קבוצות הריצה הפכו בשנים האחרונות בישראל לטרנד לוהט. מעבר לאפקט הבריאותי, נוצרות בכל הארץ קבוצות שהופכות זרים מוחלטים לחבורה מגובשת שלכולם מטרה אחת. הטרנד לא פסח על דרום הארץ, שם נוסף גם אלמנט הנוף המרהיב - אך לעיתים החשש הבטחוני. כך בדיוק היה בקבוצות הריצה של קיבוץ בארי וכפר עזה, אשר כל אחת מהן איבדה חבר.
את החיבוק האמיץ הזה בטקס ההשקה של מרתון ירושלים בין שתי הרצות איה מידן, מייסדת קבוצת הריצה של קיבוץ בארי ויעל גודמן, שהקימה את המיזם ההתנדבותי RUN JLM וחברה לקבוצה האתגרית של עוטף עזה, אף אחד מהנוכחים לא ישכח. הכוח של הנשים הישראליות מתחדד שוב ושוב והפעם מתוך מסלולי הריצה. השתיים הגיעו לאירוע לאחר שנבחרו להיות נציגות קבוצות הריצה באירוע שבו ראש העיר, משה ליאון, העניק להן מגני הוקרה מטעם עיריית ירושלים ואת חולצת המרתון הרשמית.
קבוצת הריצה של בארי אוספת את השברים ומנסה להרים את עצמה מחדש. זו הייתה קבוצה קטנה ונחושה של 12 רצים ורצות, שהוקמה על ידי איה באוגוסט האחרון. איה, רצת טריאתלון, שסיימה לפני כשנה קורס מאמני ריצות ארוכות, הצליחה להקים קבוצה אינטימית המורכבת מ- 12 חברי קיבוץ בארי, מתוך חזון שריצה תורמת לחיזוק הבטחון האישי, הערך העצמי ומעניקה תחושות טובות באופן כללי. הם נפגשו פעמיים בשבוע, החלו את האימונים בהליכה ולאט לאט הגבירו קצב, לעיתים רצו בחושך, בשדות הירוקים של הקיבוץ, לכיוון הגדר, חשים בטחון, מרגישים ששום דבר לא יכול לפגוע בהם.
"קבוצה שהיו לה שאיפות ותוכניות, שלכל אחד מהמתאמנים והחברים בה הייתה מטרה אישית ולכולנו הייתה מטרה משותפת. להיות יחד. קבוצה אינטימית, רק של חברי הקיבוץ. סמכנו על הצבא ועל שלל הטכנולוגיות המתקדמות שהובטחו לנו שישמרו עלינו. וגם כשהיו ימים קשים של הסלמה, ניסינו לשמור כמה שיותר על שגרה כי זה מה שחיזק אותנו, עודד אותנו, ונתן לנו תחושת שפיות בעולם הלא שפוי הזה שיש לנו פה בארץ שלנו", כך סיפרה בנאומה.
בשבעה באוקטובר הם איבדו את חגי אבני, שהוקפץ עם כיתת הכוננות בבוקר השבת השחורה ונרצח. עכשיו, 5 חודשים אחרי הטבח הנורא, הם חוזרים ומנסים להרים את נפשם וגופם. איה ששוהה ביחד עם משפחתה במלון בים המלח, ניסתה אחרי כחודשיים לכנס את חברי הקבוצה ששהו בים המלח, ולעודד אותם לחזור לרוץ בהדרגה. וזאת מתוך תחושה שצריך לצאת קצת מחדרי המלון, לשים בצד את החדשות הרעות שלא הסתיימו בחודש הראשון, אלא המשיכו להדהד עם עוד בשורות של נרצחים וחטופים מהקיבוץ. לנסות לרוץ באוויר הצח, גם אם מדובר בריצה של 45 דקות על הטיילת של ים המלח.
יעל גודמן, המתגוררת בירושלים, מורת דרך ומאמנת ריצה, לא תארה לעצמה שבמקום להראות לתיירים את ארץ ישראל בחודשי הסתיו, היא תעבור ממלון למלון בירושלים ותשכנע מפונים להצטרף אליה לריצה. "הרגשתי שאני חייבת לעזור למפונים שהגיעו לעיר, גייסתי כספים ממשפחה המתגוררת מחו"ל ורכשתי בגדי אימון חדשים ונעליים. הגעתי למלונות וחיפשתי רצים מפונים, כך גם הכרתי את קבוצת הטריאתלון של העוטף המורכבת: מכפר עזה, ניר עוז, אשכול, שער הנגב, חוף אשקלון",
בשבעה באוקטובר הם איבדו את חבר הקבוצה נדב גולדשטיין ז"ל, שנרצח בביתו בכפר עזה ושניים מחברי הקבוצה נפצעו קשה. "במהלך סיורי הריצה למפונים, הכרתי להם את ירושלים ואת מסלולי הריצה של המרתון. חלקם הגדול של הרצים מתכוונים להשתתף במרתון בשישי הקרוב במקצים השונים, החל מהמרתון המלא ועד למקצה של 5 ק"מ. הריצה המשותפת, שימשה כתרפיה, עזרה לחלקם להתחזק, להתאהב בירושלים, להתאוורר, לחזור לכושר ולא לאבד את התקווה", מסכמת יעל.
גם איה, שתרוץ את חצי מרתון Winner ירושלים מסיימת את נאומה עם תקווה, לא רק לתושבי בארי אלא לכולנו, לכל עם ישראל: "״רצי מרתון ירושלים, אנחנו כאן יחד אתכם על קו הזינוק. הניצחון שלנו יהיה שלם יותר רק כאשר נצליח לחזור לביתנו, למצוא את הביטחון ולרוץ שוב בשדות הפורחים של קיבוץ בארי. הקבוצה שלנו מנתה 12 רצים ביניהם, חגי אבני, שהוקפץ עם כיתת הכוננות בבוקר השבת השחורה, נרצח, ואבד לנו ולמשפחתו לעד. חגי לא ירוץ איתנו יותר ונזכור אותו תמיד. רוצו למען החטופים, רוצו למען הנופלים והנרצחים, רוצו למענכם ורוצו למען הניצחון כי לכולנו מגיע לרוץ שוב!".