"גיבורי על לא מתים, הם רק מתחלפים". מודי בר און ז"ל בחר לסיים את כתבתו האחרונה באולפן ליגת האלופות עם המשפט הזה. מודי, שהלך לעולמו יומיים לאחר שידור הכתבה, התייחס לליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו (ואולי במידה מסוימת גם לעצמו), אך זה רלוונטי לכל ענף ספורט.
האזינו לפודקאסט הטניס "הגשה ראשונה">>
מסי ורונאלדו כבר מבוגרים, בכדורסל סטפן קרי בן 34 ולברון ג'יימס בן 38. זה קורה גם בטניס. רוג'ר פדרר יהיה בן 41 בקרוב, וכבר לא רלוונטי בסבב לצערנו. רפאל נדאל בן 36 ורמז על פרישה, גם לאחר שזכה בשני הגראנד סלאמים הראשונים של העונה, ונובאק ג'וקוביץ' בן 35. עולם הטניס צריך גיבורי על חדשים.
ואם יש מקום שבו גיבור על יכול ללבוש לראשונה את הגלימה, אז זהו ווימבלדון, הגראנד סלאם הגדול מכולם. השילוב בין המשחק המהיר על הדשא הנקי, שחקנים שמשחקים בלבן וכללי הנימוס הבריטים יוצרים אווירה שאין בשום מקום אחר. מגרשי הדשא ליד לונדון הם המקום בו נוצרות אגדות, במיוחד השנה.
שני הטניסאים הראשונים בעולם לא יתחרו. דניל מדבדב הרוסי בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה ואלכסנדר זברב נפצע בקרסול בחצי גמר הרולאן גארוס. נדאל עצמו, שזכה בשני המייג'ורים הקודמים, מתמודד עם פציעה קשה. זה משאיר אותנו עם כמה מועמדים מובילים לזכייה, מלבד ג'וקוביץ', שנשאר הפייבוריט הגדול.
ילד הפלא – קרלוס אלקרס
רוב השחקנים שיופיעו כאן ונמצאים בראש הדירוג צעירים, אך אלקרס צעיר במיוחד. הספרדי בן 19, יליד 2003, וכבר עכשיו במקום השביעי בעולם. הוא זכה בשני טורנירים השנה, טורניר מדריד וטורניר מיאמי, ובווימבלדון היחיד בחייו הפסיד למדבדב בסיבוב השני.
הקפיצה של אלקרס משמעותית. יש ממנו ציפיות והוא מושווה, באופן טבעי, רפאל נדאל. הוא שם מבטיח שיכול לעשות דברים יפים בעתיד, אך קשה לראות אם הוא יצליח בטורניר הנוכחי. אלקראס ממעט לשחק על דשא באופן כללי ומתמודד עם פציעה מציקה במרפק, מה שמנע ממנו להשתתף בטורנירי הדשא השנה.
מעבר לפציעה עצמה, הנקודה המנטלית מעניינת. אלקרס רק בן 19 והראה הרבה אופי כשחקן טניס, אך ההתמודדות עם התג המחייב של "הדבר הגדול הבא" עלולה להיות תובענית במיוחד. ראינו שחקנים רבים קורסים תחת הציפייה. לא סביר שנראה דומיננטיות מקבילה לזאת של נדאל/פדרר/ג'וקוביץ' בזמן הקרוב, והציפיות האלה יכולות להיות יותר מדי גם עבורו. אם הוא יצליח לשחק בווימבלדון, ולהגיע להישג מרשים בזמן הפציעה, יהיה אפשר להיות אופטימיים יותר.
הטרול – סטפנוס ציציפאס
ציציפאס רק בן 23 ומסתובב בטופ של הטניס העולמי כבר זמן רב. הוא הגיע 3 פעמים לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, פעם אחת לגמר אליפות צרפת ואפילו זכה במאסטרס ב-2019. פדרר זכה בגראנד סלאם הראשון שלו בגיל 22, נדאל זכה לראשונה מחוץ לרולאן גארוס בגיל 22, ג'וקוביץ' בגיל 21 (ובשני בגיל 24). הם התמודדו אחד עם השני, אבל יכול להיות שציציפאס מספיק טוב בשביל להיכנס לוואקום שהם יצרו. הוא שם מוכר ואהוב והיה במקום השלישי בעולם באוגוסט האחרון.
יש שתי בעיות גדולות. הראשונה היא היכולת על דשא, מה שרלוונטי במקרה של ווימבלדון. הוא עבר פעם אחת את הסיבוב הראשון בטורניר ובשנה שעברה הובך מול פרנסיס טיאפו בסיבוב הראשון. בטורניר האלה השנה הוא הפסיד ברבע הגמר לניק קיריוס, הטניסאי הסוריאליסט הראשון.
הבעיה השנייה במקרה של ציציפאס היא האישיות. קצת כמו ג'וקוביץ', אנשים לא אוהבים אותו. במקרה של ציציפאס זה אפילו יותר מוצדק: הוא נצפה מספר פעמים זועם על הקווים, רב עם השופטים ואף הואשם בסקסיזם כלפי שופטות ובמספר ציטוטים שגרמו לסערה. גם ג'וקוביץ' היה הטוב בעולם עם הרבה מאוד שונאים, אך הוא עשה זאת במקביל לפדרר ונדאל האהודים. זאת יכולה להיות בעיה מבחינת הסבב בעתיד.
