נפתח את הטור הזה בהתנצלות, או יותר נכון בהפעלה. אני אכתוב פה מספר מילים, ונבדוק אם הן שוטפות אתכם בצמרמורות של נוסטלגיה, או אם הן שולחות אתכם לגוגל: עד פופ, כריות בכתפיים, טלקטסט, ואן אריק. אם אתם שייכים לקבוצה הראשונה, הכינו לעצמכם כוס זיפ תפוזים עם הרבה קרח לקראת טיול שיחזיר אתכם לימי הילדות הגזעיים. אם אתם (כמוני) מכירים את המושגים האלה רק מסיפורים של ההורים או מפסקאות דוגמת זו, אתם סתם מוזמנים להצטרף אלינו לאחת מתעלומות הרצח המסתוריות שיש לעולם ההיאבקות להציע.
נחזור רגע לוואן אריק. האחים ואן אריק, ליתר דיוק. דיוויד, מייק, קווין וקרי (שגם בו עסקנו בהרחבה בעבר) היו כוכבי הרסלינג של שנות השמונים בישראל. ליתר דיוק, הם היו ה-רסלינג בשנות השמונים בישראל, אז עוד קראו לזה (בטעות) קאץ', בערוץ שקראו לו (בטעות) לבנון. ערוץ המזרח התיכון עלה על המסך הישראלי בשנת 1984 ולצד כוכבי ספורט לא מבוים דוגמת מג'יק ג'ונסון ולארי בירד, גם הוואן אריקים הפכו כמעט בן לילה לגיבורי ילדות של דור שלם של ילדים ישראלים עטויי שקפקפים ופאוץ'.
אבל כמובן שאתה לא יכול להיות גיבור אמיתי בלי נבל – לסופרמן היה את לקס לות'ר, לרוקי היה את איוואן דראגו, אפילו לנו היה את פרנק ארוק. ולוואן אריקים היה את "הצמד הדינמי" - "גורג'ס" ג'ינו הרננדז (ז"ל) ו"ג'נטלמן" כריס אדאמס (גם ז"ל). על אדאמס אולי נדבר ביום אחר, אבל היום נתעכב רגע על ג'ינו. וכדי להתעכב על ג'ינו, צריך להתחיל בתקופה שבה הוא היה סתם אדם רגיל בשם צ'רלס יוג'ין וולף ג'וניור.
וולף גדל בטקסס, בה זכה לתהילתו מאוחר יותר, יחד עם אמו הדוגמנית פטריס אגירה ואביו החורג לואיס הרננדז, מתאבק מקצועני בעצמו. וולף העריץ את אביו החורג, הלך איתו להופעות, למד ממנו את המהלכים וכשהאב הלך לעולמו באופן מפתיע מהתקף לב בגיל 12, זה היה רק עניין של זמן עד שבנו ייכנס לנעליו. מילולית. וולף החל להופיע עם מגפי ההיאבקות של אביו, וכמחווה גם לקח על עצמו את שם המשפחה. ולגבי השם הפרטי? ובכן תגידו אתם מה נשמע יותר מגניב – צ'רלס יוג'ין הרננדז או "ג'ינו".
מגניב זה גם תיאור לא רע לדמות שהרננדז לקח על עצמו – בתחילה הוא היה "בייביפייס", דמות של אהוב הקהל. בחור נאה וחטוב עם שיער ארוך שבנים רצו להיות הוא ובנות רצו להיות איתו. מאוד דומה לוואן אריקים בעצמם. בתחילת הקריירה הוא אפילו ערך הופעה אחת במה שלימים יהפוך ל-WWE, ה-WWWF. את החלום לחזור מהדלת הראשית הוא לא הספיק להגשים. אבל נגיע לזה.
לקראת סוף שנות ה-70 התבסס הרננדז בטקסס, ובארגון הגדול והמצליח באזור באותה תקופה, ה-WCCW. שם הוא החל בקו עלילה מול האח השני לבית ואן אריק, דיוויד, ולאחר עזיבה קצרה, חזר ב-1984 להופעות ולקרבות שזיכו אותו בתהילת עולם. יחד עם אדאמס, הם התאבקו פעם אחר פעם נגד קונסטלציות שונות של האחים מייק, קווין וקרי, כשכל קרב וכל תכנית מושכים רייטינג יותר ויותר גבוה. כשהצמד הנבזי גם היה גוזר את השיער של יריביהם, גם הצופים הצעירים בתל-אביב צעקו על המסך בזעם.
