קרדיט: getty
אליפות אירופה באתלטיקה תינעל הערב (ראשון) במינכן, כשהמשלחת הישראלית תחזיק אצבעות לנציג האחרון בכחול לבן, טדסה גטהון, שיעלה לגמר ה-10,000 מטרים. התחרות הנוכחית נרשמה כמוצלחת אי פעם לנבחרת אתלטיקה ישראלית, שסיימה עם 5 מדליות: מארו טפרי (כסף) וגשאו איילה (ארד) שזכו במדליות במרתון, יחד עם הנבחרת שזכתה בזהב הקבוצתי. לונה צ'מטאי סלפטר זכתה בהמשך במדליית הארד בריצת 10,000, ובשישי האחרון חנה קנזייבה-מיננקו לקחה את הארד בקפיצה המשולשת.
באיגוד האתלטיקה עדיין לא התיישבו לסיכומים רשמיים והסקת מסקנות, אך שואבים הרבה מאוד אופטימיות מההופעה הכללית של הנבחרת. מי שמשמש כמנהל ההישגי באיגוד האתלטיקה, וגם מאמנה האישי של מיננקו הוא רוגל נחום, אתלט ואלוף ישראל בעברו, שהתראיין לאתר ערוץ הספורט, כדי לדבר על התחרות.
יום אחרון של לאליפות, מה התחושות לקראת סיום תחרות כל כך מוצלחת?
"עדיין קשה לנו לעכל את גודל ההצלחה שהייתה פה בשבוע האחרון, אבל בהחלט הייתה הופעה מאוד טובה של הנבחרת. יש לנו המון אתלטים שהם בהגיעו למקצים שלהם לעשירייה הראשונה, בנוסף לזכייה בחמש המדליות. אני לא מאמין במקריות, הייתה פה הכנה מדוקדקת ומתוכננת, במיוחד בריצות הארוכות, שם אספנו את כל הרצים ביחד עם הצוותים המקצועיים והצלחנו לגבש חבורת רצים שיתאמנו תחת פיקוח של האיגוד, וליווי מקצועי של המאמן איתי מגידי באיגוד.
אנחנו ידענו שיש לנו נבחרת חזקה במרתון, היו לנו 6 רצים ו-4 היו בעשירייה הראשונה, ויש לנו עוד רצים בארץ שיכלו להגיע. אני מקווה שזה ימשיך כך ונגדל דור המשך, חלק מהרצים, במיוחד את הצעירים ביניהם אנחנו רוצים להביא גם לריצות 10,000 ו-5000, כי גם שם אנחנו יכולים להיות טובים מאוד".
אז כמו שאמרת ההצלחה לא הייתה מקרית. מה היה למעשה השינוי בעבודה של האיגוד שהוביל להישגים המשמעותיים?
אני חושב שזה שילוב של כמה דברים. לפני שנתיים הגינו תוכנית הישגית באיגוד בתמיכה מלאה של המנכ''ל שלנו גל לוי, לתמוך גם באתלטים שלא נמצאים בקטגוריה האולימפית, גם כספית וגם מקצועית. התמיכה המקצועית מאפשרת מימון תחרויות ואימונים בחו''ל, ואנחנו החלטנו באיגוד שגם בדרג הביניים, אלא שנושקים לסגלים האולימפיים, אנחנו נתחיל לתמוך ברמה המקצועית.
יש לזה שני אלמנטים חשובים, מצד אחד זה נותן אופק הישגי ועתיד לחברה הצעירים שלא תמיד מאמינים שהם יגיעו לרמות הגבוהות, מעצם כך זה מהווה "סולם" שעוזר להם להגיע לרמות הגבוהות. מצד שני, הסיוע המקצועי עצמו עוזר להם לממש תוכניות מקצועיות הלכה למעשה. עצם העובדה שמתייחסים אליהם וחושבים שהם מסוגלים, ורואים את הקשר הזה לרמות הגבוהות. כל זה יוצר מערכת יותר חזקה ויכול להיות שחלק מההצלחה כרגע נופלת על זה.
ואם נלך לעבודה האישית שלך כמאמן של מיננקו, איך אתה מסביר את ההישג שלה, במיוחד אחרי שהיא חזרה מפציעה?
אני מכיר את חנה מאוד טוב לאורך השנים, גם כשהיא לא התאמנה אצלי, עבדתי תחת האיגוד וידעתי את כל מה שעובר עליה. בתחילת העונה הקודמת, בשנה של אולימפיאדת טוקיו, חזרתי לאמן אותה ושמתי לעצמי שתי מטרות עיקריות, אחד שהיא תהיה בריאה. זה הדבר הכי חשוב, ואם זה בא על חשבון עומסים באימונים זה בסדר גמור. אני גם לא מאמין באימונים קשים וארוכים, אלא באימונים איכותיים וממוקדים. זאת הייתה המטרה הראשונה, לנתק אותה מהעולם של פציעות וטיפולים.
