בחודשים האחרונים רוח גורדון, לוחם המואי טאי הישראלי, הביא לא מעט כבוד למדינה שלנו. הישראלי, שמגיע ממשפחה מפוארת של אגרוף תאילנדי, השתתף בטורניר RWS היוקרתי ואחרי טורניר קשה אף העפיל לגמר של התחרות, מה שאף ישראלי אחר לא עשה לפניו
בסך הכל רשם גורדון חמישה קרבות על פני מספר חודשים בודדים, כשאחרי שלב בתים קשה הוא העפיל לחצי הגמר ואז גם לגמר של הטורניר הגדול, שם הוא הפסיד בהחלטת שופטים למרות ששלט ללא עוררין בהתמודדות. בשיחה עם אתר ערוץ הספורט שיתף גורדון בתחושותיו אחרי הטורניר ואחרי הכבוד שהביא למדינה, גם כשהיו כאלה שניסו למנוע ממנו את זה.
"כל קרב בהפרש של חודש בטורניר הזה, אז זה מאוד אינטנסיבי ומאוד מעייף", סיפר גורדון, "מה גם שלפני הקרב האחרון בשלב הבתים הייתי חולה והגוף שלי לא החזיק, אבל עדיין הצלחתי לעלות לחצי הגמר וגם לגמר. התכוננתי לקרב הזה מאוד טוב עם המכון שלי, המשפחה שלי באה לראות את הקרב, אבל למרות זאת לצערי, כל העבודה הקשה שלי לא הספיקה".
הטורניר של RWS מורכב משמונה לוחמים, שהתחלקו ל-2 בתים. כל לוחם בכל בית נלחם שלוש פעמים והשניים שהשיגו הכי הרבה נקודות (3 על ניצחון, בונוס על נוקאאוט) מעפילים לחצי הגמר. גורדון שיתף בחוויתו מהגמר וסיפר על מאחורי הקלעים של הטורניר.
"יש הרבה פוליטיקה מעורבת בטורנירים האלה ואם אתה לוחם זר ואתה לא מספק נוקאאוט, או כמה נוקדאונים בקרב, קשה מאוד לנצח בהחלטה", סיפר הלוחם, "הוא קיבל את הניצחון בסיום בהחלטת שופטים, ואני לא קיבלתי את החגורה שמגיעה לי לדעתי. עם זאת, אני שמח על הביצוע שהיה לי ועל הטורניר הזה. אני שווה לא פחות מהאלוף".
גורדון המשיך וסיפר גם על 2024 הלא פשוטה שעברה עליו: "בתחילת שנה הייתה לי שנה מאוד קשה. הפסדתי שני קרבות ברצף וזה מאוד לא אופייני לי. זה היה כשהתאמנתי במכון הקודם ואז עברתי למכון אחר, אז חזרתי לארץ להתאמן פה. בסופו של דבר חזרתי להתאמן בתאילנד כי יש לי שם יריבי אימון, אני מתאמן בפוקט. זה היסטורי, אני הישראלי הראשון שעולה לגמר של הטורניר הזה, ועוד בגיל 21, אז אני מסופק מעצמי".
לסיום, התייחס גורדון גם לכינוי שלו "השם זירה שלי זה "פאיו". זה אומר סערה. למה לקחתי את הכינוי הזה? השם שלי זה רוח וכשאני נכנס לזירה אני מביא איתי סערה. סערה גורמת לנזק ואני גם גורם לנזק, אני לא צפוי כשאני בזירה והיריבים שלי לא יודעים מה אעשה".
"בכל קרב שעליתי לא הסכימו לי לעלות עם דגל ישראל, בעיקר עם הקהל העוין שם, לא רצו שיהיו בעיות", הוא סיכם, "אז תמיד השתדלתי לעלות לזירה עם סממנים יהודים וישראלים. אני קורא שמע ישראל, יש לי שרשרת של החטופים, אני עולה עם כיפה. עליתי עם שיר של עדן גולן. אז גם כשלא נותנים לי לעלות עם הדגל אני מייצג את המדינה ואת העם שלנו בכל דרך שאני יכול".
