מישה זילברמן רשם בסוף השבוע האחרון הישג היסטורי עבור הבדמינטון הישראלי בפרט והספורט הישראלי בכלל - מדליית ארד באליפות אירופה. אך מאחורי ההישג הזה עומדים לא מעט קשיים עליהם מדבר מי שייצג את ישראל בשלושה משחקים אולימפיים בשיחה מיוחדת עם N12.
זילברמן בן ה-33, שהפך לישראלי הראשון שמנצח במשחק בדמינטון באוליפיאדה בריו 2016 ושיחזר את ההישג בטוקיו 2020, מספר כי לאחר האולימפיאדה הוא נאלץ למצוא מקור הכנסה נוסף: "החיים הכריחו אותי לעבוד כמורה בבית ספר כדי שאוכל להמשיך להתאמן באופן מקצועני. קשרתי שרוכים לילדים בכיתה א' כדי להמשיך את הקריירה. אלא שאז הבנתי שאני אוכל לצאת לחו"ל רק פעמיים בשנה - דבר לא הגיוני כדי שאוכל להמשיך לטפח את הקריירה שלי. בחודש פברואר התפטרתי ואז התחיל הלחץ של חוסר במקור הכנסה".
זילברמן מספר: "ספורטאי ברמה שלי, טופ 3 באירופה כרגע, צריך להיות מרוכז בספורט. המטרה היא להצליח, לא צריך להיות חוסר. יש לי חוסר ברמה שאני גר עם בת זוג, עולה חדשה, שמרוויחה כ-2,000 שקל בחודש ומזה ומהמלגה שלי, שזה עוד כ-6,000 שקל בחודש, אנחנו צריכים להסתדר. זה בלתי אפשרי. למזלי הסביבה שלי לא נתנה לי להישבר ותמכה בי כדי שאמשיך להתאמן. בזכות התמיכה הזו הגעתי להישגים בשתי תחרויות בקוריאה, מה שנתן לי את הביטחון לקראת אליפות אירופה".
אתה חושב שבארץ מבינים את גודל ההישג שלך?
"ברגע שספורטאי כמוני, מענף קטן שבקושי מקבל איזו השקעה, זוכה במדליה באליפות אירופה - זה וואו ענק. אנשים לא מבינים את גודל ההישג. יש בישראל אולי 50 ספורטאים שמשחקים בדמינטון ברמה גבוהה. הדירוג שלי בעולם כרגע הוא 48, בשמינית גמר האליפות ניצחתי את המדורג 4 וברבע הגמר את המדורג 6. זה בלתי נתפס".
אז איפה הבעיה בארץ?
"הבעיה היא שמדינת ישראל לא תומכת בכל ענפי הספורט באופן שווה. יש המון ספורטאים שלא היו באולימפיאדה או שלא זכו במדליה באירופה ויש להם ספונסר, בגלל שהם מקבלים יותר חשיפה בתקשורת. צריך לכוון ספונסרים להשקיע בילדים צעירים עם פוטנציאל, ולא דווקא באלה שכבר נמצאים ברמות הגבוהות ומגיעים להישגים. אני כבר כ-10 שנים בטופ העולמי ומעולם לא היה לי ספונסר רציני, כי אני כביכול לא בענף 'סקסי'. פרסמתי בפייסבוק סרטון שבו אני מחפש חסות ואף אחד לא פנה אליי".
"מעולם לא חשבתי לעזוב את הארץ"
למרות הבעיות, זילברמן נשמע נחוש להמשיך בדרך ולרשום עוד כמה הישגים בקריירה: "אני מתכוון להגיע לאולימפיאדת פריז 2024 והאמת שאני מחפש הרבה יותר מרק להגיע לשם. אני נלחם להיות מדורג ב-16 הראשונים, מה שייתן לי הגרלה יותר נוחה וסיכוי יותר טוב להמשיך הלאה. אני אומנם אהיה בן 35, אבל הכיוון כרגע בעולם הוא ללכת לקיצור משחקים – מה שדווקא נותן לי יתרון כי זה נותן עוד סיכוי לספורטאים עם יותר ניסיון ולאו דווקא יותר כושר. הגיל הוא לא אלמנט שיותר מדי משפיע במשחק הזה. האמת? יש לי מחשבות אפילו על לוס אנג'לס 2028".
אתה מדבר על המון קשיים, חשבת פעם לעזוב את הארץ?
"מעולם לא. עליתי עם המשפחה לישראל לפני כ-30 שנה ואני מרגיש כאן הכי בבית שאפשר. בשום מדינה שבה הייתי לא עובר לגור מאשר בארץ. נכון שקשה כאן מבחינת הספורט, אז יוצא למחנות אימונים, אבל לעזוב מעולם לא עלה על הפרק".
אני מאחל לך כמובן להמשיך לשחק כמה שיותר, אבל מה יקרה לאחר שתפרוש?
"אחרי שאני אפרוש כנראה תהיה תקופת מעבר קשה, אבל אני מקווה שאני אהפוך למאמן ואצליח להגיע לתוצאות עם מתאמנים שלי. מאמן כמוני שכבר עשה את הדרך ויודע איך צריך לנהוג – יכול לקחת מתאמן לרמות הגבוהות ביותר. אני הראשון שפרץ גבולות בענף הזה מבחינת מדליות משמעויות, זה משהו שאני אוכל להעביר הלאה. לקצר תהליכים ולהנגיש את זה לדור הצעיר".