בדירה פצפונת ברמלה גרים בכיף המדליסטית האולימפית בענף הטקוואנדו אבישג סמברג, ובן זוגה נמרוד קרביצקי - בעצמו ספוראי בכיר עם הישגים בין-לאומיים באותו הענף. היא זכתה במדליה העשירית של מדינת ישראל כשקטפה את הארד באולימפיאדת טוקיו האחרונה.
בטח שואלים אותך הרבה אם את לא רוצה כבר לשדרג את הדירה, אחרי האולימפיאדה.
"תשמע, ברור שרוצה, אבל לא יודעת, טוב לי פה, מה רע? זה אשכרה דקה מהאולם", ובן זוגה נמרוד מחדד: "זה הכי נוח כשטבעי, אין לך תירוצים, האולם פה".
הם הכירו כילדים כשאבישג הייתה בת 7. כבר אז נפגשו באימונים, אבל קשה להגיד שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון: "האמת שלא אהבתי אותו, הוא היה מעצבן", היא מודה, ונמרוד מתערב: "איזה כיף לשמוע את זה, תודה". סמברג נזכרת: "הוא היה גדול ממני בשלוש שנים, אתה יודע, הוא היה מקניט אותנו" ונמרוד יוצא להגנת שמו: "את הופכת אותי לרע עכשיו... מה פתאום? אני לא מסכים".
כספורטאים בוגרים לעומת זאת, שהפכו לחוד החנית של הנבחרת הלאומית, הרגשות השתנו: "לי היו ממש פרפרים בבטן, אני לא אשכח את זה שהיה איזה בוקר אחד שקמתי לאימון והדבר הראשון שעלה לי פתאום לראש זה הוא", משחזרת סמברג. "אני הייתי בת 17 ואתה 20, אני זוכרת שקניתי לך מתנה לגיל 20 וזה רק התחיל כזה".
ונמרוד מסביר: "בוא נגיד היינו 24/7 כל היום, אז קשה היה להתפספס שלא תהיה פה זוגיות. הטיסה הראשונה שלנו ביחד הייתה אני, את ויחיעם (המאמן) לפריז והייתה טיסה מאוד כיפית". כשאבישג הנרגשת באה לבשר למאמן יחיעם שרעבי על הזוגיות שנולדה, הוא לא בדיוק הופתע: הוא כבר הבחין במצב החדש.
אתה בעד זוגיות בתוך המועדון או שאתה נגד?
"שאלה קשה. קודם כול הם עוזרים אחד לשני", הוא עונה, "באים ביחד לאימונים, מעודדים אחד את השני, תומכים אחד בשני ברגעים מכריעים, אז יש בזה הרבה יתרונות. מה החסרונות? כמו בכל זוג, שאם יש ביניהם חילוקי דעות או ויכוחים, אני תמיד מקווה שזה לא יקרה בתחרות חשובה".
"היו שואלים אותי ישר אחרי: 'מלא גברים שולחים לה הודעות, ואם פתאום היא לא תתאהב בך'", נזכר נמרוד וממהר להבהיר: "לא, אפילו לא חששתי מזה, הייתי בטוח בקשר שלנו, ובטוח באהבה שלה אליי ולא חשבתי או משהו", ואבישג מסכימה: "אי אפשר להתבלבל, אני כל כך אוהבת אותו שהוא לא יכל להרגיש משהו אחר".
הם עדיין מאוד צעירים, מאוד מאוהבים ומבלים כמעט את כל היממה יחד: הם מתאמנים באותו האולם, בנפרד כמובן למעט מפגשים נדירים. "אם אני צריך לעבוד על דיוק, אני לא אפגע בה חזק", נמרוד מבהיר, ואבישג מציגה תמונה אחרת: "אני מפוצצת אותו".
בסדר, אתה נזהר עליה, בכל זאת, חברה שלך
"חד משמעית. נגיד שאם אני נותן לה אחד גם המאמן קופץ עליי... זה גם מדליה אולימפית אחרי זה, לא?"
