שיאנית ואלופת ישראל בריצת 100 מטר, דיאנה וייסמן, לא ניסתה להיות גיבורה – אבל האירועים אליהם היא נקלעה גרמו לה לזה. בריאיון מיוחד ל-N12, רגע לפני שתשתתף במרוץ הנשים הגדול בישראל שעומד בסימן "אלימות במשפחה זה לא נורמלי", היא מספרת על אירוע שהתרחש לפני כשנה, אבל בלהט כאילו זה קרה אתמול בבוקר. מהאירוע הזה היא יצאה עם פרספקטיבה שונה על החיים ויש לה גם מסר.
"זה היה לפני שנה בערך, הייתי באימון שגרתי לחלוטין באשקלון", מספרת וייסמן בת ה-24. "כשאני בתוך האימון אני נמצאת לחלוטין ב'זון' שלי ואני בקושי יודעת מה קורה מסביבי, אפילו שיש סביבי עוד אנשים ועוד תנועה מסביב. תוך כדי האימון אני שומעת צעקות מבחוץ ואני מנסה להתעלם ולהתרכז באימון, אבל זה נמשך ונמשך ואני רוצה לבדוק מה קורה כי זה כבר מפריע לי להתרכז באימון. יצאתי משטח האצטדיון ועדיין לא האמנתי שאני אראה משהו מיוחד, כי חשבתי לעצמי שאם זה היה מקרה חירום - אז האנשים האחרים שהיו באזור בטח היו עוזרים ועושים משהו".
"אני מגיעה למקום ממנו נשמעו הצעקות ופשוט נדהמתי מהסצנה שראיתי מולי. אני רואה רכב באמצע הכביש שכל הדלתות שלו פתוחות וגבר גוהר בצעקות מעל אישה שנראית חסרת אונים. היא עם הידיים למעלה ואומרת לו 'תפסיק'. הגבר צורח דברים שנשמעו כמו קללות. אני מיד רצתי למקום ומבקשת מהגברים שהיו איתי באזור שיבואו לעזור לי. חשוב לי לציין שגם אני יחסית צנומה ולכן ביקשתי מגברים שיבואו לעזור לי, כדי שגם אני לא 'אחטוף'. הגברים היו המומים. אמרו לי 'מה את רוצה?, מה ההיסטריה שלך?', אמרתי 'יש שם גבר שמרביץ לאישה!, בבקשה תעזרו לי!'".
וייסמן ממשיכה בתיאור האירוע, שנשמע כאילו נלקח מסרט מתח: "הגברים השתכנעו לבוא איתי ורצנו לעבר הגבר ולהפריד את הגבר מהאישה. הוא עזב את האישה והתחיל להאשים את האישה ולקרוא לה 'פסיכית'. התברר לנו שיש באוטו ילד בן 5, אז אחרי שהוא עזב אותה מה שהיא עשתה זה להוציא את הילד מהאוטו ולהתחיל ללכת מהאזור. ניסינו לשכנע אותה להישאר ולחכות למשטרה, אבל היא פשוט לא הייתה מעוניינת. היא לא שיתפה איתנו פעולה. הילד היה נראה המום מצד אחד, אבל לא בכה – כאילו זו סיטואציה שהוא לא נתקל בה פעם ראשונה. הלכתי אחרי האישה והצעתי לה מים ולחכות למשטרה, אבל היא לא רצתה בשום אופן. היא הלכה ואי אפשר היה לעצור אותה, תוך כדי שהגבר עדיין צורח לה מרחוק".
מה הכי הפתיע אותך בסיטואציה?
"בסופו של דבר, אני הייתי בהלם מכמה שאנשים עברו שם ולא עצרו לעזור. זה מקום ציבורי באשקלון, עוברים שם לא מעט אנשים – ואף אחד לא עצר לעזור, אף אחד לא ניסה לעזור לאישה. להגיד לגבר לעצור... כלום! אני עד היום בהלם מהעובדה הזאת. זה כאילו שהיה שקט ואנשים מתנהלים כרגיל. אני יכולה להגיד שאם לא הייתי עוצרת את האימון אני יודעת שהעניינים היו כנראה נגמרים אחרת. לדעתי, זה יכול גם היה להיגמר ברצח. ראיתי על הגבר שהוא נמצא במין מצב כזה משלו של 'חור שחור' והוא היה יכול לסיים את הסיטואציה הזאת אחרת לגמרי".
את יודעת מה קורה עם הזוג הזה היום?
"בגלל שהאישה הלכה אני לא יודעת מה קרה עם הזוג הזה. שאר האנשים שבאו לעזור לי בסופו של דבר החזיקו את הגבר שם עד שהמשטרה הגיעה, אבל אין לי מושג מה קרה איתם".
מה המסר שלך?
"המסר שלי הוא לפתוח עיניים, לפתוח אוזניים ולהיות מודעת לסביבה. אני לא מבקשת להיכנס לעימותים, אבל אם צועקים או קוראים למשטרה – זה יגרום לבן אדם שמתנהג באלימות לעצור את הפעולות שלו ולהבין שהוא עשה משהו לא בסדר. אי אפשר שלא להתייחס".
ב-4.5 וייסמן תגיע לספורטק ת"א ותשתתף במרוץ הנשים הגדול בישראל, הלייף ראן" של סופר-פארם ועיריית תל אביב. זו שנתו השמינית של מרוץ הנשים והשנה השנייה שהוא מתקיים תחת הכותרת "אלימות במשפחה זה לא נורמלי". "יש בזה משהו מאוד מעצים לרוץ תחת הכותרת הזו עם עוד עשרת אלפים נשים", אומרת וייסמן. "בשנה שעברה האירוע הזה עשה לי צמרמורות מתחילתו ועד סופו. העצמה נשית וחגיגה של כושר לצד משימה לאומית כל כך חשובה ומסר שחייב להדהד בכל בית. זאת ממש זכות בשבילי להגיע שוב ולרוץ שוב ולספוג את כל מה שהערב הזה מייצג".