את הבוקר האחרון באולימפיאדת אתונה 2004, אין כמעט חובב ספורט ישראלי שלא זוכר. לראשונה על מסלול המרתון, 20 שנה אחרי הרץ האחרון של ישראל במשחקים האולימפיים, עלו שני רצים כחול לבן. אז, השמות היילה סטאין ואסף בימרו לא אמרו כמעט דבר לאף אחד, ולא רק השמות הם אלה שהפתיעו, אלא גם המקצוע בו השתתפו. "זה משהו שלאנשים היה מאוד קשה לעכל", נזכרו השבוע באיגוד האתלטיקה. "רצים שלנו, ועוד במרתון?! זה היה נראה אז לאנשים מחוץ לאיגוד יותר כמו הזיה מאשר חלום שהתגשם".
פאסט פורוורד 18 שנה קדימה. מה שנראה אז כמו סוג של אירוע של פעם ב-20 שנה, הפך לעניין שבשגרה הישראלית. עד אתונה, מרתונים היו בקצה, "ספורט של משוגעים" קראו לזה אז. היום, לא רק שמדובר בענף הספורט עם הכי הרבה משתתפים בארץ, אלא שכבר כמה שנים מרתון תל אביב, ירושלים וטבריה הם בלו"ז הקבוע של אירועי הספורט הגדולים בארץ מידי שנה. אם זה לא מספיק, נבחרת הגברים הישראלית של רצי המרתון מדורגת כרגע חמישית בעולם עם שמונה רצים שקבעו את הקריטריון לאליפות העולם, ובנוסף אליהם, לישראל יש גם את לונה צ'מטאי סלפטר שנחשבת לאחת משתי רצות המרתון הטובות בעולם.
בעוד שבכדורגל ובכדורסל אנחנו שומעים אין ספור פעמים את המילים - בנייה ותהליך, באיגוד האתלטיקה יכולים להיות גאים בתוכנית שנכנסה לפועל לפני יותר מ-20 שנה. מסטאין ועד טפרי וצ'מטאי סלפטר, כך הפכה ישראל למעצמת מרתון עולמית.
בשבועות האחרונים במסדרונות הדר יוסף ישנה התלבטות לא קטנה לגבי המרתונים בקיץ. האם לשלוח את הרצים הטובים בארץ לאליפות העולם, לתחרות ברמה גבוהה יותר בה התוצאות יהיו כנראה טובות, אך לא כאלה שיתפסו כותרות - או לשלוח את אותם רצים שלושה שבועות לאחר מכן לאליפות אירופה, שם ישנה תחרות קבוצתית ובה ישראל מעומדת לזכות במדליית זהב.
ההתלבטות עוד יותר מסתבכת כאשר מבינים שגם הרצים הפחות בכירים של ישראל עשויים לזכות במדליה באליפות אירופה. בנוסף, מארו טפרי, שבתחילת השבוע שעבר שוב שבר את השיא הישראלי במרתון, מדורג כרגע בין עשרת הרצים הטובים בעולם. זה שם אותו כמועמד ודאי למדליה באליפות אירופה, אך הוא מעדיף, לפחות כרגע, את הריצה באליפות העולם.
כלומר, מבחינה מקצועית וגם מבחינת תמיכה, כולם מבינים שהשתתפות באליפות העולם חשובה יותר, אך מבחינת הנראות והיוקרה, פודיום באליפות אירופה עשוי לעשות שירות טוב יותר לאתלטיקה.
"לגבי אליפות עולם או אליפות אירופה, אנחנו בוחנים את כל הפרמטרים", טוען איתי מגידי מנהל המחלקה ההישגית לנוער באיגוד האתלטיקה: "טרם התקבלה החלטה סופית היכן נשבץ ואת מי מבין הרצים שקבעו קריטריון"
"שיאי עולם בריצות כביש (5 ק"מ, 10 ק"מ, חצי מרתון, מרתון) נשברים בקצב מסחרר והרצים שלנו הם חלק מאותה מגמה", הוסיף מגידי, "עם התנאים שהבכירים שלנו מקבלים, אין סיבה שהם לא יהיו ממש בטופ העולמי וישברו את מחסום השעה בחצי מרתון וירדו מ-2:05 במרחק המלא".
כדי להבין איך הגענו ל"עושר" הזה צריך לחזור לתחילת המאה. בשנת 2000 החליטו באיגוד האתלטיקה על פרויקט חדש של רצים למרחקים ארוכים. כבר אז, בטח אחרי העלייה מאתיופיה, באיגוד הבינו כי יש לא מעט פוטנציאל במקצועות הללו. סטאין היה למעשה הפרי הראשון של הפרויקט הזה.
