השנה היא 2004. כילד קטן, חווית המשחק המרכזית שלי הייתה הגיימבוי Color ו-Advance שליוו אותי במשך שנים ארוכות, אבל עם השנים התבגרתי, וכילד בן 8 בוגר הרגשתי שאני מוכן, והתחלתי במסע המפרך: להציק לאבא עד שיקנה לי פלייסטישן 2. אחרי כמה חודשים בהם זה לא נראה כאילו אצלח במשימה, יום אחד אבא הלך לעבודה, ומבלי להכין אותי או להגיד כלום, חזר הביתה עם פלייסטישן 2 חדש ביחד עם עותק של טקן 7, בודוקאי 3 והמשחק ששינה את כל עולמי ופתח את עיניי - ראטצ'ט וקלאנק 2.
מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד התחברתי לסיפורים, אהבתי לקרוא ספרים, אהבתי מאוד סרטים וסדרות טלוויזיה, אבל משחקים בשלב הזה היו בעיקר גימיק להעביר את הזמן שלי. ברגע שנגעתי לראשונה בג׳ויסטיק ה-Dualshock 2 והדלקתי את ראטצ׳ט וקלנאק 2, הרגשתי מעין קליק שכזה, כאילו מצאתי את החתיכה החסרה שתמשוך אותי לחלוטין לתוך העולם הזה: גרפיקה של סרט מצויר – צ׳ק. משחקיות מעולה עם נשקים מגוונים – צ'ק. סיפור מעולה שגרם לי למשוך את הוריי לתרגם לי את המתרחש – צ׳ק. בקיצור, החבילה המושלמת.
17 שנים ושלושה דורות לאחר מכן, אותה חברה אגדית, Insomniac, שהתחילה מקטן והפכה עם השנים לחברה שתיצור את המשחק האקסולוסיבי הנמכר ביותר של סוני (ספיידרמן 2018), נבחרה על ידי ענקית האלקטרוניקה היפנית להיות החברה שתשיק את המשחק הראשון שבשבילו באמת שווה לרכוש את קונסולת הדור הבא של סוני. וגם הפעם, Insomniac שיחקו אותה ובענק!
העלילה
המשחק האחרון של הסדרה הושק ב-2016, ריבוט למשחק הראשון בסדרה שיצא ב2002 שנקרא כמו החידוש – Ratchet and Clank. הריבוט למעשה הציג גרפיקה פשוט עוצרת נשימה, סיפור עם כמה שינויים קטנים, וגם סרט מצויר נשכח ביותר.
המהלך הזה התגלה כחכם ביותר – המשחקים הפופולריים ביותר בסדרה היו שלושת המשחקים הראשונים שיצאו בין השנים 2002 ל-2005 עבור קונסולת ה-PS2, וכל המשחקים שיצאו אחריהם שמרו על איכות די גבוהה וביקורות מעולות, אך עד היום המשחקים הראשונים שמרו על מקומם בטופ.
עם ההחלטה להשיק משחק חדש שהוא בעצם ריבוט למשחק הראשון, סוני -Insomniacניצלו את הפופולריות המטורפת לחלוטין של ה-PS4 להכיר לקהל מעריצים חדש את צמד הדמויות הכה אייקוניות והמיוחדות האלו. הביקורות היו לא פחות ממדהימות, קהל המעריצים ששיחק לראשונה התאהב, אך דווקא המעריצים הוותיקים יצאו מעט מבואסים, מכיוון שעברו להם 4 שנים מאז הנקודה האחרונה בסיפור (Ratchet and Clank into the nexus) וזה לא היה נדמה כאילו הסיפור הולך להמשיך מהנקודה בה גיבורינו עצרו בפעם האחרונה.
