4.5.2024 היה אחד הימים הגדולים בקריירה של רוכב האופניים הישראלי נדב רייסברג. הרוכב בן ה-23 זינק יחד עם קבוצת ישראל פרמייר טק למרוץ היוקרתי ג'ירו ד'איטליה - הישראלי היחיד שמזנק למרוץ השני בחשיבותו בעולם האופניים. אלא ש-5 ימים לאחר מכן הוא נאלץ לפרוש מהמרוץ, כשהוא עם שברים בשתי הידיים וקרע בשריר ברגל. נדב לא ויתר וקצת יותר מ-3 חודשים לאחר מכן הוא זינק לעוד מרוץ יוקרתי, הוואלטה אספניה. בריאיון מיוחד מספר נדב על הקאמבק הכמעט בלתי אפשרי, רגלי השפל וכמובן - החזרה לפסגה.
"אני לא מאמין שזה קרה לי", אמר נדב בחודש מאי, מיד לאחר הפציעה. "התכוננתי לג׳ירו הכי טוב שיש, הייתי בכושר מצוין בימים הראשונים והכל נראה כה אופטימי ומבטיח. התכוננו ללכת קדימה לקראת העלייה, ורוכב אחד שניסה גם הוא לעלות גרם לתאונת שרשרת. חברי לקבוצה מייק וודס נפל, ואני, ש'ישבתי' על הגלגל שלו, עליתי עליו ועפתי למעלה. כשנחתי על הידיים ידעתי מיד ששברתי משהו, אבל חזרתי לרכוב והתפללתי שאני טועה. גם אחרי צילומי הרנטגן שאישרו שאכן שברתי את היד, עוד קיוויתי שהרופא יאפשר לי להמשיך, אבל לא היה לי סיכוי. מדברים על כך שלא אוכל לרכוב במשך חודש לפחות. זה קשה מאד לעכל, אבל אני יודע שאתגבר. תוך יומיים ישוב החיוך לפנים שלי".
הפציעה הורידה אותו הכי נמוך שאפשר. מרוכב כל יכול, שגומע מאות קילומטרים ביום, הוא הפך לאחד כזה שמתקשה אפילו לאכול: "לילה אחד בבית החולים רציתי איזו פרוסת עוגה. אבל גם זה היה בלתי אפשרי. שתי הידיים שלי יצאו מכלל פעילות וכמו ילד קטן הייתי צריך שיעזרו לי להביא איזו כפית לפה. אבל כמובן שלא ויתרתי". והמילים לא ויתרתי הם המוטו של רייסברג. כמעט לא הגיוני לחשוב ש-3 חודשים אחרי האירוע הזה, הוא זינק לוואלטה, ועוד יותר לא הגיונית היא העובדה שבקטע ה-32 הוא סיים במקום ה-12 - אחד הגבוהים אי פעם עבור רוכב ישראלי.
"הפציעה בג'ירו הרגישה כמו משהו שלא יהיה אפשר לצאת ממנו", סיפר רייסברג מיד לאחר שחצה את קו הסיום. "סמכו עליי מאוד שם לעזור לקבוצה ואחרי הפציעה, שתי ידיים שבורות וקרע ברגל כמובן שהפסדתי את המקום שלי. חזרתי לארץ כדי להעביר קצת את הזמן עם המשפחה והחלטתי שאני לוקח כמטרה לחזור כמה שיותר מהר לאופניים. כבר כחודש וחצי לאחר מכן זינקתי לאליפות ישראל יום אחרי שהורדתי את הגבס, כדי להוכיח לעצמי שאני יכול לחזור".
ספר על תהליך ההחלמה.
"עברתי תהליך החלמה מאוד קשה ואיטי. אבל בסוף החלטתי שאני לוקח את החזרה בפול גז. עשיתי הכול כדי לחזור. פיזיותרפיה, אימונים בחדר כושר, הכול כדי לשמור על כושר ברגליים ולב ריאה. אבל גם מנוחה הייתה חשובה בתהליך הזה. בזינוק לאליפות ישראל הרגשתי על הפנים, אבל הייתי חייב לעשות את זה כדי להוכיח לעצמי שאני יכול".
חשבת שכבר השנה תזנק לעוד מרוץ ענק?
"אחרי אליפות ישראל יצאתי למחנה אימונים בגובה, התאמנתי הכי קשה שהתאמנתי אי פעם וביום השני שם קיבלתי את הבשורה מהקבוצה שאחרי כל הדבר הזה – נבחרתי להתחרות בוואלטה אספניה, שזה המרוץ השלישי בחשיבותו בעולם אחרי הטור דה פראנס והג'ירו איטליה. זה מרוץ של 21 יום שהתחיל השנה בליסבון ויעבור בכל ספרד. אתמול סיימתי במקום ה-12 וזה נותן לי ביטחון שבימים מסוימים אני יכול לפרוץ ולרכוב מקדימה. אני מאושר שאני על הבמה הגדולה והמכובדת הזאת".
סיפור השיקום של נדב, אולי ישתלב בסיפור השיקום של כל משפחתו ואפילו של מדינת ישראל. הוא גדל בקיבוץ דפנה בצפון, ומשפחתו שעדיין גרה שם נאלצה להתפנות ב-7 באוקטובר. המשפחה סוגרת בקרוב 11 חודשים ב"גלות", ובכל זאת היה להם חשוב להגיע לליסבון ולתמוך בנדב בזינוק לוואלטה: "גדלנו בבית שבו לימדו אותנו שכאשר נופלים – מצפים ממך שתקום מיד", מספרת האחות גאיה. "כולנו ככה, אבל לנדב יש ארגז כלים משוכלל במיוחד להתמודדות עם משברים כאלה. טמונים בו כוחות נפש שנראים מהצד כבלתי מוסברים אבל מי שמכיר אותו ציפה שהוא יעשה את זה".