אבל בניגוד למנהגנו, נפתח דווקא בריינה - שהגיעה למשחק אחרי חמישה משחקי ליגה ללא ניצחון (ארבעה הפסדים ותיקו במחזור הקודם נגד הפועל ירושלים), אבל הערב סיפקה התעלות - ושיחקה בדיוק כמו שריינה יודעת לשחק: היא שמרה על יעילות, שיתקה והתישה את היריבה שלה, ובצד השני חגגה התקפית. סער פדידה כבש צמד, סייד אבו פרחי רשם גולאסו מדהים - ואפילו הבלם, סמביניה, כבש. ריינה שבעונה שעברה עשתה פלייאוף עליון, יודעת שביכולת הזאת - היא תוכל בקלות לשחזר את ההישג.
בצד השני, כמובן שהסיפור היה עומר אצילי. כמה דובר על הכוכב הגדול של הכדורגל הישראלי, שבחר בבית"ר - באותה דרמה בלתי נשכחת. היום, לעיני 20 אלף אוהדים, הוא עלה בהרכב הפותח - להפתעת כולם, ואחרי שש דקות זה נראה כמו חלום. הוא כמעט בישל שער לעדי יונה, וכבש פנדל מושלם - שהיה אמור להיות האות לחגיגות. אבל מאותו הרגע, אצילי פשוט לא הורגש - היה רחוק מהכדור, והיה חלש התקפית. להגנתו, זה היה בדיוק כמו כל הקבוצה שלו. 54 דקות נמשכה הבכורה, ואצילי ירצה שההופעות האחרות ייראו הרבה יותר טוב.
אבל אצילי, עם כל הכבוד, היה רק קצה הקרחון. כי הערב זו היתה תבוסה קשה מאוד לבית"ר ירושלים באופן כללי - מי שהגנתית היתה מופקרת מדי, אבל אם היתרון היה בדרך כלל בהתקפה - הרי שהערב היא היתה לא מסוכנת באופן חריג. שש בעיטות לשער בלבד בתשעים דקות, רק שתיים למסגרת (כולל השער בפנדל). זו היתה הופעה נרפית, חסרת אנרגיות והרגיש כמו "הנגאובר" אחד ענק מהניצחון הגדול של בית"ר בסמי עופר.
ברק יצחקי ואלמוג כהן צריכים ללמוד את הלקח ממה שקרה בטדי הערב. לצד הברק (תרתי משמע) שיש לה בהתקפה, הירושלמים חייבים יציבות - הרבה יותר הגנה, הרבה יותר ברזל בקירות שיתמוך בהתקפה, ויאפשר לה להחזיק מעמד. היום, לא היה לה את זה - ואת זה היא תהיה חייבת להביא בינואר, אם היא רוצה להוציא משהו מהעונה הזאת.
בית"ר תצטרך ללקק את הפצעים, כשבאמצע השבוע כבר מצפה לה משחק חוץ נגד הפועל עכו מהליגה הלאומית בשמינית גמר הגביע. אם מישהו שם חלם על אליפות, הרי שהוא בוודאי חושב עכשיו על דברים אחרים. אולי הגביע יהיה הנחמה. ריינה תנסה להמשיך לחלום בבלומפילד נגד מכבי תל אביב.