עם Rift Apart, נראה שב-Insomniac החליטו לקחת את קהל המעריצים החדש ולאחד אותו עם המעריצים הוותיקים שהולכים עם הסדרה יד ביד שנים – והמשחק מתרחש חמש שנים אחרי נקודת הסיום של into the nexus. ראטצ׳ט וקלאנק הם גיבורי העל חלל הפופולריים בגלקסיה, ומוצאים את עצמם קצת משועממים בגלל השקט שהם הצליחו להנחיל ברחבי הכוכבים.
קלאנק וחבריהם של הצמד החליטו להפתיע את ראטצ׳ט עם מצעד חגיגי לכבודם, שנועד לחגוג את רגעי השיא של הצמד ועל הדרך לחגוג את השלום והשקט השורר בזכותם. ראטצ׳ט וקלאנק יגלו תוך כדי המצעד כי הם מותקפים על ידי שכירי חרב, שלאחר מכן מתגלים כבריונים של ד״ר נאפריוס – האויב המושבע של השניים (ואחת הדמויות האהובות עליי בילדותי).
קלאנק רצה להפתיע את חברו ולהעניק לו מתקן מיוחד ביותר – The dimensionator, שדרכו ראטצ׳ט יוכל לעבור בין יקומים מקבילים שיובילו אותו לבני מינו, הלומבקסים, שנכחדו מפני האדמה.
ראטצט, לא מספיק אפילו להגיב למתנה של חברו, וכבר נשדד על ידי הד״ר שמחליט להשתמש במתקן למטרותיו הרשעיות ולהשתלט על כל יקום אפשרי ואולי על הדרך לזרוק את הצמד שסיכל את צעדיו פעם אחר פעם ליקום מסוים ממנו לא יחזרו.
כמובן שהשניים יוצאים לקרב ונלחמים בד״ר נאפריוס, שבטעות הורס את המתקן, יוצר קרעים במרחב החלל והזמן ופותח שערים בין עולמות ויקומים מקבילים, קרעים שזורקים את שלושתם ליקום חדש ונורא, בו ה״קיסר״ נאפריוס, מקבילו של הד״ר הלא יוצלח מהיקום המרכזי של עולמנו שולט ביד רמה.
הד״ר בורח לו לדרכו, ושני גיבורינו נוחתים בנקודות שונות: קלאנק, שנפגע קשה מהפיצוץ ואיבד את אחד מזרועתיו הרובוטיות, פוגש את ריווט, מקבילתו של ראטצ׳ט ביקום הקודר והאפל הזה, דמות חדשה מעולה עליה ארחיב בהמשך.
לעומת זאת ראטצ׳ט נוחת בנקודה אחרת בעיר ומחליט לחפש אחר חברו הטוב ביותר. מכאן אנחנו והשלישייה יוצאים להרפתקה מופלאה שסובבת עולמות ויקומים שונים, שבסופם עלינו לנסות ולציל את היקומים מלהרוס אחד את השני, ועל הדרך לעצור את שתי הגרסאות של נפראיוס שיחד מטילות איימה על שני יקומים במקביל!
אתחיל ואומר שמבחינתי הסיפור המשחק הוא לא פחות ממדהים. Insomniac, שבשנים האחרונות זכו לשבחים על יכולות הכתיבה של צוותיהם בשני משחקי הספיידרמן הסופר מוצלחים, ממשיכים לשחק אותה גם כאן. כותבי המשחק הצליחו לראשונה להכניס איזשהו רובד שלא היה קיים בסדרה עד Rift Apart.
כל אחת מהדמויות סובלת מאיזשהו מחסום רגשי/מנטלי עליה היא תהיה חייבת להתגבר, ולאורך המשחק הם מצליחים להעביר לא מעט רגש ועומק אנושי שלא היה לדמויות בעבר, תכונות שפשוט מוסיפות לתחושת השחקנים שמרגישים כאילו הם צופעם בסרט מצויר של פיקסאר.
