פרשתנו היא פרשת 'קֹרַח'. קֹרַח קרא תיגר על מנהיגותו של משה רבינו ועל כהונתו של אהרון הכהן. בבסיס טענותיו, קרח לכאורה צדק, רק שהוא שכח את העובדה שמשה לא מינה את עצמו למנהיג, ואהרון הכהן לא החליט על דעתו להפוך לכהן גדול. הכל היה על פי ציווי של אלוקים ובהדרכתו. לכן, קרח חטא לא רק בכך שהוא כביכול חלק על השכינה ועל הרצון האלוקי, אלא גם המריד חלק נכבד מהעם נגד משה ואהרון ובכך הפך את המחלוקת לגורם שבא לערער את מנהיגותו של משה. חז"ל אומרים שהשם קרח הוא ראשי התיבות של המילים: קנאה, רוממות, חמדה - שלוש המידות הרעות שבהן לקה קרח. קנאה – הוא קינא בגדולתם ובמעמדם של משה רבנו ואהרון הכהן. רוממות – קרח רדף אחר הכבוד, הרוממות והשררה. חמדה – קרח חמד תפקיד לא לו. ומכיוון שהיו לו ממידות רעות אלו המחריבות את העולם, אבד קרח מן העולם, כדברי חכמינו זיכרונם לברכה: "הַקִּנְאָה, הַתַּאֲוָוה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם".
חד וחלק: אַל תַּעֲשֶׂה אֶת עַצְמְךָ קָטָן כָּל כָּךְ – אֵינְךָ גָּדוֹל כָּל כָּךְ
