בסוף השבוע ייצא לדרך גראנד סלאם פריז היוקרתי, ולראשונה מאז המשחקים האולימפיים בטוקיו, נבחרת הגברים של אורן סמדג'ה תעלה על המזרן. בין הג'ודאים הבכירים שיתחרו לראשונה מזה מספר חודשים נוכל לראות גם את שגיא מוקי. אלוף העולם מ-2019, שהגיע כאחד המועמדים הבולטים במשלחת הישראלית למדליה אולימפית, לא עמד בציפיות בתחרות האישית ולא עלה על הפודיום, אך הצליח, יחד עם הנבחרת, לרגש מדינה שלמה, עם מדליית הארד בתחרות הקבוצתית בטוקיו.
אחרי המשחקים מוקי לקח לעצמו חופש של כחודשיים, התאוורר קצת והטעין מצברים לקראת הקמפיין האולימפי השלישי שלו, ורגע לפני שהוא חוזר להתחרות תפסנו אותו לראיון מיוחד. "הייתה לי תקופת רגיעה אחרי טוקיו, לקחתי קצת חופש כמו שלוקחים אחרי כל אולימפיאדה, ואז חזרתי לאימונים בכל הכוח. אז בימים האלה אני ממשיך באימונים. אמנם אני עדיין לא מרגיש בשיאי, אבל אני מרגיש שאני בעלייה, שאני במסלול ושאני מאוד מאוד רוצה", פתח מוקי.
לפני שניגע בהווה ובעתיד, אני רוצה לקת אותך לעבר, לרגע הזה שאתה מפסיד בשמינית הגמר ליריב האוסטרי בטוקיו ואתה מבין שלא תזכה במדליה אולימפית.לא מה עבר בראש?
"באותו רגע זה לעכל את זה, וזה לוקח זמן. עם כמה שהיה קשה לי לעכל, הייתי צריך להתאפס על עצמי מאוד מהר בגלל התחרות הקבוצתית. ידעתי שבונים עליי שם ולא הייתי יכול לוותר. לדעת לקום מהפסד - זה מבחינתי משהו שכל ספורטאי וכל בן אדם שחולם להשיג משהו בחיים צריך לדעת להתמודד כי בסופו של דבר אף אחד לא חסין מזה. הניצחון הגדול ביותר מבחינתי הוא איך שהצלחתי להרים את עצמי, ובקרב על מדליית הארד בתחרות הקבוצתית להילחם עם ספורטאי ששוקל 15 קילו יותר ממני, מדורג 1 בעולם, אלוף אירופה ולנצח אותו ברגע המכריע ולהביא את המדליה הזאת הביתה. עשיתי שם התגברות מטורפת".
אבל בכל זאת, בריו כשאתה עם פריצת דיסק הגעת לקרב על מדליה וסיימת חמישי, בטוקיו היו ציפיות גבוהות הרבה יותר, איך עשית את הסוויץ' הכל כך מהיר שאתה מדבר עליו?
"לפני ריו לא התאמנתי חודש, קיבלתי זריקות ועליתי להתחרות עם משככי כאבים שעשו לי סחרחורות, ועדיין עם הפציעה הגעתי לחצי גמר ואז קרב על מדליה, אבל בסוף סיימתי חמישי. שם, באותו רגע, חרב עולמי, לקח לי זמן להבין את גדול ההישג הזה. דווקא בטוקיו, ששם כיוונתי הכי גבוה, למדליית זהב, אפילו לא למדליית ארד, הייתי חייב לקחת את הדברים בפרופרוציה. בסופו של דבר אם הייתי נותן לכל הרגשות לנהל אותי לא הייתי מגיע לתחרות הקבוצתית ועושה את זה. הייתי צריך להרים את עצמי. כן, היה קשה לי לעכל את זה, בכיתי, אבל שמרתי על עצמי חזק, לא הסכמתי לעצמי ליפול כי ידעתי שהרבה מונח על הכתפיים שלי".
לא הרגשת שחרב עליך עולמך גם בטוקיו?
"היה לי קשה לעכל את זה, אבל הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר למשפחה שלי, לאמא, אבא ואח שלי, ואמרתי להם 'הכל בסדר'. דאגתי להם. הם כל כך רצו שאני אצליח ולא רציתי שיכאב להם. המסע הזה אחרי ריו הפך אותי למי שאני היום, הרגשתי שאני מתבגר בתוך ספורטאי, שאני מתפתח, שאני רואה אחרת, מתנהל אחרת, מרגיש אחרת. לעלות קטגוריית משקל, לחזור מפציעה של שתי פריצות דיסק כשהרופאים לא השאירו לי סיכוי לחזור, להיות אלוף אירופה, אלוף עולם, להגיע לאולימפיאדה עם הפוטנציאל הכי גדול ולחזור עם ארד קבוצתי - הוכחתי לעצמי כמה זה שווה לא לוותר. הדברים שהניעו אותי היו הרבה יותר גדולים. נלחמתי בריו עם שתי פריצות דיסק והגעתי לחצי הגמר, הבנתי למה אני מסוגל כשאני פצוע וזה נתן לי הרבה כוח, כל הזמן חשבתי - מה יקרה כשאני אהיה בריא?".