הדבר השני זה היה להחזיר אותה להיות כשירה, שתחזור להיות חזקה ומאומנת, לעשות במינימום, כדי שהמקסימום יקרה. זה לא קל, כאתלט ומאמן תמיד רוצים לעשות יותר, אבל בשיתוף פעולה הצלחנו לווסת את הדברים כמו שצריך. לא היה צריך ללמד את חנה לקפוץ, ואנחנו עבדנו כדי לשפר את הריצה והמהירות שלה, ואני שמח שזה בא לידי ביטוי בתחרות, למרות שנה לא קלה. אני יכול להגיד למרות שלפני חודש הייתה את אליפות העולם, הראש והפוקוס היה לכיוון מינכן, וזה היה הרבה בגלל העניין של 50 שנה למינכן. זה היה גם ברמה הקבוצתית, וגם ברמה האישית, זה ישב אצלה בבטן ובראש.
ואם נבחן את האליפות של בלסינג אפריפה, הוא הגיע אחרי זכייה ושיא מדהים באליפות העולם לנוער, וכאן בתחרות היה רחוק מאותה יכולת. מה ההסבר שלך לזה?
לא עשינו את שלב הסיכומים לתחרות, ואני יכול להגיד שאנחנו סופר מרוצים מההופעה של בלסינג, ומההתנהלות שלו ושל המאמן שלו. בוא נזכור שמדובר בבחור בן 18, ומה שהוא עשה בקאלי באליפות העולם לנוער זה פנומנלי, אם אתה שם את בלסינג של היום מול בלסינג של לפני שנה הוא היה מנצח אותו ב-10 מטר, וזה המון. כל הדברים שהוא עבר זה עומס מטורף, שיושב על בחור שרק התחיל את דרכו בבריכה של הבוגרים.
אני חושב שבלסינג רץ מצוין במוקדמות, אולי עשה טעות טקטית כשהוא שחרר במטרים האחרונים, אבל הוא עשה תוצאה שלא היינו חולמים עליה בתחילת שנה. צריך לזכור, הוא קיבל גם את מסלול מספר 1 בריצת הגמר, שזה המסלול עם הקשת הכי חדה, וקשה לרוץ בה הכי מהר. אני משער שהייתה אולי גם ירידת מתח, ואני אומר זאת בזהירות רבה. כל זה, לצד זה שלא היו תנאים אידיאליים באותו הערב, ואני יכול לומר והתוצאה הייתה בסדר גמור. אמרתי לבלסינג אחרי התחרות שאני מאוד גאה בו, ושאני כאתלט בעברי הגעתי בשיא למקום שמיני באליפות אירופה, והוא ילד בן 18 באליפות ראשונה שלו, הוא בתחילת הדרך.
ואם נסתכל קדימה, מה לקחתם מהאליפות לקראת פריז 2024?
זה עדיין מאוד מוקדם לסכם. קודם כל יש לנו את אליפות העולם בשנה הבאה בהונגריה, ואנחנו רוצים שכל מי שנמצא כאן הרגע יהיה גם שנה הבאה, ואולי לצרף עוד רץ ב-5,000 או 10,000. ב-2024 תהיה אליפות אירופה ונרצה לבוא עם נבחרת גדולה וחזקה לפני האולימפיאדה. אנחנו יודעים שמה שקרה כאן זה יוצא מגדר הרגיל, ואנחנו רוצים להגדיל את הסגל. אם נסתכל לטווח היותר רחוק, שזה אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028, אנחנו רואים צעירים כמו בלסינג, יונתן קפיטולניק, והרצים בריצות הארוכות, ואנחנו רוצים שהם יגיעו כמה שיותר רחוק.
אני מאמין שהגענו להישגים האלה הרבה בזכות העבודה של האיגוד, שעבד יחד עם הועד האולימפי שתמך בנו. כל מי שהיה באליפות הזאת הבין את המשמעות של האתלטיקה, זה ענף כל כך מורכב שיש בו כל כך הרבה שוני, והוא מסוגל להשפיע על הקהל והמדינה ככלל. אני חושב שקברניטי הספורט בארץ צריכים לדעת לקחת את הענף הזה ולהרים אותו יותר גבוה, זה מאוד חשוב להתפתחות של הספורט הישראלי בכלל.