ההבטחה מקנדה – פליקס אוז'ה-אליאסים
אוז'ה-אליאסים הגיע לחצי גמר אליפות ארצות הברית הפתוחה, שקרובה למגרשו הביתי, נעצר מול מדבדב ברבע גמר אליפות אוסטרליה ולרבע גמר ווימבלדון בעבר. הוא משתפר בהדרגה, ובמקביל לאיכויות על מגרש הטניס, אפשר להרגיש מעין נרטיב שנבנה סביבו.
אחד המשחקים הטובים ביותר של השנה היה בשמינית גמר הרולאן גארוס מול רפאל נדאל. 4:23 שעות וחמש מערכות מול הגדול מכולם במגרש ה"ביתי", כולל מצב בו נדאל, בתפקיד אפולו קריד, מוביל 1:2 במערכות ואוז'ה אליאסים כופה עליו מערכה חמישית. אליאסים אמנם הפסיד, אך נשאר עם המחמאות. זאת פחות או יותר העלילה של רוקי הראשון.
אוז'ה אליאסים מגיע בכושר טוב. הוא הרשים בטורניר האלה, עשה רבע גמר בווימבלדון בעבר וטוב על דשא לא פחות מעל משטחים אחרים. השאלה הגדולה ביותר היא הקילר אינסטינקט, היכולת שלו להתעלות במעמדים הגדולים. המשחק מול נדאל מראה על מגמה טובה, אך הוא הפסיד את שמונת הגמרים הראשונים שלו בקריירה וניצח אחד מהשניים העוקבים.
יש לו זכייה בטורניר אחד, טורניר רוטרדם (500), שנערך על משטח קשה. הקפיצה משם לזכייה בווימבלדון, במיוחד בהתחשב בכך שהוא הגיע לחצי גמר של גראנד סלאם רק פעם אחת בקריירה, עלולה להיות כמעט בלתי אפשרית. מאמנו הנוכחי, טוני נדאל, הוא אחד שמבין דבר או שניים בחוזק מנטלי של ספורטאים. מוזמנים לשאול את האחיין רפאל.
מלך הצפון – קספר רוד
בשונה מרוח הרפאים הידידותית, קספר רוד מופיע. הוא הגיע לגמר הרולאן גארוס האחרון, קפיצה גדולה במיוחד אחרי שלא הגיע לרבע גמר של אף גרנד סלאם לפני כן. חבטת הפורהאנד הנהדרת שלו הפכה אותו לשחקן טוב במיוחד על חימר, והוא גם הראה פוטנציאל על דשא בעבר, למשל כשהגיע לרבע גמר הזוגות בווימבלדון 2021.
הוא עדיין לא ניצח משחק בווימבלדון, אך הכושר שלו ב-2022 הופך אותו למועמד. יש סימני שאלה גדולים לגבי משחק על דשא וגם בקשר לאופיו של רוד, לאחר שהתפרץ על הולגר רון ברבע גמר הרולאן גארוס האחרון, אבל כל טניסאי שהגיע לגמר גרנד סלאם הופך למועמד טבעי.
יכול להיות שהרולאן גארוס היה קפיצת האמונה של רוד, הרגע שבו הוא הפך לאחד הטניסאים הטובים בעולם. ההגרלה עצמה לא הזיקה בהתחשב בזה שנדאל, זברב, ג'וקוביץ' ואלקרס יהיו בצד אחד והוא יפגוש את המנצח בגמר. ניצחון כאן יכול להיות צעד אחד גדול קדימה, אבל יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה. זה כנראה נכון בקשר לכל אחד מהיורשים האפשריים.
צעד קדימה – מתאו ברטיני
מדובר בטניסאי המשמעותי היחיד, מלבד נדאל, ג'וקוביץ' ואולי אנדי מארי, שהגיע לגמר ווימבלדון ועדיין פעיל. הוא פספס את הרולאן גארוס בגלל פציעה, אך הגיע מוקדם יותר לרבע גמר אליפות אוסטרליה וזכה בטורניר שטוטגרט שמתקיים על דשא. בגיל 26, ברטיני נכנס עכשיו לשנות השיא שלו ולא בהכרח ישתלט על הענף, אבל אנחנו נכנסים לעידן חדש לחלוטין.
פדרר, נדאל וג'וקוביץ' מחקו דור שלם של טניסאים (26-35). הם שחקנים נהדרים שהראו דומיננטיות על כל המשטחים והתחרו אחד בשני ובמארי, פחות או יותר, במשך 15 שנה. כששלושתם פחות דומיננטיים מהעבר, סביר שבשנים הקרובות נראה יותר טניסאים שמתמחים במגרשים ספציפיים בדומה לברטיני, אך טרם ברור מתי זה יקרה. אל תופתעו אם בתחילת יולי נראה, שוב, את נדאל או ג'וקוביץ' מחייכים עם הגביע.
