חברת נבחרת ההתעמלות האמנותית, מדליסטית הכסף האולימפית דיאנה סברצוב, הייתה על קרון הרכבת הקלה ביפו בעת שאירע הפיגוע הרצחני הערב (שלישי). סברצוב הצליחה להתחבא ולהימלט מהרכבת מבלי שנפגעה פיזית, אך כאמור חוותה טראומה קשה מאוד.
סברצוב התראיינה לבן גולפריננד מ-N12 לאחר התקרית וסיפרה על שאירע: "חזרתי מאימון בווינגייט הביתה לבת ים ואני חייבת לנסוע ברכבת הקלה, המחבלים היו ממש לידי", סיפרה. "אחד מהם הסתכל לי על השרשרת של האולימפיאדה וחייך אליי. הם לא היו נראים מחבלים. אחד מהם היה עם רובה M16 והשני עם חולצה פולו וסיכת חטופים. לא הייתה סיבה לחשוד. לא עברה לי שום מחשבה מה עומד לקרות".
"הרכבת עצרה באצטדיון בלומפילד. הם יצאו מהרכבת, נכנסו למסדרון של המדרגות ליציאה מהתחנה, פתאום אני רואה שהוא מכניס מחסנית לרובה ואני עדיין לא מבינה מה אני רואה. חשבתי לעצמי - מה הוא מתקן משהו ברובה? פתאום הוא יורה בבנאדם הראשון שהוא ראה, וזה קורה ממש מול העיניים שלי. אני ושאר הנוסעים ברכבת התכופפנו, שמנו ידיים על הראש והתפללנו. הנהג אמר פתאום שבשל הפיגוע כולם צריכים לצאת מהרכבת. חשבתי לעצמי - לאן לצאת? לפיגוע עצמו? אבל יצאנו".
"התחלתי לרוץ כשמסביבי אנשים בכל הגילים, כולל ילדים. ראיתי את המחבל יורה בעוד בנאדם ואז פתאום נכנסתי לשוק. הרגליים שלי היו בטון ולא הצלחתי לזוז. פתאום הגיע גבר בערך בן 30 והעיף אותי הצדה כדי להציל אותי. התחבאנו והוא אמר לי `תהיי כאן ותהיי בשקט`. היינו בערך 6 אנשים במחבוא וכולנו רועדים מפחד. אנחנו שומעים יריות מסביבנו. הבנו ששוטרים הגיעו וחיסלו את אחד המחבלים, אבל שהשני ברח. כשזה קרה יצאנו מהמחבוא ורצתי כמו שלא רצתי בחיים".
"רצתי 5 קילומטר בלי להפסיק. דרך גופות ודרך דם. כל הנעליים שלי היו מרוחות בדם. בגלל שהמחבל השני נמלט רק התפללתי שאני לא אפגוש אותו. כשהגעתי הביתה רעדתי עדיין ובקושי הצלחתי לפתוח את הדלת. ראיתי את אימא שלי ובכיתי לה על הידיים. בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים. בקושי הספקתי להבין מה קורה וכבר התחילו האזעקות על הטילים".
אימה של דיאנה, אנה, שיתפה בחשבון הפייסבוק שלה כי ביתה דיאנה ניצלה מהפיגוע לאחר שהייתה ברכבת הקלה יחד עם המחבלים, ושהצליחה להימלט עם תחילת הטבח שביצעו. דיאנה שיתפה את הפוסט של אימה בחשבונה האישי באינסטגרם.
בנוסף, מסרה סברצוב לערוץ הספורט: "לא שמתי לב מתי הם עלו לרכבת, הם עמדו ממש קרוב אליי, לידי. הם לא דיברו ביניהם בנסיעה, אבל גם לא התנהגו מוזר. הכל היה ממש רגיל. אני חושבת שברכבת הם פשוט הרגישו כמו במין מלכודת. אם הם היו עושים שם משהו אז היו תופסים אותם מהר. בחוץ אפשר היה ישר לברוח, וזה מה שהם עשו".
"לא האמנתי שזה קורה לי", היא המשיכה, "אמרתי לעצמי 'מה עכשיו אני הולכת לשלוח לאמא שלי הודעה של אמא אני אוהבת אותך? כי זה מקרה חירום. כתבתי לה הודעה בצורה הכי זהירה, 'אמא אני נמצאת במצב כזה וכזה, לא יודעת מה יהיה, אני אוהבת אותך ואני אגיע הביתה בסופו של דבר', ניסיתי להרגיע. אני באמת לא יודעת מה לומר. באמת במזל שלא קרה לי כלום. המחשבה היחידה היא שבאמת הגיע הזמן לקנות רכב ולהיות עצמאית".
