"ידעתי שאני הולכת להביא זהב!". משי רוזנפלד, לוחמת הג'יו ג'יטסו בת ה-22, רשמה הישג ספורטיבי מרשים כשזכתה בשבוע שעבר בשתי מדליות זהב במשחקי העולם – "האולימפיאדה של הענפים הלא אולימפיים" כהגדרת המארגנים. בראיון ראשון מיד עם נחיתתה היא מספר ל-N12 על החוויה שעברה, ה"ליווי" שקיבלה משתי אחיותיה שנהרגו בתאונת דרכים, הדמעות על הפודיום וכמובן – המחשבות לעתיד.
משי, דיברנו ממש לפני שיצאת לאליפות והנה עכשיו אנחנו מדברים אחרי שזכית בשתי מדליות זהב. ציפית לזה?
"אני כבר 5 שנים מתכוננת רק לתחרות הזאת, אז ידעתי שאני הולכת להביא זהב. היו לי יומיים מטורפים של קרבות. הקרבות היו בדיוק כמו שתכננתי בראש, הכל הרגיש לי מדויק ושאני לגמרי בתוך זה, למרות שהגעתי בהתרגשות ובציפייה. הרגשתי שאני הכי מחוברת לעצמי שהייתי אי פעם. הרגשתי שאין מצב שאני נכנסת לקרב ויוצאת בלי ניצחון. כמה ימים לפני התחרות שמעתי פודקאסט של היועץ המנטאלי איתן עזריה. בסוף הפודקאסט הוא עשה רבע שעה של הדמיה בה הוא ביקש מהמאזין לדמיין איך היה נראה הסרט על הזכייה שלו במדליה, אחרי שהוא כבר זכה. כל הרבע שעה הזאת בכיתי ממש וכשסיימתי את ההדמיה אמרתי 'זה שלך!'. זה ממש עזר לי".
למרות שאת מתארת שהכל הלך חלק, ספרי לי בכל זאת על רגע קשה בתחרות?
"בתחילת יום הקרבות הראשון היו לי 3 קרבות אחד אחרי השני וזה ממש טוב כי הייתי חמה ובפוקוס. אלא שאז הייתה הפסקה של 6 שעות עד לגמר וזה לא פשוט. איבדתי אנרגיות, ירד לי כל האדרנלין ואפילו כבר כאב לי הראש. לקראת הגמר אספתי את עצמי שוב לאותן אנרגיות של הבוקר, הצלחתי להרים את עצמי וכמובן ניצחתי בגמר".
ומה היו התחושות בטקסי המדליות?
"בכיתי כמו תינוקת, במיוחד כשהתנגנה התקווה. רצו לי בראש כל חמש שנות ההכנה האחרונות ואמרתי בראש תודה. תודה לאנשים שהלכו איתי, תודה לעצמי שלא וויתרתי גם כשהיה לי קשה ותודה למאמן שלי אמיר שעשה איתי עבודה מצוינת, לא וויתר לי והיה איתי לאורך כל הקרבות".
בראיון הקודם אמרת שברגעים כאלה את חושבת על האחיות שלך שנהרגו בתאונה, זה קרה?
"עכשיו אני יכולה לספר שטסנו לתחרות שבועיים מראש כדי להתכונן, והטיסה הלוך הייתה ממש שעה לאחר האזכרה, ככה שהן ממש היו איתי. כל ימי הקרבות הסתובבתי עם הידיעה שהן שומרות עליי והן איתי. ממש הרגשתי שהן בתוך הלב שלי וכמובן שהן עזרו לי לנצח ולהיות בפוקוס".
"מגיעה לנו יותר הכרה ממה שאנחנו מקבלים"
בדומה לאולימפיאדה, רוזנפלד מתארת את התחרות כדבר דומה. כל התחרות התקיימה במתחם אחד של אוניברסיטת בירמינגהאם וכל הספוראים ישנו במקום אחד שהפך ל"כפר אולימפי". המדליסטית הטרייה מספרת על התמיכה האדירה שקיבלה משאר חברי המשלחת: "כל הספורטאים נתנו דחיפה אחד לשני והייתה אווירה מצוינת".
את חושבת שהאירוע הזה לא קיבל מספיק סיקור?
"אנחנו, כל הספורטאים והמשלחת, עובדים מאוד קשה והבאנו הישגים היסטוריים. כל המשלחת – כולל אלו שלא הביאו מדליות. אישית, אני לא עושה את הדבר הזה בשביל הסיקור וההכרה אז אני לא חושבת על זה ביומיום, אבל אם אני מקדישה לזה מחשבה קצת, אז כן, זה מבאס שלא מקבלים סיקור כמו האולימפי, אבל אני גם לא מצפה. מגיע לספורטאים הלא אולימפיים שתהיה יותר הכרה ושיבינו שאנחנו באמת נותנים הכל בשביל הספורט".
מדליה במשחקי העולם זה הישג גדול יותר ממה שנראה לנו?
"זה הישג מטורף".
עד כמה?
"משחקי העולם זה משהו שקורה כל 4 שנים וכולם מתכוננים רק לזה. כדי להיכנס למשחקים חייבים להיות מדורגים ב-6 הראשונים בעולם במשקל שלך, כך שאין שם מישהו לא טוב, כל מדליה מגיעה אחרי שניצחת את הטובים ביותר בענף, אז זה הישג מטורף. בענף כמו הג'ודו באולימפיאדה, למשל, מתחילים בדרך כלל בקרבות מול מדורגים נמוכים יחסית, כך שמדליה במשחקי העולם זה הישג ענק".
מה המטרות לעתיד?
"זו שאלה שקצת קשה לי לענות עליה. הסתיים לי עכשיו פרק ענק של 5 שנות הכנה. עכשיו אני צריכה חופש ולנוח. אולי אני אעשה עוד משחק ב-2025 בסין, אבל אי אפשר לדעת. אני נהנית להתחרות ולהתאמן אבל יש לי גם הרבה חלומות אחרים כמו ללמוד אמנות. בכל מקרה, אני תמיד אומרת לעצמי שאני יכולה הכל!"
אריק קפלן, נשיא התאחדות אילת (ארגון הגג של הענפים הלא אולימפיים בישראל) וראש המשלחת למשחקי העולם, סיכם את ההישגים של משי והמשלחת – שסיימה במקום ה-11 בדירוג המדליות, מעל מדינות כמו ספרד בריטניה והולנד: "משי היא ספורטאית אדירה ודמות לחיקוי. הדרך שלה לגמר הייתה מאתגרת, אך בזכות היכולות הגבוהות שלה, כמו גם הנחישות שלה - היא הפכה אותה לחלקה ומרשימה. ההישג שלה מצטרף להישג יוצא הדופן של חבריה לנבחרת, שיחד צברו לא פחות מ-7 מדליות. ענף הג׳יו ג׳יטסו בישראל מתפתח בקצב מסחרר ואנחנו ב"אילת" עושים הכל שהענף יהיה מהמובילים וההישגיים בישראל".