sportFive1317407 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

פעם, בתקופה שבה משום מה היה לגיטימי להגיד דברים כאלה, נהגו לומר שמאחורי כל גבר מצליח יש אישה חזקה. מאז הזמנים השתנו, יש גם נשים מצליחות עם גברים חזקים מאחוריהן, ויש גם אנשים מצליחים שאין בכלל אנשים חזקים מאחוריהם. היום נדבר על איש חזק ומצליח, שמאחוריו דווקא עמד איש קטן וחלש. וחיוור. עם קול צווחני וכד אפר. וגם אם אתם לא זוכרים את השם, אני מניח שכבר יש לכם את הדמות מול העיניים. היום נדבר על הסנצ׳ו פנצ׳ה של אנדרטייקר. היום נדבר על פול ברר.

ליתר דיוק, היום נדבר על וויליאם מודי (כן, לא באמת קראו לו פול ברר. אם אתם רוצים רגע לשתות כוס מים ולחזור, אני אחכה). אז וויליאם מודי בכלל החל את חייו הבוגרים בחיל האוויר האמריקאי. וכמו כולנו, כשהוא יצא לאפטר, הוא ניצל אותו כדי ללבוש טייץ וללכת מכות בכאילו בזירות מאובקות ברחבי ארה״ב. בשלב מסוים הוא הבין שכשהוא יהיה גדול, הוא כבר לא יהיה טום קרוז, אז הוא החליט להיות ״פרסי פרינגל השלישי״, אחד המנג׳רים השנואים בדרום ארה״ב.

ועדיין, מדובר היה בבחור אחראי. כשנולד בנו הראשון, הוא הבין שלא בטוח שהרסלינג הזה יכסה את המשפחתון. אז הוא הלך ללמוד.. קבורה. כן, האיש אשכרה היה קברן. במציאות. וכן, אתם יכולים ללכת לשתות כוס מים נוספת. אבל רצה הגורל, ודווקא אז קריירת ההיאבקות שלו התחילה לפרוח והגופות נאלצו לחכות. פאסט פורוורד לשנת 1990, חברו הטוב ריק רוד זורק לו מילה על כך שב-WWF יש דמות חדשה בשם אנדרטייקר שמחפשים לה שוליה. אז הוא ניגש לווינס מקמהון, אמר לו שהוא לא רק אחד המנג׳רים המצליחים בארה״ב, אלא גם קברן במציאות, חיכה שמקמהון ישתה כוס מים ויחזור, וחתם על החוזה שישנה את חייו לעד.

זה הזמן אולי להביא קנקן, כי כשאתם חושבים על פול ברר, אתם חושבים על זקן כרסתן ומשונה שמלווה את הילד הצעיר שקיבל את גימיק הקברן. אז תתפלאו כשתגלו מה כמויות גדולות של איפור וכמויות גדולות עוד יותר של שומן בדם יכולות לעשות, כי בשיאו, בתחילת הניינטיז, ברר היה בן פחות מ-40. באופן אירוני וטראגי, בדיוק אותו מצב גופני שהפך אותו למועמד לגיטימי לג׳וב חייו, הוא זה שמנע ממנו להאריך ימים בג׳וב הזה, ובכלל.

אבל יש מספיק מקום בפסקה האחרונה כדי להיות עצובים. אז עכשיו קצת נוסטלגיה. ברר היה הסיידקיק המושלם בכמה מקווי עלילה שעיצבו את ילדותם של זאטוטי הניינטיז - הוא היה שם כדי לבנות ארון קבורה גדול במיוחד עבור יוקוזונה (אגב, תעודת הקברן שלו אשכרה אפשרה ל-WWF לרכוש ארון קבורה בקלות), הוא היה שם כדי להראות לעולם שהאנדרטייקר שלו הוא האמיתי (ולא האנדרטייקר המזויף של טד דיביאסי), והוא אפילו היה שם כדי לבגוד באנדרטייקר, ובהמשך להודיע לו שאחיו קיין לא נשרף למוות, אלא התבודד במשך עשרים שנה, מחכה להזדמנות לנקום באחיו (איך אפשר שלא לאהוב רסלינג??).

