אם היו שחשבו שאחרי השיא אליו הגיעה נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל, עם המקום ה-6 בגמר האולימפי בטוקיו 2020, והעזיבה של כל חברות הנבחרת וצוות האימון בראשות אירה ויגדורצ'יק ההתעמלות האמנותית הישראלית תיכנס לתקופת מעבר חשוכה – כנראה שצריך לחשוב שוב. בתחרות הגדולה הראשונה של הנבחרת החדשה, שפועלת תחת ניהולה המקצועי של איילת זוסמן, המאמנות אלה סמופלוב ונטליה סטיפנובה והעוזרות אלונה קושבצקי, אידה מירין וכמובן המדליסטית האולימפית לינוי אשרם תחת ניהולה של נטשה אסמולוב, הגיעה הנבחרת לשיא חדש עם מדלייה ראשונה אי פעם באליפות העולם.
הקפטנית רומי פריצקי, אופיר שחם, שני בקנוב, דיאנה סברצוב והדר פרידמן הן הבנות שלראשונה בהיסטוריה עלו על הפודיום באליפות העולם וזכו במדליית הכסף בתחרות הקרב רב האולימפית, כשרק המארחת בולגריה מקדימה אותן. יום לאחר מכן הוסיפו הבנות גם מדליית כסף בתרגיל החישוק וסגרו אליפות מושלמת. כעת תפסנו את הקפטנית לראיון מיוחד ב-N12, בוא סיפרה על ההתרגשות, הדברים שהיא מפסידה בשביל הקריירה, העבודה עם אשרם ואפילו החלום המפתיע לאחרי הקריירה.
"קודם כל, ההרגשה מדהימה", מספרת פריצקי בת ה-18, שלמרות גילה הצעיר, היא ה'מבוגר האחראי' בנבחרת החדשה הזאת שכוללת גם שתי בנו 16. "זה לא נתפס שהגענו להישגים כאלה בתקופה כזו קצרה. אנחנו מאושרות. אנחנו מתאמנות ביחד רק חודשיים ועבדנו מאוד קשה כדי להגיע לתחרות הזאת כמה שיותר מוכנות. היינו מאוד מפוקסות לכל אורך התחרות והשגנו את המטרה שלנו שהייתה מדליה בתחרות הקרב רב האולימפית".
אי אפשר להתעלם מזה שרוסיה לא השתתפה בתחרות בגלל המלחמה. האמירה הראשונה אחרי הזכיה הייתה שזה לא אותה תחרות בלעדיה.
"אני חייבת להגיד שבשנים האחרונות רוסיה פחות כיכבה בתחום הקבוצתי, להבדיל מהתחרות האישית. כן הייתה לרוסיה נבחרת חזקה כל השנים אבל הן לא היו הכוכבות. יש המון נבחרות אחרות ממדינות חזקות אחרות כמו איטליה ובולגריה ויש לנו תחרות מאוד קשה. אי אפשר לדעת מה יקרה כשרוסיה תחזור, אבל אנחנו בכל מקרה נמשיך לעבוד קשה כדי לנסות להגיע להישגים".
אתן עדיין בתיכון. יש לכן תמיכה בתחום הזה?
"אנחנו נמצאות במעטפת של אימונים ועם המאמנות כל הזמן. כשאנחנו מגיעות הביתה אנחנו מקבלות המון תמיכה ועזרה מהבית ספר. בית הספר עוזר לנו המון עם שיעורים פרטיים ונותנים לנו פחות חומר. הם עושים הכל כדי שנסיים עם תעודת בגרות לצד הקריירה. יש לנו כמובן פחות זמן לבילויים, אבל אנחנו בחרנו בזה בשביל מטרה גדולה יותר".
"לא מרגישה שאני מפסידה משהו"
חברות הנבחרת הקודמת אמרו שמיד עם הפרישה מה שהן רוצות לעשות זה לאכול ולבלות, את מתחברת לאמירה הזאת?
"אני מכירה את האמירה הזאת אבל אני לא מתחברת אליה ולא מרגישה שאני מפסידה משהו. השמירה הקפדנית על תזונה ומשקל הוא לטובתנו בתוך הספורט בסופו של דבר. כן, לפעמים יש תחושה של החמצה כי בא לי שוקולד, אבל אני מוותרת למען המטרה. אני יודעת שבסופו של דבר הקריירה בהתעמלות תיגמר ואני אוכל לאכול מה שבא לי. אגב, המאמנות שלנו כן מאפשרות לנו צ'ופרים של אוכל לפעמים. אבל לפני תקופת תחרויות צריך לשמור על המשקל כמובן".
דיברת על המאמנות, שאחת מהן היא לינוי אשרם. איך העבודה לצידה?
"לינוי מאוד תומכת בנו גם בפן החברתי וגם בפן המקצועי. בצד המקצועי היא מראה לנו המון טכניקות, טיפים ודרכים להתמודדות מנקודת מבט של מתאמנת. היא יודעת מה לעשות בניגוד למאמנות אחרות. בפן החברתי היא יודעת הכי טוב מכולם. אנחנו ממש מודות שיש לנו אותה ושאנחנו יכולות ללמוד ממנה. היא עושה לנו שיחות אישיות, נותנת משפטי מוטיבציה, מגבשת אותנו. תמיד כשהייתי יותר צעירה הערצתי את תחושת הביטחון שלה ואת הקטע שהיא מראה כאילו הכל קל לה, ועכשיו היא ממש מראה לנו איך היא עושה את זה. אחרי שזכינו במדליה דבר ראשון שהיא עשתה היא נתנה לנו חיבוק".
חוץ ממדליית הכסף, הבטחתן גם את המקום באולימפיאדה. זו הקלה שעשיתן את זה כל כך מוקדם?
"היה קצת לחץ שנצליח להביא מדליה ולקבוע את הקריטריון האולימפי, אז בהחלט הרגשנו קצת הקלה שעשינו את זה. אבל מעכשיו אנחנו כבר מתחילות להתכונן לאירוע עצמו. זה נותן לנו יתרון על מדינות אחרות שעוד לא הצליחו לקבוע קריטריון, כי מעכשיו אנחנו רק מתכוננות לפריז 2024 ולא צריכות לחשוב על מה נעשה בתחרות כזו או אחרת".
ומה המטרה באולימפיאדה?
"המטרה היא כמובן מדליה, אבל גם לעשות את התרגילים נקיים וכמה שיותר טובים. אני כבר מדמיינת שאני משיגה מדליה, אבל יש עוד המון עבודה עד שזה יקרה".
ואם אנחנו כבר מסתכלים קצת לעתיד, מה החלום של רומי לאחרי הקריירה האולימפית?
"להיות רופאה מנתחת. אני רוצה ללמוד רפואה בחו"ל, להחזיר לעצמי את הזמן שלא באמת השקעתי בעצמי ולהגשים את עצמי. אבל פרה פרה".