בחודש הבא במנצ'סטר יעלו אבישג ונמרוד כל אחד בנפרד לאתגר הגדול ביותר מאז האולימפיאדה: אליפות אירופה.
אם אני אומר: "יש מדליה אחת, אני לא אומר למי", מספק אתכם?
"לא. ממש לא", עונה אבישג, "אנחנו נריב על זה". ונמרוד מסכים: "מה פתאום? יהיה פה ריב, אנחנו נלך מכות על המדליה".
"אנחנו כבר לא ילדים יותר מאמי"
הזוגיות של עומר וגיא תמיד התנהלה על גלגלים ובין טיסות. "החיים שלנו בגדול, דומים ושונים אחד משל השני", אומר גיא שגיב. "שנינו רוכבי אופניים מקצוענים, ומתחרים בסבב העולמי - אבל התחרויות של הגברים והנשים לא קורות במקביל, רוב הזמן". תפסנו אותם באירוע די נדיר בו שניהם בארץ בקיבוץ עין הבשור.
שגיב הוא רוכב מקצוען בקבוצה שהקים המיליארדר סילבן אדמס, והיה הישראלי הראשון שסיים את אחד המרוצים היוקרתיים בעולם - הג'ירו ד'איטליה. שפירא היא רוכבת מקצוענית בקבוצה אמריקנית: אחד מרגעי השיא שלה היה מרוץ בלתי נשכח באולימפיאדת טוקיו, שבו לא הייתה רחוקה מלהדהים עם מדליה אולימפית.
"בגדול ככה זה נראה בארבע-חמש שנים האחרונות, מאז שהשתחררנו מהצבא", מסביר שגיב. "ישר עברנו לספרד להקדיש את החיים שלנו לאופניים". ושפירא משתפת: "הוא נמצא קרוב ל-80 ימי מרוץ בעונה, אני קרוב ל-50 ימי מרוץ בעונה - זה אומר שיוצאים מהבית יום או יומיים לפני וחוזרים יום אחרי תחרות. זה אומר שלפעמים אנחנו פעמיים בשבוע טסים למקום אחר באירופה".
איך הכרתם?
"דרך האופניים", הם עונים
מפתיע
"עולם האופניים בישראל די קטן", עונה שגיב. "מתברר שבאחד ממחנות האימונים שלנו בתור ילדים בני 13, 14, 15, עומר הייתה ילדה ופשוט לא זכרתי אותה, די התעלמתי מקיומה, ואז היה לנו מחנה שנה אחרי זה בבלגיה שהתחלתי איתה. שנה ראשונה לא עבד, שנה אחרי זה עבד, וזהו". "הוא תופס עליי תחת", היא עונה.
זאת קריירה מרתקת ומאוד קשה לנהל בה זוגיות, אבל מכיוון ששניהם באותה הסירה הם מבינים אחד את הצרכים של השנייה. "בגדול אנחנו חיים חיים מאוד אגואיסטים, אנחנו מרוכזים בעצמנו", שפירא אומרת. "ואם זה מישהו לא מהתחום, שלא מבין את התחושות הסובייקטיביות, זה פער שנראה לי שקשה לגשר עליו".
שניהם בני 27, בשלב הזה את כל הביצים הם שמים בסל של הקריירה - אבל לפחות עומר גם חושבת על השלב שבו האופניים יהפכו מבחינתה לתחביב והזוגיות תהיה צמודה יותר. "לי זה ברור וזה ברור לשנינו שבית, משפחה, ילדים זה הצעד הבא וכנראה זה יקרה בשנים הקרובות. לא הייתי אומרת בשנה-שנתיים הקרובות, אבל אנחנו כבר לא ילדים יותר מאמי". וגיא עונה: "היא אומרת שאני זקן, למרות שאת יותר זקנה ממני קצת", ועומר מסכימה: "אנחנו מזדקנים".
