אנסטסיה גורבנקו זכתה היום (ראשון) במדליית הכסף ב-400 מ` מעורב אישי באליפות העולם במקצועות המים בקטאר, כשעמדה על הפודיום במשחה לאחר שעלתה מהמקום החמישי במוקדמות. גורבנקו הייתה מרחק נגיעה מהזוכה עד לשניות האחרונות של המקצה וסיימה בזמן של 4:37.36 דקות, מרחק 24 מאיות מ-4:37.14 של פרייה קולברט הבריטית שזכתה בזהב. זאת המדליה הישראלית הראשונה אי פעם באליפות העולם בשחייה.
כמספר שעות לאחר ההישג, התראיינה גורבנקו לתקשורת הישראלית, והתייחסה תחילה שריקות הבוז אחרי שזכתה במדליה: "אני יכולה להגיד שהיו הרבה קריאות במהלך השבוע ובכללי. אני שוחה עם אטמים אז לא הקשבתי. אחרי המשחה הזה שהייתי כל כך לחוצה, פשוט הייתי בשוק מהתוצאה שלי, מהמיקום, מהכאב, מהכל ביחד. לא מממש שמעתי את זה, שמעתי פשוט רעש. המראיין מאוד אוהב אותי ואותנו כמדינה, הוא אמר לי תסתכלי לי בעיניים, אל תתייחסי אליהם, אז פה כי מגיע לך. בגלל ההתרגשות וכל מה שהיה השבוע, ידעתי שיהיו לי כמה דמעות. רק אחר כך שמעתי על הבוז. גם המתחרות חיבקו אותי והרימו לי. אני שמעתי רק צעקות לטובה".
היחס בקטאר: "אנשים מאוד נחמדים, הרבה מאוד לא מקומיים. מחוץ לבריכה לא הייתי עם דגלים של ישראל ובגדים של ישראל, אז לא באמת ידעו מאיפה אני ואני גם לא נראית כל כך ישראלית. אנשים נחמדים, אבל הם הולכים קצת אחרי העדר. המאבטחים המקומיים הפכו למעריצים שלי, והישראלים אחלה חברה. הרגשתי מאוד בטוחה, לא קיבלתי יחס שונה. יש מבטים פה ושם אבל מתעלמים".
"זה מרגש מאוד וכבוד לעשות את זה בשביל המדינה. אני מקווה שפתחתי הרבה דלתות לבאים אחרי ואני מקווה שאני לא האחרונה שתעשה את זה. חשוב לשבור תקרות זכוכית וזה מראה שגם ממדינה קטנה כמו ישראל אפשר לעשות הכל. ניסיתי להישאר בקצב כל הזמן, המיקום משתנה כל הזמן ואתה צריך לא להתרגש מזה יותר מדי. ראיתי שאני מתקדמת טוב יחסית לבריטית ובסוף היינו ראש בראש. זה היה כיף, כן הייתי רוצה לנצח אבל לא תמיד מקבלים את כל החבילה. היה כיף לסיים ככה את השבוע הזה".
פספוס האם זה לא זהב: "בכללי להיות פה עם הדגל שלהם זה 'על הראש שלהם', אבל אני לא מבואסת. אני מאוד מאוד גאה בעצמי כי לא ויתרתי על הסוף וזה היה קרב ראש בראש. לאט לאט נגיע לכל דבר".
גודל ההישג: "אני לא חושבת על ההישג שלי כהיסטורי, יש לנו נבחרת איכותית מאוד, אבל להיות פה ולעשות את זה דווקא בקטאר זה מרגש מאוד. זה חלק מהתהליך וחלק מהדרך. אני מצפה מעצמי להיות ברמות האלה בעולם ולהוכיח את עצמי גם בבריכות ארוכות".
הקרב על הזהב בשניות האחרונות: "אני יכולה להגיד שב-15 מטרים האחרונים לא ראיתי כלום, ראיתי שחור בעיניים מרוב כאב. לקח לי רבע שעה לחזור לעצמי ולהבין קורה, אתה לא באמת מבין כשאתה נוגע בקיר, הגוף שלך בשוק מהכאב וכל מה שמסביב. זה היה אחלה משחה לאנשים לצפות לדעתי. זה הכיף בספורט, הראש בראש והתחרות הצמודה".
אינדיקציה לאולימפיאדה: "אני מתאמנת לאחרונה גם ב-400, אני רוצה שיהיו לי יותר אופציות במשחקים האולימפיים ואני מתכננת להתחרות בזה גם שם. אני רוצה לצבור עוד ניסיון וידע במשחה הזה, אני חושבת שיש לי עוד דרך ארוכה שם".
מתחרות מהצמרת שלא הגיעו: "בשום מקום לא רשום כוכבית, זה להיות בזמן ובמקום המתאים. בסופו של דבר רק שלושה אנשים זוכים במדליות. אני לא מסתכלת על זה כאליפות עולם קצת שונה. זה קצת מוזר שזה בפברואר, אבל זאת עוד התנסות, דווקא בזמן הזה מאוד היה לי חשוב לבוא ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת".