כפי שציינתי, המשחק החדש מציג גם אלטרנטיבה מהיקום החדש לראטצ׳ט, הלומבאקסית ריבט. ריבט היא דמות מדהימה ומרגשת, והתוספת שלה לעולם המדהים גם ככה ש-Insomniac בנו היא פשוט מושלמת. הגיבורה של היקום המקביל היא בעצם הדרך של הכותבים לתאר לנו כיצד ראטצ׳ט היה מתנהג ומתפתח, אילולא היה פוגש את חברו הרובוטי והרגיש קלאנק.
ריבט היא קשוחה, לוחמת עצמאית ומצחיקה, אך מתחת לכל הפאסון שהיא משדרת נמצאת בסה״כ בחורה צעירה ובודדה, אשר נרדפת על ידי טראומות מעברה, אך למרות הכל היא מנסה לעשות הכל כדי להציל את המצב. אני מאוד מקווה שזו לא תהיה הפעם האחרונה שנזכה לפגוש את ריבט, והתוספת שלה במשחקים הבאים היא לא רק מתבקשת, היא בגדר חובה.
לאורך שאר המשחק אנו נפגוש דמויות נוספות מההיסטוריה של הסדרה, רק עם הטוויסט של היקום החדש שאליו הגענו, מה שמוסיף עוד יותר לתחושת הקסם של היקומים המקבילים ב-Rift Apart. הקמפיין עצמו לוקח בממוצע כ-16 שעות על מנת לסיים את הסיפור המרכזי, אך ניתן להאריך בכמה שעות את משך המשחק אם ננסה למצוא את כל פריטי האספנות, הקרעים הנסתרים והברגים המוזהבים האייקוניים כל כך שמלווים את הסדרה.
בסך הכל, הסיפור הוא הצלחה מסחררת שמדגישה עוד יותר את יכולות הכתיבה של הצוות המעולה שיש ל-Insomniac: המשחק מרגש, מצחיק, שנון, ואפילו עמוק מאוד לפרקים, ועם דגש משמעותי על הפסיכולוגיה של הדמויות, מדובר למעשה במשחק הבוגר ביותר בסדרה.
אמנם הביקורת כאן היא ללא אף ספויילר, אך חשוב לי לציין שההערה היחידה שיש לי לסיפור המשחק, הוא שלמרות התוספת המדהימה של ריבט ושלל הדמויות החדשות אליהם ניחשף, עדיין הייתי רוצה דגש גדול יותר על הצמד הראשי - ראטצ׳אט וקלאנק.
גרפיקה וביצועים טכניים
מהבחינה הטכנית אפשר להכריז רשמית שהגענו סוף סוף לדור הקונסולות הבא, ומדובר במשחק עם הגרפיקה היפה ביותר שראיתי בחיי. כן כן, אתם קוראים נכון. יותר יפה מכל משחק שיצא לי לראות, גם על מחשבי על שמריצים את משחק כמו סייבארפאנק כאילו היה לא יותר ממשחק דפדפן פשוט.
מדובר במשחק שמצליח סופסוף לטשטש את הגבולות בין מה ניתן להשיג בעזרת סצנות CGI ממחושבות המרודנרות מראש, כמו כל הסצנות שאנחנו רואים בסרטים המצוירים של פיקסר ודיסני, לבין מה ניתן להשיג במשחק וידאו שרץ בריל טיים עם כל כך הרבה משתנים ויזואליים וטכניים.
עולמות המשחק כל כך שונים ומגוונים וכל אחד מהם פשוט עוצר נשימה. כל דמות שננסה להתמקד עלייה מרונדרת באיכות ההגבוהה ביותר, הסביבה, המבנים, הכל פשוט יצא היישר מסרט.
כמו בספיידמרן מיילס מוראלס, המשחק מציע לשחקן שלושה מצבי משחק שונים מבחינה גרפית: Fidelity Mode – מצב המשחק בעל האיכות הגרפית הגבוהה ביותר, עם ריי טרייסינג ורזולוציית 4K אך עם מגבלה של 30 פריימים לשנייה.