"I am your champion!" #GinoHernandez pic.twitter.com/UrdoGfDqra
— Wrestler Weekly (@wrestlerweekly) April 6, 2022
כיאה לכוכבים מאותה תקופה, הרננדז "חי את הגימיק" גם מחוץ למסך. חליפות יקרות, שעוני רולקס, לימוזינות ואפילו מספר דייטים עם פארה פוסט הפכו את ג'ינו הרננדז לסלב גם מחוץ למסך וגם מחוץ לקהילת חובבי ההיאבקות. הוא היה במקומות הנכונים והוא התחכך באנשים הנכונים. וגם בלא נכונים. בארה"ב של האייטיז, כשהיית מפורסם והיה לך כסף, כמות נכבדה ממנו בדרך כלל הלכה על קוקאין. הכסף של הרננדז גם הלך על הימורים. וכשהיית מפורסם והיה לך כסף והימרת, זה היה עניין של זמן עד שאנשים מפוקפקים הפכו לסביבה הקרובה שלך.
ועדיין, משפחתו, חבריו והקולגות של הרננדז האמינו, או לפחות רצו להאמין, שהוא יידע לשים את הגבולות. הם התבססו בין השאר על כך שהוא נשאר מקצוען לאורך כל הדרך – הגיע לכל הופעה, המשיך לתת קרבות מבדרים ושמר על כושר. למעשה, הוא רק השתפר עם הזמן. השמיים היו הגבול בכל הנוגע לספקולציות לגבי התחנה הבאה שלו – מציוות עם ריק פלייר ועד מעבר ל-WWF (יש מי שטוען שהגימיק של "איש מיליון הדולר" התאים לו הרבה יותר מאשר מי שקיבל אותו בסוף, טד דיביאסי). נראה היה שהבחור הצעיר והמוכשר רק צריך לבחור על איזה שביל זהב הוא עולה. ואז הגיע 2 בפברואר 1986.
רק מי שנכח בחדר באותו ערב יודע מה בדיוק קרה שם. זו למעשה השאלה הגדולה – מי נכח בחדר. הרננדז היה שם עד למותו, ולמרבה הצער גם ארבעה ימים לאחר מותו ועד שגופתו התגלתה. בגופו נמצאה כמות קוקאין הגדולה פי 5 מכמות הנחשבת קטלנית. חוקר המוות העלה בזמנו את השאלה איך זה בכלל אפשרי שאדם יצליח לצרוך כמות כזו מבלי למות קודם. וכאילו זה לא מספיק, קוקאין נמצא גם בקיבה שלו, מה שממש לא מאפיין מקרי מוות ממנת יתר.
וזה לא סימן השאלה היחיד. רובם מתנקזים לפעם האחרונה שבה האנשים הקרובים ביותר להרננדז ראו אותו. אחד המנהלים מספר על כך שג'ינו שאל אותו איפה אפשר להשיג אקדח, כי "הוא חושש שמשהו יקרה לו", אמו מספרת שהוא היה עצבני מבדרך כלל, שניכר היה שמשהו מטריד אותו ושבנה חסר הפחד נראה, באופן חריג, מודאג.
אבל זה לא הכול – כמה ימים לאחר המוות, אדם מסתורי דפק על דלתה של אמו של הרננדז וסיפר לה שלבנה היה חוב גדול שלא שולם, אבל שיש מספר אנשים שמוכנים לקחת על עצמם את מימון הלוויה. הטון של אותו אדם, היא מספרת, היה "מאיים". בשעת גילוי הגופה, המנעול, שהרננדז תמיד היה נועל, היה פתוח. מסתבר שגם את האקדח הרננדז השיג בסופו של דבר. הוא נמצא ליד הגופה. טעון.
ואם זה לא מספיק לכם – יש מי שבכלל מפקפק בזהות האדם שגופתו נמצאה בדירה. תעודת הפטירה שלו הייתה מלאה באי-דיוקים, בלשון המעטה. ג'ינו היה גבר בנוי וחטוב, אך בתעודה הוא תואר כבעל משקל יתר באופן חולני, שם הבמה שלו אמנם היה הרננדז, אך במציאות הוא ממש לא היה מקסיקני, בניגוד למה שצוין בתעודה. וזה מגיע לרזולוציות קטנות יותר – הרננדז היה נימול. הגבר שתואר בתעודת הפטירה היה ערל. השמועות, למעשה, רצות עד היום – מחיסול של המאפיה, דרך סכסוך על רק רומנטי עם סוחר סמים ועד לאדם רדוף שביים את המוות שלו וירד למחתרת.
ועדיין, יש מספיק ראיות שתומכות בגרסה הרשמית, ה"משעממת" – ג'ינו הרננדז טס קרוב מדי לשמש, וכמו לא מעט כוכבים בשואו ביזנס, מצא את מותו בטרם עת פשוט כי הגזים במינון הקוקאין פעם אחת יותר מדי. אבל אנחנו מדברים פה על עולם ההיאבקות המקצוענית. אצלנו אין שום דבר משעמם. ואולי זו הסיבה שיותר מדי אנשים מאמינים שדווקא הסיפור המרתק והגדול מהחיים על שילוב של תהילה, פשע מאורגן ומסתורין הוא זה שבאמת התרחש. ואולי, רק אולי, החיים של צ'רלס יוג'ין וולף באמת הסתיימו בדרמה שג'ינו הרננדז יכול היה רק לקנא בה.
