עשתה היסטוריה. בערב שבת, קצת מתחת לרדאר, זכתה ענבר לניר בת ה-23 באליפות העולם בג'ודו (משקל עד 78 ק"ג). לניר הצטרפה לרשימה מכובדת ומצומצמת של אלופי עולם ישראלים שכוללת את ירדן ג'רבי ושגיא מוקי ובריאיון מיוחד ל-N12, מספר שעות לאחר שנחתה בישראל, היא מספרת על ההרגשה, הקשיים שבדרך, העובדה שבזמן האליפות משפחתה הייתה בטווח האש והמטרות להמשך כשבאופק - אולימפיאדת פריז 2024.

את בכלל קולטת שאת אלופת עולם?

"האמת שעדיין לא, זה בתהליכים. כן ציפיתי מעצמי לעלות על הפודיום, אבל בחלומות הכי ורודים שלי לא חשבתי שככה זה יסתיים. נלחמתי נגד כל הטופ העולמי במהלך התחרות, אבל האמנתי בעצמי שאני מסוגלת לעשות את זה ולנצח אותן. לא חישבתי אחוזי זכייה או משהו כזה, רק התרכזתי ברגע הנוכחי ובמה שאני מרגישה עכשיו. הייתי מאוד מחוברת לעצמי ולתחושות ולמשימה. התנתקתי רגשית מהמעמד ומרעשי הרקע וניסיתי להיות מרוכזת רק בתחרות".

ענבר לניר ג'ודו (צילום: IJF)
לניר | צילום: IJF

אפרופו רעשי רקע, הדבר הראשון שאמרת אחרי הזכייה זה שאת מקדישה את המדליה לתושבי הדרום. היה קשה להתרכז בתחרות כשאת יודעת שתושבי המדינה תחת טילים?

 "קודם כל, המשפחה שלי גרה בדרום במושב קלחים, בין נתיבות לבית קמה, ואי אפשר להתעלם מהחדשות שמגיעות מהארץ, זו המדינה שלי. לא חשבתי על זה בזמן התחרות, אבל שמחתי לתת איזושהי נקודת אור בתוך התקופה הקשה הזאת".

איך את מרגישה להיות ברשימה כל כך מכובדת של אלופים, יחד עם ירדן ג'רבי ושגיא מוקי?

"האמת שאני עוד לא קולטת שאני ברשימה הזאת, אבל הכבוד הוא לגמרי שלי. חשוב לי להגיד שאני לא חושבת שהייתי איפה שאני היום בלי המשפחה והחברים שלי. הם מחויבים אליי ב-100% ונותנים לי המון תמיכה ורוח גבית, ככה שיש להם את כל הזכויות להרגיש שהזכייה הזו היא גם שלהם".

ענבר לניר (צילום: באדיבות איגוד הג׳ודו האירופי)
לניר ברגע הניצחון בקרב | צילום: באדיבות איגוד הג׳ודו האירופי

איך חוגגים כזה הישג?

"האמת שאני לא בן אדם של חגיגות גדולות מדי, אני רק רוצה להיות עם האנשים הקרובים אליי. אין חגיגות גדולות מתוכננות, בינתיים אני בעיקר מחפשת זמן להשלים שעות שינה. אני אמצא זמן קצת לנקות את הראש כי הייתה תקופת הכנה מאוד ארוכה לרגע הזה. הפעם האחרונה שהייתי בחופש הייתה בדצמבר, אז אומנם פיזית הגוף מרגיש מצוין אבל הנפש צריכה קצת מנוחה וראוי שאני אתן לה את הזמן שלה".

כספורטאית מקצוענית, היו משברים בדרך?

"היו, אבל בכל בוקר שאני קמה אני מזכירה לעצמי שאני אוהבת את מה שאני עושה וזה נותן לי את הכוח להמשיך. כל הקריירה הזאת זו רכבת הרים אחת גדולה ובכל שבוע יש 3-4 משברים קטנים, אבל אני מאמינה בעצמי שאני יכולה לעבור כל דבר. כל הפסד, כל אימון לא טוב יכול להוריד קצת את המצב רוח. אבל בעזרת האנשים הנכונים אני יודעת שאני אצליח לעבור כל דבר. בג'ודו - 90 אחוז זה בראש. יש ספורטאים מוכשרים שעובדים קשה – אולי אפילו יותר ממני, אבל צריך לדעת לשים את הראש והלב במקום הנכון כדי לדעת לתת את הביצוע הכי טוב שלך בזמן הנכון".

 

 

לפנייך השבוע של ישראל באליפות לא היה כל כך מוצלח, עם קרב אחד בלבד על מדליה בו שגיא מוקי הפסיד. זה משפיע על ספורטאים כמוך שעוד לא התחרו?

"לא כל כך התעסקתי בביקורות על חברי הנבחרת שלי. עשינו הכנה ממש טובה לתחרות וכל אחד מהנבחרת נתן 100 אחוז מעצמו והיה מועמד למדליה, אז התאכזבתי בשבילם שהם לא הצליחו לבצע את מה שהם יודעים בואתו יום, אז זה ביאס אותי כי אני יודעת כמה קשה הם עבדו בשביל זה. אבל אני שמחה שהצלחתי להביא נקודת אור גם בשבילם".

עכשיו באופן טבעי כאלופת עולם את מיד מועמדת למדליה בפריז 2024, זה משהו שעובר לך בראש?

"מתחילה לחלחל המחשבה הזאת. אני מצפה מעצמי לביצוע מושלם ולמימוש פוטנציאל בכל תחרות. אני מצפה מעצמי למקסימום בכל תחרות, אולי אפילו יותר ממה שהסביבה מצפה ממני. אני לא יודעת להגיד איך אני ארגיש ואהיה עד אז, אבל אני בטוחה שהאנשים שסביבי יידעו להכין אותי לזה בצורה מושלמת. אני בטוחה שלא יהיה לי משבר או משהו כזה, אני אמשיך ואלך לכיוון הזה בצורה טבעית".

אז המטרה היא ראש הפודיום גם באולימפיאדה?

"אמן. קודם כל המטרה היא להירגע ולנקות את הראש. יש עוד המון תחרויות בדרך, כולל אליפות אירופה עוד השנה. אבל ברור שכבר רואים באופק את פריז והלוואי שאני אשמיע גם שם את התקווה".