Performance Mode – מצב המשחק ששם את הדגש הגדול ביותר על קצב רענון חלק ביותר שעומד על 60 פריימים לשניה ורזולוציית ביניים של QHD, ו-Performance Mode RT– מצב משחק שמאחד בין שני המצבים הקודמים: 60 פריימים לשניה, ריי טרייסינג וטקסטורות גבוהות במיוחד של העולם והדמויות אך מציג את רזולוציית המשחק הנמוכה ביותר של Full HD עם אפסקיילינג לתצוגת המסך שיש ברשותנו.
חוץ מהגרפיקה המדהימה, המשחק ממשיך בקו המרשים שהציגו לפניו כל המשחקים האקסולוסיביים שסוני השיקה לקונסולה החדשה שלה, וגם כאן ה-SSD הייחודי והמהיר ביותר של סוני מציג ביצועים מרשימים במיוחד, ומדובר במשחק הראשון מהאקסלוסיביים החדשים שמצליח לנצל את יכולות כוח הזיכרון החדש ולמקסם אותו עד כדי נתינת תחושה למשתמש שבאמת אין זמני טעינה.
היכולות הטכניות המרשימות גולשות גם לתוך המשחקיות עצמה: ה״קרעים״ שמחברים בין היקומים המקבילים ומופיעים לאורך כל עולם המשחק יכולים לבוא לידי שימוש על ידי השחקן ובעצם להעביר אותו במעין חורים במרחב, כך שניתן לעבור מנקודה א' לב' בין רגע, ומנקודות שונות לחלוטין.
ברוב המשחק הקרעים האלו באים לידי ביטוי במעברים בין נקודות שונות בזירת הקרב, אך ברגעים אחרים השחקן עובר בין עולמות שונים בין רגע: בנקודה המרשימה ביותר בסיפור, השחקן יכול בכל רגע נתון בעזרת חבטה על קריסטל מיוחד ״להחליף״ בין שתי יקומים שונים של אותו הכוכב, כאשר כל יקום מציג גרסא שונה ל-ח-ל-ו-ט-י-ן של הכוכב, פשוט מרשים ולא יאמן.
משחקיות וסאונד
חוץ מאלמנט היקומים המקבילים, המשחקיות שומרת על הסגנון המוכר של סדרת המשחקים. השחקן שולט בראטצ׳ט/ריבט כאשר קלאנק על גבם ולרשותו של השחקן כמות נשקים מגוונת להפליא. בשונה מהמשחקים הקודמים המשחק החדש מציג רמת קושי מעט גבוהה יותר (שיחקתי על הרמה הגבוהה ביותר כפי ששיחקתי במשחקים הקודמים בסדרה): סצנות הקרב מרגישות גדולות מאי פעם, היריבים חכמים יותר, והכמות שמציפה אותנו מתעלה על כל משחק קודם בסדרה.
כלי מעולה שהמפתחים מעניקים לנו על מנת להתמודד עם כמות האויבים ששטה לכיווננו, היא בעצם מערכת בחירת הנשק. כאשר השחקן בוחר להחליף את נשקו הנוכחי, הזמן עוצר מלכת, ובכך אנחנו מרוויחים כמה שניות שבעזרתן אנחנו יכולים לתכנן את צעדינו הבאים בצורה טובה יותר.
בצעד מפתיע Rift apart מציג קולקציה די חדשה של נשקים, כאשר רק מספר מצומצם עובר מן המשחקים הקודמים בסדרה. הנשקים החדשים מרגישים מעולה, ואינם נופלים מאף ארסנל של כותרים קודמים בסדרה, הדבר היחיד שמעט היה חסר לי בנימה אישית כמעריץ של הסדרה הוא הדגש הקומי של הנשקים.
אם במשחקים קודמים בסדרה היינו יכולים למצוא נשקים מיוחדים במיוחד כמו ה-Shiponator - נשק שהופך את אויבנו לכבשים, או ה-Groovitron – כפפה איתה אנחנו זורקים כדור דיסקו ענק שגורם לאויבנו לרוקד את הבוגי ללא שליטה ועוד שלל ענק של נשקים מגניבים שכאלו, במשחק החדש אנחנו נחשפים לנשקים ייחודיים ומשעשעים, אך אף אחד מהם לא מביא איזשהו אלמנט קומי יוצא דופן.
