שנה בדיוק לאחר השבת השחורה, מאות רוכבי אופניים נהרו אתמול (שבת) לכביש 232, הכביש שהפך לשדה קטל עבור 11 מחבריהם בדיוק לפני שנה, במפגן ומחווה מרגשת של זיכרון, כאב – אבל יותר מכל של תקווה ונחישות להמשיך את דרכם.
בבוקר השבת ההיא לפני שנה, הגיעו עשרות רוכבים אל נקודת המפגש הקבועה שלהם ברחבה שלפני הכניסה לקיבוץ בארי בכדי לצאת לרכיבת האימון בשדות או בכבישים הסמוכים. אבל ב-6:29 הגיע מטר הרקטות ובתוך פחות משעה ייחרצו גורלות. מי יירה. מי יימלט בעור שיניו. מי יאבדו עקבותיו. ומי ימות. גורל עיוור ומתעתע שבסיומו - תריסר רוכבים שנרצחו ונחטפו - אחרים שנפצעו ורבים אחרים שנותרו עם טראומות שכנראה לעולם לא יימחו.
היום, רבים מבני המשפחות שנרצחו, וחברים שניצלו מאותו גורל – רכבו ופקדו את אותם מקומות בהם פגשו כדורי הרוצחים את חבריהם. "כאן ירו בבן שלי", סיפר יורם שפירר לרוכבים הרבים שהתקבצו מסביב לגל עד האופניים של תומר ז״ל, כמאה מטר מצומת מפלסים. תומר היה אולי הראשון שנורה באותו בוקר כאשר ניסה להגיע הביתה לאשתו ושני ילדיו בגדרה. מבין שלא נותר לו סיכוי, עוד הספיק להתקשר לחברו רונן שנסע ברכבו מעט מאחוריו. "תמסור לאשתי ולילדים שאני אוהב אותם". הוא זוהה יומיים מאוחר יותר בזכות חולצת הרכיבה של קבוצת האופניים המקצוענית "ישראל פרמייר טק", אותה נהג ללבוש ברכיבותיו. לכבודו, הגיעו לבושים באותם מדים - רוכבי הקבוצה, הבעלים סילבן אדמס, גיא ניב – הישראלי הראשון שסיים את הטור דה פראנס – עם אותה החולצה – וכל חבריו של תומר.
חברו של שפירר, רונן אביב, שנפצע מכדור ברגלו, אבל ניצל כשהספיק ברגע האחרון להסתובב לאחור – הגיע היום על אופניו. עבורו ועבור רבים מאלו שהגיעו היום – זו הייתה מעין מחויבות לתומר המת ולרוכבים האחרים שנרצחו. ניר דוידוביץ', בנו של שלומי שנורה למוות על אופניו בין בארי לכיסופים, סיפר ש"אחרי כמה חודשים חזרתי לאופניים שהפכו למעין פסיכולוג שעזר לי לצאת מהטראומה - ועכשיו אני רוכב גם עבור אבא".
רוכבת האופניים מבארי, איה מידן, עברה מסכת סיוטים וטרגדיות שהיו מספיקים לעשרים מחזורי חיים ביום ההוא. היא יצאה על אופניה מבארי דקות ספורות לפני מטר הטילים. ב-24 השעות הבאות, תמצא את עצמה במנוסה יחפה בשדות, ניצלת על ידי בדואים שברחו מבארי, מקבלת בשורת איוב שאחיה אבידע נפצע קשה ואחיינה וגיסתה נרצחו, כאשר רק למוחרת לפנות בוקר התאחדה עם שלושת ילדיה הנצורים בקיבוץ. חברה לרכיבה, ליאור ויצמן, לא שרד. אבל בחודשים האחרונים שוב מצאה את עצמה רוכבת ומתאמנת, מונעת משאיפה להשלים חצי איש ברזל למען הידיד שנרצח.
בטקס הזיכרון בכניסה לבארי היא אמרה למאות הרוכבים שנאספו: "כל צעד, כל מילה, כל תנועה ואנרגיה טובה, כל מאמץ, כל טיפת זיעה וכל חיוך של ניצחון ספורטיבי ואישי, הם הם התשובה לטרור. זהו ניצחון הרוח והתקווה אל מול הרוע, הכאב והעצב העצום שאנחנו חווים בכל יום כבר כמעט שנה".
את רכיבת הזיכרון וההזדהות הוביל אבידע בכר ברגלו הנתונה בפרוטזה – וחיוך על פניו: "הם רצו שנמשיך לחיות". סילבן אדמס, הבעלים של קבוצת ישראל פרמייר טק, נעל את טקס הזיכרון: "ב-7 באוקטובר הגיעו למקום הזה מפלצות אדם וגבו את חייהם של הטובים בבנינו. כאשר רכבתי היום לצדו של אבידע בכר, האיש שאיבד כמעט הכול - אישה. בן, את רגלו הימנית - ואני רואה את חיוך מיליון הדולר על פניו שמבטא את נחישותו המדהימה להמשיך הלאה - אני מקבל השראה עצומה. לפנינו עומדת משימה לאומית חשובה מאין כמוה לבנות ולהשקיע ביישובי העוטף ובדרום כולו. זו תהיה האמירה החזקה ביותר לאויבים שלנו שאנחנו כאן כדי להישאר".
ניסן קלדרון, אחיו של רוכב האופניים החטוף, עופר קלדרון, קרא לעשות הכול כדי להביא לשחרור החטופים וגילה שמחר ייצאו בני המשפחה לפגישה עם נשיא צרפת מקרון: "הגיע הזמן להציל ולשקם את חייהם של אלו שנותרו בחיים שם, ואת המתים לקבור". דפנה לאנג דיברה בטקס בשם קהילת הרוכבים: "אני מבקשת סליחה שלא יכולנו לעשות עבורכם יותר".
11 הרוכבים שנרצחו בשעתיים הראשונות של השבת השחורה:
- תומר שפירר - בן 37, נרצח ליד קיבוץ מפלסים
- ליאור וייצמן - בן 32, נרצח בין שער בנגב לשדרות
- רון בינימין - בן 53, נרצח ליד קיבוץ מפלסים
- רוני לוי - בן 80, נרצח בקיבוץ בארי
- יבגני גלסקי - בן 34, נרצח בצומת שער הנגב
- נדב גולדשטיין - בן 48, נרצח בכפר עזה
- הלל זלמנוביץ' - בן 60, נרצח ליד כיסופים
- חיימי בנעים - בן 56, נרצח ליד נתיב העשרה
- שלומי דוידוביץ' - בן 50, נרצח ליד מפלסים
- אורן גולדין - בן 33, נרצח בניר יצחק
- מאיר אלחרר - בן 58, נרצח בקיבוץ חולית