עבור ספורטאים רבים חוויית הפציעה הגופנית אינה זרה, אך ישנם ספורטאים שנאלצו לעזוב את שגרת חייהם בשבעה באוקטובר, לצאת לקרב ואף להתמודד עם פציעות מורכבות בהרבה ממה שהכירו עד כה.
דייויד פבלוב, לוחם בהנדסה קרבית בן 20, הוא אחד כזה. כספורטאי שהתחרה בהרמות כוח והצליח להגיע ל-300 ק"ג הנפה ודחיקה בדדליפט ול-200 ק"ג בסקוואט, הוא הכיר פציעות מקרוב. אך הפציעה בצבא, שנגרמה כתוצאה משני טילי נ"ט שנורו על הצוות שלו בח'אן יונס, הייתה כאין וכאפס בעוצמתה לעומת הפציעות שחווה בימיו כספורטאי.
פבלוב סיפר על החוויה המורכבת: "יצאתי מעזה בנס. נפצעתי בגפיים התחתונות, בכף הרגל ובירך. היו לי כוויות ורסיסים בפנים וחתכים בידיים". על ההבדלים בין שני סוגי הפציעות אמר פבלוב כי "פציעת ספורט, קשה ככל שתהיה, לא מביאה אותך למצב שאתה בטיפול נמרץ בין חיים למוות".
הוא ציין כי עבורו האתגר המנטלי היה קשה יותר מהכאב הפיזי ואמר: "כשהיה לי קרע בחזה מדחיקת משקולות, לא יכולתי לדחוק חזה באותה תדירות. לעומת זאת, אחרי הפציעה בעזה לא הצלחתי לעשות פעילויות יומיומיות. החל מצחצוח שיניים ועד שטיפת פנים, לא יכולתי להתלבש ולהתקלח בעצמי".
עבור רס"ל אור שיזף, מדריך ריצה בן 34 ממצפה רמון, שגויס למילואים בצו 8 בשבעה באוקטובר, החוויה הייתה דומה. הוא נפצע בינוני מפיצוץ של מטען בעזה וסבל מפציעות רסיסים ברגלו. "לא ידעתי שיש הבדל גדול כל כך בין תהליך השיקום מפציעת ספורט לבין תהליך השיקום מפציעת מלחמה, עד שלא נפצעתי בעזה", סיפר שיזף.
עוד אמר שיזף כי ההבדל הראשון בין המקרים הוא "המורכבות והנקודתיות של הפציעה". הוא המשיך ותיאר את פציעותיו: "נפצעתי בשלוש גפיים שונות, באזורים שונים, ובדרך כלל בפציעת ספורט יש איבר אחד שנפגע באזור מסוים". שיזף סיפר כי הוא היה מושבת במצב סיעודי, מרותק למיטה ולכיסא גלגלים במשך חודש.
שיזף סיפר על הקשיים וההבדלים המנטליים שבין פציעת ספורט לפציעה בקרב: "באירוע שבו נפצעתי, חברים שלי נהרגו. השבוע הראשון של השיקום שלי היה גם השבעה על החברים שלי, והיו רגשות מעורבים מאוד. מצד אחד, רציתי לשמוח שאני חי, מצד שני לא יכולתי להפסיק לחשוב עליהם. גם בפציעות ספורט יש היבט מנטלי משמעותי מאוד בשיקום, אבל כאן זה משהו עוצמתי הרבה יותר".
לפי מומחים בשיקום, פציעות ספורט לרוב מתמקדות בשיקום התפקוד הגופני ובמניעת פציעות עתידיות. לעומת זאת, פציעות מלחמה כרוכות בשיקום מורכב במיוחד, תהליך שעשוי לכלול מגוון רחב יותר של מומחים, כולל מנתחי טראומה, רופאי שיקום, תותבים במקרים של קטיעות ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש.
כך צוין במאמר שכתבו ד"ר איתי זיו, מרכז קורסים והשתלמויות בתחום הכושר הגופני והבריאות במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, ועופר צחר, פיזיותרפיסט מוסמך. עוד ציינו השניים כי בפציעות מלחמה וקרב ההתמקדות רחבה יותר מאשר השיקום הפיזי והיא כוללת היבטים פסיכולוגיים וחברתיים, תוך התייחסות להשפעת הטראומה ולאתגרי ההשתלבות מחדש בחברה.
כאשר ספורטאי חווה פציעות ספורט, הוא ישאף לחזור לפעילות הספורט שלו מוקדם ככל האפשר, ולעיתים קרובות יזכה לתמיכה של קהילת ספורט תומכת ומובנית. שילוב מחדש מתמקד בדרך כלל בחידוש ההשתתפות בספורט. לעומת זאת, בפציעות מלחמה חיילים עלולים להתמודד עם אתגרים בהשתלבות מחדש בחיים האזרחיים עקב ההשפעות הפיזיות והפסיכולוגיות של פציעות מלחמה.