נפרדים מאגדה. רפאל נדאל שינה ב-20 השנים האחרונות את עולם הטניס לחלוטין, ואולי אפילו את כל עולם הספורט. הוא זכה ב-22 תארי גראנד סלאם, 2 מדליות אולימפיות, 4 גביעי דיוויס עם הנבחרת - ואת כל זה הוא עשה בצניעות וכשהוא מתמודד עם אין-סוף פציעות. אתמול (שלישי) הוא הפסיד במשחק גביע דיוויס האחרון שלו, פרש סופית ממשחק פעיל - והדמעות לא פסקו.

מיד לאחר סיום ההפסד של נבחרת ספרד 2:1 לנבחרת הולנד ברבע גמר המפעל, התפנו במגרש במלאגה לפרידה הרשמית, ועל המסך באצטדיון הוקרן סרטון עם כמה מהרגעים הגדולים בקריירה של "השור ממאיורקה" כשבין לבין אומרים לו תודה כמה מגדולי הספורטאים של זמננו: מאיקר קסיאס וראול, דרך זוכה כדור הזהב רודרי, ממשיך לדיוויד בקהאם ועד ליריבים המיתולוגיים נובאק ג'וקוביץ', רוג'ר פדרר ואנדי מארי. ואז נדאל עצמו דיבר ולא השאיר עין יבשה.

 

 

"אני רוצה להודות לכולם, לכולם. 20 שנה עברו מתחילת הקריירה, והן היו מלאות ברגעים טובים ולפעמים גם ברעים. למדתי לחיות עם כולם, ואני קודם כל חש אסיר תודה לכל הספרדים באשר בהם, שתמכו בי לאורך כל הדרך. אני מודה לכל העולם על האהבה שקיבלתי לאורך הדרך. התארים, המספרים - הכל שם, וכולם מכירים ויודעים לדקלם אותם בעל פה. אבל אם לומר את האמת, הייתי רוצה להיזכר לפני הכל בתור איש טוב מכפר קטן במאיורקה. בסך הכל ילד קטן שרדף אחרי החלומות שלו ועבד הכי קשה שאפשר כדי להשיג אותן. אני בר מזל", אמר כשדמעות חונקות את גרונו.

 

 

לסיום הודה נדאל: "הלב מסרב לעכל את העובדה שאני פורש, אבל הגוף מאותת לי על כך כבר זמן מה, ואני חייב לקבל את האותות שלו. בסופו של דבר, אני בר מזל. הצלחתי להפוך את התחביב שלי למקצוע, וגיליתי המון לאורך המסע. אני אדם שמאמין בהמשכיות, בלטפח את הקשרים עם האנשים שאתה הכי אוהב בחייך. המשפחה שלי הייתה הכל עבורי. בלעדיכם, כל זה לא היה אפשרי. אני עוזב את הטניס בהבנה שהשארתי מאחוריי מורשת ספורטיבית ואישיותית".

גם מי שנחשב ליורשו של נדאל, קרלוס אלקראז, מבין שלא באמת יוכל להיכנס לנעליים של נדאל: "רפא הוא ההמחשה לאיך טניסאי צריך לחיות ולהתנהל. הזכרונות שלו ממנו בלתי נשכחים. מאושר שזכיתי לצפות בך לאורך השנים, ולעקוב אחרי קרבות הגלדיאטורים בינך לבין פדרר וג'וקוביץ'. אם לא אגיע לרמה שלך, אני לא רוצה שזה ייחשב לאכזבה. אתן את הכל, כל יום, ואם בסוף הקריירה אגיע לחצי מההישגים שלך, אהיה יותר ממאושר. יהיה כמעט בלתי אפשרי לשחזר את היכולת של המפלצות הללו".

 

 

עיתונים ברחבי העולם הקדישו לנדאל את תמונת השער. בספרד בלטה במיוחד תמונת השער של "מארקה", עליה התנוססה תמונתו של נדאל לצד הכיתוב: "תודה, רפא" עשרות פעמים. ב"ל'אקיפ" הופיע נדאל גם כן על תמונת השער, לצד הכיתוב: "דמעות אחרונות". ואחרי כל התארים, הדמעות והפרידות, רפאל נדאל ייזכר לא רק כספורטאי גדול, אלא פשוט כאדם ענק.