"תיאטרון החלומות" של הדור הצעיר: כדורגל וכדורסל הם הענפים הפופולריים ביותר בעולם, והם מושכים אליהם כל שנה הורים חדשיםפ עם חלומות ישנים - שההורים שלהם יהיו הכוכבים החדשים. לא משנה להם אם יהיו מסי, רונאלדו או לברון ג'יימס - העיקר שהילדים יהיו הכי טובים, גם אם זה דורש להגיע לכל אימון ולהשגיח מקרוב. אמש (ראשון) ב"המהדורה המרכזית", נחשפנו להורים - שמוכנים לעשות הכל עבור ילדיהם שרק רוצים להצליח בתחום הספורט.

אסתי מלווה את הבן שלה איתי לכל משחק כבר כמה שנים. הוא רק בן 15, אבל המשפחה תולה תקוות שכשיגדל, עם קצת מאמץ - ישתלב באחת הליגות הטובות בעולם. "זו השאיפה, אני רוצה", אמרה אסתי שביט, אימו של איתי. "אני מחכה לאיזה רכב טוב שהוא יקנה לי ומשהו כזה".

מאמן הכדורגל רונן גבאי, סיפר על התופעה: "היום ההורים מעורבים, רוצים לדעת הכול. הילד עובר משבר, הם תוך שבועיים רוצים לדבר עם המאמן, למה הוא שיחק בתפקיד כזה, למה הוא שיחק בתפקיד אחר. המעורבות של ההורים פוגעת פגיעה אנושה בילדים כאלה שלא יודעים להתנהל מולם".

החלום - שהילד יהיה ספורטאי מצטיין (צילום: n12)
החלום - שהילד יהיה ספורטאי מצטיין | צילום: n12

גם אורן, אבא לשלושה ילדים, נמצא לא מעט במגרשי הכדורגל כשהוא דוחף את הילדים שלו להגיע הכי גבוה שאפשר. "אתה נמצא פה, אתה רואה את השחקנים ואתה נמצא בתיאטרון החלומות", טען אורן סארוגטי שבנו משחק בהופעל כפר סבא. "ולא רק חלומות של מי שעכשיו מתאמן פה - אלה חלומות של הורים, חלומות של מאמנים, צוות צעיר, שכולם כמובן רוצים להתקדם, להצליח ולנצח".

ובישראל צמחו עוד כמה ענפי ספורט מבוקשים. עם ההישגים של הג'ודו שהביאו לא מעט כבוד, עכשיו ההורים מקווים שאולי המדליה הבאה תבוא מהילד שלהם שנרשם לחוג. "בג'ודו יש לי הורים שאומרים לי, 'אריק, אני בונה את הילד שלי להיות מדליסט אולימפי'", סיפר אריק זאבי, מאמן ג'ודו ומדליסט אולימפי. "ואני תוהה ביני לבין עצמי כמה זה טוב. אני חושב שזה לא טוב. זה כן טוב לתמוך בילד ולקחת אותו ולאמן אותו אבל שיהיה בפאן".

החלום - שהילד יהיה ספורטאי מצטיין (צילום: n12)
הספורטאים הצעירים - שחולמים להצטיין | צילום: n12

 

גם ד"ר רועי סמואל, מרצה בפסיכולוגיה של הספורט, התייחס לתופעה בקרב הצעירים: "כשאתה נהיה מקצועי מגיל צעיר ועובר לרמת אימונים מאוד גבוהה, לתדירות אימונים גבוהה יכול להיות שזה יפגע בבית הספר וביכולות החברתיות שלך מחוץ לבית הספר, ולכן אנחנו מעודדים למה שנקרא "קריירה כפולה" או "קריירה דואלית" - גם לימודים וגם ספורט.

הוויתורים של הספורטאים הצעירים על זמנם החופשי

להגיע להיות ספורטאי מצטיין נדרשים גם לא מעט ויתורים מהילדים, שנכנסים מהר מאוד לעולם של המבוגרים. עולם של הצלחות לפעמים, אבל לרוב בעיקר אכזבות. "גם אם זה אומר לא להיות עם חברים בערב או קצת פחות בלימודים, אבל מנסים להשלים את הפערים", שיתף הכדורגלן טל סארוגטי. גיא, שמתאמן בג'ודו, הוסיף: "אני מפספס כל מיני פגישות עם חברים שהם לא מהג'ודו ועוד דברים".

גם נועה הג'ודקאית שיתפה: "פעם הרגשתי שאני מאוד מפספסת ואז התחלתי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, ושיש לי חוויות אחרות פשוט - זה לא שאני מפספסת. אני טסה לחו"ל יותר ממה שילדים רגילים טסים, ואני מתחרה ומקבלת ניסיון וזה חוכמת חיים וניסיון חיים.

"כמו משכנתה, זה קריעה"

וההשקעה של ההורים בחלומות המשותפים עולה לרוב גם לא מעט כסף. "זה כמו משכנתה", טענה אסתי שביט שבנה לומד באקדמיה לכדורגל. "אנחנו משלמים בכל חודש המון כסף, זו באמת קריעה. אנחנו מוותרים על דברים אחרים בשבילו. למשל, אסתי סיפרה כי קנתה לו נעליים מקצועיות בשווי של 1,300-1,200 שקלים בחודש. אורן, הסביר גם שהכסף הולך לתזונה, טיפולים וחדר כושר.

החלום: אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028

היא-לי, רק בת 14, מתאמנת רחוק מהבית, הכול כדי להגשים חלום - להיות על המזרן באולימפיאדת 2028 בלוס אנג'לס. "עם הספורט, לא משנה באיזה ספורט, אתה מתבגר יותר גם מהר, אתה לומד יותר דברים", סיפר היא-לי. "כל ריב שיש בבית הספר, לי זה נראה יותר שטותי כזה, כי אתה כבר בוגר.

"הספורט מלמד הרבה - הוא נותן לך דברים שאין לבן אדם רגיל", הוסיפה היא-לי. "יש לי חלום שונה משל אחרים, אז אני לא רואה את הוויתור שאני עושה, אני רואה את זה שאני בחרתי פשוט במשהו אחר. בחרתי דרך משלי, עם חלום משלי". אימה אושרית הסכימה, והוסיפה: "אני חושבת שזה נותן לילדים המון, הרבה מעבר לכל תחום אחר. קודם כול זה נותן להם תוכן לחיים, כי בסוף אנחנו מוצאים ילדים שנשאבים לאלכוהול ולסמים ולאלימות".

החלום - שהילד יהיה ספורטאי מצטיין (צילום: n12)
המטרה: אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. היא-לי במהלך אימון | צילום: n12

אבל כמה באמת בסוף מגיעים להיות בטופ? מעטים בלבד. כשרוב בני הנוער מתחילים עם ציפיות גבוהות, אבל כבר בגיל 15-14 - נאלצים להתמודד עם המציאות. השאלה, אם ההורים יודעים כיצד לנהוג מול הילדים. "בוא נאמר, בין גיל 6 לגיל 10 - בודדים אם בכלל מגיעים לנוער-על, ובודדים מגיעים לבוגרים - ואף חותמים חוזה ארוך טווח בבוגרים", טען ד"ר רועי סמואל.