sportFive1328667 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

בכל יום, מבלי לשים לב, אנחנו משתמשים במה שנקרא ״שם גנרי״. אנחנו מתקשרים לחבר בפלאפון (טלפון נייד), אוכלים ארטיק וקרטיב (שלגון וקרחון) ומחליפים לילד טיטול (חיתול חד-פעמי). בשנות ה-90, אם לא היה לנו טאקט, היינו אומרים לחבר שקצת מחפף בדיאטה, שהוא יהפוך ליוקוזונה (שמן). זה רק מראה עד כמה דמות לוחם הסומו, שבכלל גולמה על ידי מתאבק סמואני, השפיעה על חיינו. לצערנו, גם ״יוקוזונה״ הפך ליותר מדי יוקוזונה. אבל קודם, כמיטב המסורת שלנו כאן, נעשה לכם מעט נעים בבלוטות הנוסטלגיה.

רודני אנוא׳אי הוא עוד חוליה במשפחה שהוציאה יותר מתאבקים מכל אחת אחרת. מפיטר מאיביה בשנות ה-60, דרך ההדשרינקרס ועד רומן ריינס בימינו אנו. וכן, על הדרך היא גם הוציאה את הכוכב הגדול בתולדות הענף - דה רוק. כך שלהיכנס לביזנס לא הייתה בעיה מבחינתו של רודני. הבעיה הייתה מה עושים איתו מהרגע שהוא נכנס, או במילותיו של וינס מקמהון, ״מה אני אעשה עם עוד סמואני?״ התשובה שהוא קיבל? ״תהפוך אותו ליפני״.

אגב, למיטיבי הלכת ביניכם, מי שנתן למקמהון את התשובה הזאת היה סרג׳נט סלוטר, שעד היום מקבל קרדיט בתור האיש שהמציא את יוקוזונה. וההמצאה שלו הייתה הצלחה בן-לילה. בנובמבר 1992 הענק בקימונו נכנס לראשונה לזירת ה-WWF וגרם ללא מעט ילדים לבכות בפחד. חמישה חודשים מאוחר יותר, מיסטר פוג׳י הרשע כבר השליך מלח בעיניו של ברט הארט והיוקוזונה שלו זכה באליפות העולם. רק נציין שהוא היה אז בן 26 והפך לאלוף הצעיר בהיסטוריה.

ואם ״תקרית המלח״ תחת שמי המדבר בלאס וגאס החזירה אתכם לילדות, אז נזכיר גם על הדרך את המצלמה המתפוצצת בעיניו של האלק הוגן, שהובילה לקדנציה נוספת של יוקו כאלוף. אבל עבור כל ילד ניינטיז, האסוציאציה העיקרית ליוקוזונה היא לקס לוגר. או ליתר דיוק, לקס לוגר ב-4 ביולי 1993 על נושאת המטוסים Intrepid. כשלוגר מתאר את האירוע ההיסטורי הזה, הוא חושף שמאחורי הדמות של הענק האימתני עמד בחור עם לב זהב.

״נעלתי מגפי בוקרים והרגשתי שאני מחליק, הייתי מאוד לחוץ. יוקו אמר לי לא לדאוג, לוודא שאני עומד בפיסוק רחב יותר, והוא למעשה הטיח את עצמו. הוא היה מדהים". זה היה האדם שהיה יוקוזונה, וכל זה בעודו יחף על נושאת מטוסים ביולי לוהט בשנת 1993. וכשאתה מצליח להתעופף באוויר ולהטיח את עצמך במשקל כזה, אתה גם נכס אתלטי. ונותר רק לתהות מה היה קורה אם הוא היה נשאר ״רק״ במשקל הזה.

כדי לסבר את האוזן ולעשות סדר, את יוקוזונה הציגו כשוקל 500 פאונד, משהו כמו 230 קילו. במציאות הוא היה יותר קרוב לאזור ה-200. עדיין לא צפלון, אבל כן משקל שמאפשר תזוזה. אבל הוא המשיך לגדול ולגדול. כשהוא הגיע למשקל של 250 ק״ג, התזוזה כבר התחילה להיות מוגבלת. פיתרון ביניים היה לשים אותו בצמד יחד עם אוון הארט, וקרבות שבהם הארט זז וקיפץ, וחברו הענק רק נכנס ״לסגור מעגל״ ולסיים את הקרבות. אבל זה גם לא עצר שם. ובשלב מסוים כבר הייתה דאגה אמיתית לבריאותו של יוקוזונה.

בשנת 1996 הוא חצה את סף ה-300 ק״ג. מי שהיה יריבו הגדול על המסך, וחברו הטוב מאחורי הקלעים, אנדרטייקר, נשלח לעשות לו מעין ״התערבות״ ולעזור לו לרזות. זה עזר, אבל באופן זמני, וכך, לאחר 3-4 ניסיונות כושלים של יוקוזונה לרדת במשקל, הוא נשלח מטעם ובמימון ה-WWF לחוות הרזייה. כך, הלך וחזר, עלה וירד במשקל, אבל למסך הוא לא באמת הצליח לחזור. מה שהחזיק אותו בארגון היה הייחוס המשפחתי, המוניטין הטוב שבנה לעצמו ולא מעט חברים מאחורי הקלעים. ב-1998, כמעט שנתיים לאחר הופעתו הפומבית האחרונה כמתאבק, בכאב גדול הבינו מעסיקיו שהם לא יכולים להמשיך לשלם לבן-אדם רק כדי שיישב בבית וינסה לרדת במשקל.

למרבה הצער, ללא המסגרת של ה-WWF שאיכשהו השאירה אותו במשקל סביר מדי פעם, יוקוזונה איבד כיוון. הוא התאבק עבור מספר ארגונים עצמאיים, אבל ההופעות האלה היו בעיקר ניסיונות מביכים להתפרנס יותר מאשר משהו שמכבד אגדת עבר כמוהו. ברגע השפל, הוא התאבק בצמד יחד עם ג׳ייק ״הנחש״ רוברטס, שהגיע שיכור ומסומם לחלוטין לזירה. ברגע ״יוקוזונה״ קלאסי אחרון, ולמרות שבקושי יכול היה לזוז, לקח את הקרב על עצמו וחיפה על חברו.

מתמטיקה היא עצובה לפעמים. העובדה שיוקוזונה היה האלוף הצעיר בהיסטוריה מכניסה להקשר זמנים גם את מותו. רק שלושה שבועות לאחר יום הולדתו ה-34, יוקוזונה הלך לישון ולא קם. בצקת בריאות הייתה הסיבה הרשמית. עודף משקל חולני היה הסיבה האמיתית. שישה אנשים נדרשו כדי לפנות את הגופה.

אז איך נזכור את יוקוזונה? עבורנו ילדי הניינטיז יוקוזונה היה השמן המפחיד שאכל כמות לא הגיונית של סושי בקלטת ״זבנגים שמנגים״ (והנה לכם פרט טריוויה: הוא אשכרה אכל את כל הסושי הזה). אבל עבור עולם ההיאבקות יוקוזונה היה כישרון ייחודי בעל זמן מדף מוגבל, ועבור חבריו הוא היה אדם עם גוף רחב כמעט כמו הלב שלו. ומי שמספיק להשאיר רושם כזה ב-34 שנים בלבד בעולם הזה, כנראה באמת היה גדול מהחיים.