"תמיד רציתי לצאת עם ספורטאית על אמת"
במשך שנים אווה וזוהר התאמנו ממש אחת ליד השנייה במכון וינגייט. למרות זאת, הן לא נפגשו שם אף פעם, עד שהכירו במקרה. "ככל הנראה בדרך הכי כיפית בעולם - בטינדר", משחזרת אווה פביאן, ובת הזוג זוהר תבורי מודה: "מאוד נדיר להגיע לאפליקציה של היכרויות ולמצוא באמת בן-אדם שאתה אומר 'ואו'. אצלה בפרופיל היה כתוב 'שחיינית מקצועית' עם תמונה, עם מים נזרקים על הפנים. עם המשקפת, קשוחה כזאת. לי היו כמה תמונות מהרוגבי. וזה קול כי תמיד רציתי לצאת עם ספורטאית על אמת".
אווה פביאן היא ספורטאית מיוחדת בענף קשוח במיוחד, שחייה במים פתוחים. כאמריקנית, לפני שעלתה לארץ הוכתרה לאלופת העולם במשחה הקצר ל-5 קילומטרים, והיא מתחרה גם במשחה ל-25 קילומטרים - קצת יותר מחמש שעות של שחייה באוקיינוס. היא גם נגנית כינור מחוננת, אבל זה כבר סיפור אחר.
"אני אוהבת לשחות בים, הכי בעולם", היא מסבירה בעברית וממשיכה באנגלית: "גדלתי עם אהבה לשחייה באוקיינוס, תמיד אהבתי את זה, אז בסופו של דבר התחריתי בענף תחת הנבחרת הלאומית של ארצות הברית, וכשעברתי לכאן הבנתי שאני יכולה להתאמן במי הים התיכון, כמה שרק ארצה. וזה מה שמיוחד פה, יש פה מים מדהימים - הים התיכון וים סוף".
בזמן שאווה שוחה בים, בת הזוג שלה זוהר עושה משהו אחר לגמרי. לענף הרוגבי היא הגיעה במקרה, כשמישהי הציעה לה להצטרף לאימון ניסיון: מאז התאהבה והתקדמה עד שהפכה לקפטנית נבחרת ישראל. העיסוק בספורט במקרה שלה נשאר בגדר תחביב שהיא משקיעה בו: עיקר הפרנסה מגיעה מעבודתה בהיי טק.
"הדבר הזה הוא משהו שהוא מעבר רק לספורט, זו קהילה, והמקום הזה חיבק אותי", היא מציינת. "אין מקום כמו הרוגבי מבחינת להיות מי שאתה, ולצמוח באופן אישי. זאת הקבוצה שלי, זה הבית שלי". הן שוכרות דירה בשכונת בבלי בתל אביב ואווה כבר מרגישה שהזוגיות רק חיזקה את ההתאקלמות הטובה שלה בארץ, ואין לה סיבה טובה לחזור לאמריקה.
מבחינתן העיסוק בספורט תובעני תורם לזוגיות, והן למדו לא מעט אחת מהספורט של השנייה: "משהו במנטליות שלה, זה משהו שמאוד מדרבן", מסבירה זוהר. "אני מרגישה שבאמת הצלחנו לדחוף אחת את השנייה לשיפור משוגע ביכולת". ואווה מסכימה: "החיוביות והאהבה למשחק שיש לשחקני רוגבי... בשחייה אנחנו מתאמנים הרבה, במשך הרבה שעות, ובסופו של דבר את בוהה בקרקעית הבריכה רוב היום. אז לחוות את התחייה של האהבה למשחק של שחקני רוגבי - זה מזכיר לי כמה אני אוהבת שחייה".
לאחרונה הן הפכו למאורסות וקבעו חתונה קטנה בחיק המשפחה. לחיות בזוגיות עם ספורטאי או ספורטאית מקצוענית זה דבר שדורש הרבה פשרות, אבל על פי הזוגות בכתבה הזאת, הפתרון הוא לבחור בן או בת זוג שעושה את אותו הדבר: זאת עשויה להיות סגולה לזוגיות מאושרת.