דיברת על כך שדאגת למשפחה, הרגשת שאכזבת את המשפחה?
"לא, אני לא חושב שאכזבתי אותם. הם עוברים איתי את המסע ואחרי ההפסד בטוקיו הם אמרו שהם אוהבים אותי, מאמינים בי ומחכים לי וזה מה שהייתי צריך. מבחינתי אכזבה זה לוותר. בתקופה לפני טוקיו הקרבתי הכל. הייתי הולך לישון בעשר בלילה, חברים שלי הזמינו אותי לחתונות ולא הייתי הולך לאירועים, נזהרתי עם הקורונה, הגעתי שעה לפני כל אימון, התאמנתי פעמיים-שלוש ביום, הקדשתי את כל החיים שלי, ובגלל זה אני מאוד שלם עם עצמי. המדליה הקבוצתית מבחינתי היא רגע מתוק שמראה על הנחישות שלי, ועל הדרך הלא מתפשרת, גם כשקשה לקום ולהצליח".
אז אתה מרגיש שבסופו של דבר בתחרות הקבוצתית הראית את שגיא מוקי?
"התשובה נראית לי די ברורה. כי עליתי בקרב על הארד מול ספורטאי שיש לו את כל הנתונים לנצח אותי. אלוף אירופה בקטגוריה שלו, כולם רועדים ממנו וניצחתי, אז זה מסכם את מי שאני באמת. לא יודע אם המדליה הקבוצתית מכפרת על התחרות האישית כי כל תחרות זה בנפרד, אבל בסופו של דבר חזרתי עם מדליה אולימפית".
היו מחשבות אולי לא להמשיך לקראת פריז 2024?
"מבחינתי לא. באותו יום קרבות שלי בטוקיו אמרתי שאני ממשיך, זה היה מאוד ברור מבחינתי. אני נהנה, אני אוהב להיות במקום הזה. הפכתי להיות אלוף אירופה ב-2015 ואז שוב הייתי אלוף אירופה ולאחר מכן אלוף עולם ואני רוצה לעשות את זה שוב ושוב. עדיין יש לי את הדרייב והרצון לעשות דברים גדולים, להיות שוב אלוף עולם, בתקווה אלוף אולימפי, להגשים את החלומות שלי. אני מרגיש ויודע שאני יכול לעשות את זה ולהיות אלוף אולימפי, אם לא הייתי מאמין שאני יכול לא הייתי ממשיך".
התחרות הראשונה שלך, גראנד סלאם פריז, מה הציפייה?
"אני לא טס כדי להשתתף, ברור שאני רוצה לעמוד שם על הפודיום. אבל המטרה בטורניר הזה היא גם לקבל את התחושות של תחרות בחזרה, הפרפרים, ההתרגשות, לחזור למסלול של תחרויות שאני רגיל אליו".
שבועיים לאחר מכן בגראנד סלאם ת"א, איזה שגיא נראה?
"תראי, אני עדיין לא במקום שאני מאחל לעצמי להיות, אני במגמה טובה של חזרה למסלול, מרגיש טוב, אבל ברור שלא בשיאי. המטרה הכי חשובה, מעבר לגראנד סלאם בת"א, היא להגיע ליולי כשאני במיטבי כי אז מתחילים לצבור את הניקוד האולימפי".
אתה רוצה אולי גם לתקן אחרי הגראנד סלאם בשנה שעברה, אז היה רעש מאוד גדול עם ההגעה של סעיד מולאי וציפייה גדולה שתיפגשו על המזרן ובסופו של דבר הפסדת בקרב הראשון?
"בשנה שעברה היו המון דברים והמון רעשי רקע, לאו דווקא שקשורים לסעיד, שגרמו לי לא להיות במיטבי. דברים שאני לא יכול לפרט עליהם בתקשורת, דברים שנתפרים בחדר חדרים. למדתי מזה והפקתי לקחים. יש לי המון זיכרונות טובים מת"א, גם הזכייה באליפות אירופה, גם הזהב בגראנד פרי הראשון, לנצח בבית זה הניצחון הכי מתוק שיש, אני מאוד רוצה לעשות את זה שוב".
אפרופו סעיד מולאי, מה שלומו?
"אנחנו מפטפטים, שומרים על קשר טוב. אני מרגיש שיש לי אנרגיה לעשות דברים גדולים סביב החברות עם סעיד, לעשות טוב בעולם הזה, לשנות תפיסת עולם, לגשר בין תרבויות ושכל אחד יקבל אחד את השני".
