה שמחה, נחזור לשיר ביחד, והפרצופים שלכם שמלאים בדמעות, יהפכו לפרצופים של שמחה וחיוכים`.
אני זוכרת ששמעתי אותו אומר את זה חשבתי לעצמי `מה אתה אומר? הבן שלך מת`, אבל לא ידעתי שאבא שלי הוא אדם כל כך חכם והוא עבר כמה דברים בחייו. באותו הרגע הוא שתל צמח קטן בליבנו, זרע של תקווה, ואמר לנו במילים אחרות שאם נדאג לו, נשקה אותו ונראה לו אהבה ושמש, הוא יגדל בתוכינו ויהפוך לפרח יפהפה".
אני עומדת כאן היום איתכם, שנה וחודשיים מאז שאיבדתי את אחי הקטן שאהבתי כל כך, אבל אני יודעת שיש תקווה, כי אני רואה אותה בעיניים שלכם, ומרגישה אותה בפנים. עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו צריכים להחזיק את התקווה הזו קרוב ללב, למרות שכשכל יום בישראל מתחיל אנחנו לא יודעים איך הוא יגמר, אנחנו חייבים לשמור את התקווה בליבנו. זה מה שהמשפחה שלנו עשתה, וזה מה שהעם היהודי עשה 200 שנים, והמשפחה שלי עשתה בזמן השואה.
אז אני רוצה שניקח את הרגע הזה ונדמיין כולנו, שדברים טובים טובים קורים, שהמכביה תתקיים בדרך הטובה ביותר שאפשר, שכל החטופים יחזרו, עוד הערב, ושכל החיילים הפצועים יחלימו, כי אמא שלי אומרת שכשמדמיינים דברים ובאמת מאמינים בהם, לא כקלישאה, זה באמת יכול לקרות. בואו נדמיין שהלב שלנו יחלים, שיהיה לנו את הכוח במסע של העם היהודי, ונחזיק את התקווה הזו ביחד בפנים".
שאולי גרילניק ז"ל, וסרן ירון צ`יטיז ז"ל, קצין בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, שנפל גם הוא בקרבות בעזה, היו חברים טובים וקרובים של גבי קניקובסקי. מאז נופלם, מקפיד קשר מכבי ת"א לחגוג את שעריו בהצדעה לשמיים. בוסף, קניקובסקי בחר לקרוא לבנו הבכור בשמו של חברו הטוב, `שאול`.
צפו בדבריה של מיכל גרילניק, ובביצוע המרגש שלה לשיר IMAGINE>>
תגובות