לא היה קל לתאם את השיחה לראיון הזה. "אני באימון", "אני בפגישה", "אני בקורס הולנדית", "אני מאמן" – ואלה לא נסיונות לנפנוף, אלא פשוט סדר יום עמוס של אחד הישראלים המצליחים אי פעם בכדורעף הישראלי שממש לא נותן להצלחה לעלות לו לראש. אבל בסופו של דבר בין אימון לאימון, שלו סעדה מצא את הזמן להתראיין – וזה היה שווה את זה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"תראה, אני באמת עסוק – וזה בכוונה", מספר קבלן הנבחרת בן ה-28 שנמצא בהולנד כבר כמעט שנתיים. "אני לא אחד כזה שיוצא לאימון וחוזר הבייתה לנוח. אני אוהב להיות בפעילות, לעשות עוד דברים. אני לומד הולנדית, אני מאמן קצת ילדים וזה בנוסף לאימונים והמשחקים של הקבוצה שלי אוריון כמובן. נכון שזה גם קשור לזה שכדורעף לא מתגמל כמו כדורגל נגיד, אבל גם אם הייתי מרוויח הרבה יותר עדיין הייתי מתנהל ככה".
על המגרש הוא מצליח, אפילו מעבר לציפיות של קבוצתו. בעונתו הראשונה באוריון הוא זכה עם הקבוצה באליפות, הראשונה של המועדון מאז 2012, כשבסדרת הגמר הוא היה מהבולטים שהובילו את אוריון לניצחון על האלופה בשלוש העונות שקדמו ושגם סיימה את העונה הסדירה בפסגת הטבלה, אביאנט. העונה הקודמת הופסקה בגלל הקורונה.
את החינוך לעשייה, ולכדורעף, זוקף סעדה לילדות בכפר מסריק ובעיקר לאיש אחד ספציפי: "באיזור שבו גדלתי מראים לילדים מגיל קטן קודם כל מה זה כדורעף. אולי חבל שלא מראים לנו מה זה כדורגל כי אז כנראה ישראל הייתה יותר טובה בזה...", צוחק סעדה. "המאמן שלי מגיל קטן היה נועם כץ והוא הרעיל אותי על הענף הזה. כשהייתי בן 15 הוא כבר לקח אותי לשחק במטה אזר (הקבוצה המצליחה בישראל) ומשם יצאתי למכללות בארצות הברית שם בנוסף למשחק עשיתי גם תואר ראשון במנהל עסקים".
חזרה לישראל? ממש לא: "אחרי קמפיין עם הנבחרת עברתי לשחק בפולין והיה לי טוב, אבל כמו שקורה לפעמים בכדורעף – לקבוצה הפולנית 'נגמר הכסף' והתחילו לשחרר שחקנים. הבהרתי להם שאני לא מעוניין ללכת איתם לבית משפט ושרק יביאו לי את מה שמגיע לי ואני עוזב. חזרתי לעוד כמה משחקים עם הנבחרת ואחרי שהם הסתיימו הרגשתי בפעם הראשונה מה זה משבר. בלי קבוצה ובלי נבחרת פתאום הרגשתי שאין לי כלום ביד".
דווקא בנקודה הנמוכה הזו, בה שחקנים אחרים חוזרים לישראל בכל מחיר או מתפרקים, סעדה מצא את עצמו עושה כנראה את הבחירה החכמה בקריירה שלו: "אני אומר חד משמעית – אם לספורטאי ישראלי יש את ההזדמנות להגיע להולנד, הוא חייב לעשות את זה. ההשקעה ותרבות הספורט פה זה משהו מעורר קנאה. אני גר בעיר ממש לא גדולה שאפשר להשוות אותה לעכו ויש פה פארקים אדירים של ספורט עם מגרשי הוקי, כדורגל, כדורסל וטניס וילדים באים והולכים משם כמו תחנת רכבת. זה מעורר קנאה".
ואיך אפשר בלי לדבר על הקורונה: "המצב פה אומנם יותר קרוב לשגרה, אבל כמובן שמרגישים פה את הנגיף", מספר סעדה. "רק בשבוע שעבר התחילו לבקש פה ללכת עם מסכות לסופרים, עד אז לא ידעתי בכלל מה זה מסכה. מנסים לשמור פה על חיים נורמליים, לא להכניס אנשים לפאניקה מיותרת. בספורט הרגשנו את זה יותר כי אנחנו משחקים באולמות ריקים ללא קהל וזה מוזר".
"לפני המשחק הקודם של הקבוצה אחד השחקנים הרגיש לא טוב אז הוא עשה שתי בדיקות, באחת יצא חיובי ובאחת שלילי, ליתר ביטחון הוא לא שיחק. הוא יצא חיובי באחת הבדיקות כנראה בגלל שאבא שלו היה חולה לפני 4 חודשים. זה יחס רציני לנגיף הזה אבל לא קיצוני, הם עם היד על הדופק", ממשיך סעדה. "לפני שבועיים היה לי איזה צינון קל. שלחו אותי לעשות בדיקה בדרייב אין, יצאתי שלילי והמשכתי בחיים כרגיל".
"בכדורעף באים לשחק, בכדורגל באים להרוויח כסף"
דווקא מבחינת רמת המשחק, סעדה מבהיר שישראל והולנד דומות, ההבדל הוא בהשקעה: "אומנם רוב השחקנים ההולנדים הטובים יוצאים לשחק מחוץ למדינה, אבל הם בדרך כלל חוזרים לסיים פה את הקריירה אז זה מביא רמה. בליגה פה משחקים השחקנים ההולנדים הבינוניים ושחקני הנבחרת המבוגרים. בארץ יש רמה ותחרות טובה כי מביאים בדרך כלל זרים טובים. המתקנים בהולנד ברמה גבוהה וההבדל הוא בגישה, שחקני כדורעף באים לשחק, שחקני כדורגל באים להרוויח כסף".
ואיך אפשר בלי להזכיר שחקן ישראלי אחר שמשחק בימים אלו בהולנד, רק שעה נסיעה במכונית מהעיר דוטיכן, בה גר סעדה: "כל מי שהיה שחקן בחו"ל יודע שזה לא קל. לא משנה כמה עיסוקים יש מסביב, זה עדיין בלי המשפחה והחברים. אני אומנם גר עם חברה שלי, שהיא הולנדית, אבל אני עדיין חושב שאם שני שחקנים ישראלים יכולים לתמוך זה בזה זה חשוב. אומנם רוב החברים שלי לקבוצה אוהדים את אייאקס, אבל אני מבטיח שאם אלך למשחק של איינדהובן וערן זהבי אני אשב ביציע עם דגל ישראל".
ומה יהיה אחרי הכדורעף? סעדה מוכן להתחייב רק על דבר אחד: "אני יודע שאחרי שאפרוש אני לא אהיה מאמן. אני אומנם תמיד אחזור לנבחרת ואעשה מה שאני יכול כדי לעזור לה להעפיל לאליפויות אירופה, אבל בענף הזה יש המון פוליטיקה ואני לא מתחבר לזה. הפוליטיקה מאוד פוגעת בענף וחבל".