גם המשחק החדש ממשיך עם הקו של כל המשחקים שקדמו לו ועם סיום הסיפור השחקן מקבל כרטיס כניסה ל-Challenge mode: מעין מצב New Game + שמעניק לשחקן כמה חפצים חדשים, גרסאות חזקות עוד יותר שיכולות להגיע עד רמה 10 במקום חמש לכל הנשקים שהשגנו בריצה הראשונה שלנו, ועוד כמה תוספות קטנות ונחמדות.
גולת הכותרת של המשחקיות היא בקר המשחק החדש, הDualsense: עם הבקר החדש, כל נשק מספק לנו כמה מצבי ירי שונים, ממש כמו ב-Returnal. אם ניקח לדוגמא את רובה הצלפים, בעזרת חצי לחיצה על טריגר L2 אנחנו נכנסים בין הכוונות, וכאשר נלחת לחיצה מלאה על הטריגר, הנשק בעצם מאט את הזמן, כך שנוכל לפגוע בקלות באויבינו, וזאת רק דוגמא אחת מיני רבות, וכל נשק במשחק מקבל מערכת כפתורים המותאמת לו אישית.
בנוסף אנחנו נהנים גם מפידבק מרשים בעזרת מנוע הרטט החדש – טיפות גשם, באסים של מועדוני לילה, פצצות, דברים שעפים, העולם מסביבנו, הכל בא לידי ביטוי בצורה מוחשית ביותר בידינו, מה שמעניק חווית משחק שאין שניה לה.
גם בגזרת הסאונד Rift Apart מתלבט בראש הפירמידה, כאשר טכנולוגיית ה-3D Audio החדשה של סוני בא לידי ביטוי בצורה מדהימה גם כאשר אנחנו משתמשים באוזניות (מומלץ מאוד. מדובר בחוויה מדהימה אם יש בידיכם זוג אוזניות איכותי) וגם כאשר אנחנו שומעים בעזרת מערכת סאונד חיצונית כלשהי טלוויזיה או כל מערכת אחרת. הייחודיות של הנשקים בא לידי ביטוי גם ברמקול הקטן הקיים בדואלסנס, כאשר כל נשק מוציא מעין סאונד ייחודי התואם לסגנון הירי והרעש אותו אנחנו שומעים בטלוויזיה.
לסיכום
עד כה, Ratchet and Clank Rift Apart הוא משחק השנה שלי. הגרפיקה היא היפה והמרשימה ביותר שראיתי במו עיניי, העלילה מעולה ומרגשת מאי פעם, הדמויות שומרות על ייחודיותן והקסם שהפך אותן לכל כך אייקוניות, והעוצמה של הפלייסטישן 5 בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר עד כה – אין זמן טעינה בשום שלב במשחק, עולמות ויקומים שונים במרחק שער מיידי הניתן לשימוש בכל רגע, סאונד 3D שמתחרה בסראונד אותו היינו יכולים למצוא עד כה רק במשחק המחשב האישי שלנו וחווית שימוש בעזרת הבקר המהפכני שאין שני לה.
שמונה חודשים מאז השקת קונסולות הדור הבא, וסוף סוף הגיח לעולם המשחק הראשון שאמור להיות בקולקציה של כל אחד מברי המזל שיש ברשותם PS5, המשחק הראשון שבעצם מסמל את נקודת הפתיחה האמיתית של מה שמשחקי הדור הבא יכולים להיות. אם זה מה שסוני יכולים להציג כבר אחרי שמונה חודשים מהשקת הטכנולוגיה והיכולות של הקונסולה החדשה שלה לעולם, אני סקרן לגלות מה צופן לנו העתיד וספוילר, הוא נראה מזהיר מאי פעם! מיקרוסופט, Youre move.