וכאן בדיוק התחילה הבעיה. סנצ׳ו פנצ׳ה מעניין כשהוא לצד דון קישוט. לא כשהוא לצד טחנות הרוח. ואחרי השוק הראשוני, הקהל לא התעניין בפול ברר שליווה את קיין, או פול ברר שליווה את מיק פולי, ואפילו לא זה שליווה את אנדרטייקר בשנית אחרי שזה החליט להצטרף אליו בצד האפל. הקסם פג, שעון החול התהפך ובעוד צופי ה-WWE הורגלו לכוכבים חדשים ו״מציאותיים״ יותר כמו דה רוק וסטון קולד סטיב אוסטין, פול ברר נראה לא רלוונטי. ואצל וינס מקמהון, כשאתה לא רלוונטי, אתה מהר מאוד כבר לא עובד אצלו.

ובעוד ברר ניסה למצוא את עצמו ולהמציא את עצמו מחדש בארגונים קטנים יותר, אנדרטייקר עצמו ניסה לעשות את זה בתוך גבולות ה-WWE. הוא היה אנדרטייקר הגיבור, הוא היה אנדרטייקר הרשע, הוא היה אנדרטייקר הגותי, מנהיג כת ואופנוען, אבל הוא בעיקר לא הצליח לשחזר את הקסם של אנדרטייקר ה״ישן״. ואז מזלו של פול ברר השתנה. ברסלינג יש את כלל ״שבע השנים״. אם שבע שנים חלפו, ניתן לנסות לשחזר משהו שעבד אחד לאחד, מתוך תפיסה שהקהל מורכב כבר מצופים שלא הכירו את המקור, או שכחו אותו, או מתגעגעים אליו. וכך, ברסלמניה 20, חזר אנדרטייקר ״הישן״. והטוב. ואנדרטייקר הישן והטוב בא עם פול ברר לצדו. האיחוד המרגש הסתיים בניצחון הרואי של העל-טבעי. כאילו לא חלפו 14 שנים.

אבל כן חלפו 14 שנים. ופול ברר אמנם היה רק בן 50, אבל שנים של השמנת יתר חולנית, ושל הזנחת הבריאות באופן כללי, נתנו אותותיהן. ברר לא היה בריא, וזמן קצר לאחר הקאמבק, נאלץ לקחת חופשה נוספת כדי לטפל בעצמו. הוא רזה, עבר ניתוחים, התאושש, חלה שוב ולמעשה מעולם לא חזר לעצמו. הוא עוד ערך כמה קאמבקים נוספים, אבל הריטואל חזר על עצמו - בכל פעם שהוא חזר ללו״ז התובעני של עולם ההיאבקות, הגוף שלו אמר ״די״. ב-5 במרץ 2013, כשהוא בן 58 בלבד, הגוף של פול ברר אמר ״די״ בפעם האחרונה.

זה מספר שבועות שברר סבל מהחמרה בבעיותיו הבריאותיות, אבל בתחילת אותו שבוע הוא עדיין הגיע למפגש עם מעריצים. מיד לאחר מכן התאשפז, ובתוך מספר ימים הלך לעולמו. ונראה שרק לאחר מותו, באמת הכירו בגדולתו. בכל פעם ששמו הוזכר באירועי ה-WWE, הקהל קם והריע. הוא הוכנס להיכל התהילה של ההיאבקות, וקיבל אזכור של כבוד כשאנדרטייקר הוכנס. כי הוא אמנם היה ״רק״ האיש החלש והחיוור שעמד מאחורה, אבל בדיעבד כולנו מבינים שהוא הפך את אנדרטייקר לקצת יותר אנדרטייקר. ואת ההיאבקות לקצת יותר כיפית. בקיצור, הוא היה פול ברר – הקברן האמיתי.