לאורך השנים הבאות המשיכו באיגוד לפתח את המקצועות הללו ולממן את הפרויקט, אך ללא הצלחה ממשית במרתון, אפילו בדמות יורש לסטאין שהמשיך לייצג את ישראל גם בבייג'ינג 2008. ב-2012 זה כבר התקרב. יוסף גזצ'או, עוד פרי של אותו פרויקט, ניפץ באותם שנים את שיאי ישראל בריצות בינוניות וארוכות, אך כשעשה הסבה למרתון בגלל פציעה באגן, לא הצליח לקבוע את הקריטריון לאולימפיאדת לונדון ולהצטרף לזוהר זמירו, שייצג את המדינה במשחקים. למעשה, השיא הישראלי במרתון של סטאין, שנקבע ב-2003, החזיק כמעט 15 שנה עד 2018. אך למרות שלא ראו תוצאות בפועל, באיגוד האתלטיקה ממש לא התייאשו.
יותר מעשור עבר מהשיא ובספורט הישראלי החלו להרגיש את השינוי, אך הוא לא היה מתרחש ללא מספר דברים: בדצמבר 2012 הוציא איגוד האתלטיקה תכנית רחבה יותר של תמיכה ברצים למרחקים ארוכים בשיתוף משרד הספורט, מה שהביא אל הפרויקט רצים כמו מארו טפרי, גירמה אמרה והיימרו אלמייה. בנוסף, ב-2016 הקלו את הקריטריונים להשתתפות במרתון במשחקים האולימפיים בריו, דבר שגרר מעבר של רצים בריצות ארוכות אל המרתון. ואולי הדבר החשוב ביותר שקרה בתחום הוא כניסתם של המאמנים דן סלפטר וזוהר זימרו שקדמו מאוד את פרויקט ואת הרצים.
ב-2018 איגוד האתלטיקה המשיך את התמיכה בפרויקט, ובאותה השנה הגיעו גם פירות ההשקעה עם שיאים ישראלים במרתון שנשברו על ידי טפרי ואמרה כל כמה חודשים. מאז נבחרת הגברים של רצי המרתון רק גדלה וגדלה והוסיפה עוד רצים כמו: גודדאו בלצ'או, ימר גטהון, בוקיאו מלדה, איילה גשאו, טסמה מוגס וג'אמבר מאלקאמו. כולם מחזיקים בקריטריון לאליפות העולם ואירופה ודאגו לכך שישראל היום מדורגת חמישית בעולם.
בצד הנשי, לונה צ'מטאי, הנשואה לסלפטר, הפכה עם השנים לאחת מרצות המרתון הטובות בעולם. בנוסף אליה, לישראל יש את מאור טיורי שכבר ייצגה את המדינה פעמיים במשחקים האולימפיים, ואת ביטי דויטש, שייצבה את מעמדה כרצה מובילה וכרגע מחזיקה בקריטריון לאליפות אירופה כשהיא מקווה שהתוצאה שהשיגה במרתון סביליה תספיק לה גם בסופו של דבר לאליפות העולם.
אריה גמליאל רץ אולימפי, שיאן ישראל לשעבר ורכז מרוצי כביש באיגוד האתלטיקה: "שיא ישראל במרתון הוחזק במשך שנים רבות על ידי סטאין בתוצאה 2:14:21, ואז הגיעו מארו וגירמה ושיפרו אותו במשך השנים ביותר מ-7 דקות. כשהתחלנו לראות ירידה מ-2:10 שעות כאן זה היה לי ברור שהרצים שלנו לקחו את עניין המרתון ביתר מקצועיות ושינו את צורת האימון, שינוי שהביא לקפיצה בתוצאות המרתון. בעצם מרגע הירידה ממחסום 2:10 שעות התוצאות האיכותיות התחילו להגיע וכמעט בכל השתתפות של רצינו הבכירים ראינו תיקון של השיא הישראלי. היום יש לנו 8 (!) רצים שירדו מתחת למחסום 2:10 וזה נראה פתאום טבעי ופשוט... אפשר להגיד שאנחנו אימפריה במרתון".
אפשר לסכם את הפרויקט המדהים הזה בכך שבאיגוד האתלטיקה מקווים לראות בשנים הבאות הצלחות גם בריצות הארוכות (5,000 ו-10,000) כמו במרתון ולשם כיום מכוונים את הרצים הצעירים שעושים את צעדיהם הראשונים במקצוע. הסיבה די ברורה: נבחרת חזקה מאוד במרתון יש גם לשנים הבאות. כמה חזקה? תוצאת השיא של סטאין, שהחזיקה כאמור כמעט כ-15 שנה כשיא ישראל, נמצאת מחוץ לעשירייה הראשונה בכל הזמנים.
