אלוף עולם נולד - דרך הזום: אם ההתמודדות המרכזית של ספורטאים היא מול היריבים שלהם, ההתמודדות המרכזית של רועי דוהל היא עם הסביבה: "החברה סביבי לא קיבלה את העובדה שגבר רוקד ריקודים סלוניים", מספר מי שהפך לאלוף העולם החדש בריקודים סלוניים ומי שכבר בגיל 16 מוכיח שהרצון הוא המפתח להצלחה. "אני לא הצלחתי להבין למה ילדים שנמצאים איתי יום-יום בבית הספר לא מסוגלים להבין שאחרי שעות הלימודים אני רוקד. מה ההבדל אם גבר או אישה רוקדים? בן אדם נשאר בן אדם".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כראוי לתקופת הקורונה בה אנו חיים, התחרות נערכה דרך אפליקציית זום. כמובן שזו לא הדרך האידיאלית לקיים תחרות שכזו אבל זה כמובן עדיף על כלום: "כל המתחרים נמצאים בבתים שלהם ולפי סדר שנקבע מראש פותחים לכל אחד את המצלמה והוא מציג את הריקוד שלו. את המוזיקה המארגנים משמיעים. בתחרות רגילה, אחד הפרמטרים לריקוד הוא כוחניות למשל, שזה משהו שאי אפשר כל כך להציג דרך הזום, אז כאן הפרמטר המרכזי הוא טכניקה – מה שהפך את התחרות לקצת יותר קשה".
ודווקא בתחרות הזו, הקשה והמאתגרת יותר, הצליח רועי לקטוף את המקום הראשון ולהפוך לראשונה לאלוף העולם: "כשהודיעו לי שזכיתי פשוט קפצתי לשמיים. זה שיחרר ממני המון לחץ ומתח. מיד לקחתי את דגל ישראל והצטלמתי. הודעתי למאמן שלי ולאירנה שוחט, מנהלת הסטודיו. זה כבוד ענק בשבילי ובשביל המועדון שלי שזכיתי באליפות העולם. אני בעצמי עדיין בקושי קולט שזה קרה, אבל אני פשוט מאושר".
כספורטאי שמייצג את המדינה, אתה מרגיש שיש עזרה מצד המדינה?
"כלום. המדינה לא מספיק מודעת לענף הזה ולא עוזרת. עצוב לי שענפים אחרים, כמו כדורגל וג'ודו, שלא תמיד מביאים הישגים, מקבלים את כל התמיכה ואת כל הבמה וריקודים סלוניים לא מקבל כלום. בעולם זה ענף מאוד מפותח ותחרות העולם שבא השתתפתי, למשל, משודרת בערוצי הספורט המרכזיים של אנגליה. אני חושב שיש חובה על המדינה לעזור ולקדם את הענף הזה".
"ראיתי את זה רק כחוג"
רועי הגיע לענף הריקודים הסלוניים די במקרה, כשאמו חיפשה דרך להעסיק את הילד ההיפראקטיבי אחרי שעות הלימודים: "הייתי משגע את ההורים שלי ולא מפסיק לזוז ולרוץ בבית", מספר דוהל. "הם הבינו שם חייבים לשלוח אותי לאיזה חוג בו אני אוציא אנרגיות ואעביר את הזמן ואז לקחו אותי פעם ראשונה לריקודים הסלוניים, כשהייתי בן 5 וחצי בערך. מאוד אהבתי את זה, אבל לא ראיתי בזה יותר מחוג".
כאן נכנס לתמונה מאמנו של רועי, דניאל לנצמן, שבעצמו היה רק בן 17 כשראה את רועי לראשונה, אבל הוא מיד הבין שיש לו בידיים כישרון שחובה ללטש: "המשימה הראשונה שלי הייתה להסביר לרועי עצמו שהוא כישרון ושהוא חייב להמשיך ולהשקיע בתחום כי הוא יכול להגיע להישגים", מספר המאמן. "ילדים לא אוהבים להשקיע שעות של אימונים יום אחרי יום, כמו שהענף הזה דורש, אבל שכנעתי את רועי שהוא צריך לעשות את זה והנה – ההישגים מתחילים להגיע".
מעבר להשקעה בספורט, דוהל היה חייב כמובן להמשיך ולהשקיע בלימודים. הוא לומד בתיכון אנקורי צפון והתמיכה של בית הספר בתלמיד שיוצא לאימונים ותחרויות בחו"ל לא מובנת מאליה. לימודים בזום למשל, הוא לא דבר זר עבור דוהל, שכן זו אחת הדרכים בהן התיכון מאפשר לו להשלים את החומר עוד לפני תקופת הקורונה: "בית הספר תומך מאוד, אפילו משלימים לי חומר של שיעורים שאני לא נמצא בהם", מדגיש דוהל.
מה המטרות הבאות של אלוף עולם בן 16?
"קודם כל להגיע פיזית לאליפות עולם. אני רוצה להמשיך לייצג את המדינה בכבוד ולהביא הישגים. אני שואף לקבל מעמד של ספורטאי מצטיין בצבא ולהמשיך בקריירה תוך כדי. מעבר לזה אני רוצה שעוד אנשים יכירו את הענף הזה בארץ והוא יקבל יותר חשיפה, ככה שהוא יקבל גם יותר תמיכה מהמדינה. כרגע כל ההוצאות הן עליי, וזה לא קל".