אם גיא מלמד עדיין התלבט לגבי מהלכיו הבאים, ובמוחו הבהב הרעיון לתת ליואב כץ עוד דקה של חסד, באה הפועל באר שבע והעמידה בפניו דילמה רצינית - להישאר ראש לשועלים או להתרומם לנגיחה בשחקים ולהגיש מועמדות לתפקיד הארי שבחבורה.
יש הבדל בין קריאות עידוד מנומסות אחרי 1:5 על מכבי פתח תקווה ובין שאגת ניצחון מזוקקת כשצלחת האליפות אצלך ביד.
באר שבע היא כל מה שהפועל חיפה לא יכולה או לא רוצה להרשות לעצמה. פרט לעניינים שבלב, עם הכנה לסחיטה אמוציונאלית, אין להפועל חיפה יותר מדי מה להציע למכונת השערים שלה. פערי האיכות בלטו מהרגע הראשון, והגול היה באוויר מהדקה ה-12.
ככה זה כשקבוצה עם עומק אינסופי, כשרון יוצא דופן וחלוקת עומסים מדויקת נפגשת עם יריבה שחיה ונושמת מקרן השפע של החלוץ המרכזי שלה.
תרומתו למועדון שחגג לא מכבר 100 שנים ברכבת הרים היא פנומנלית. אפשר לראות בו את הגרסה המודרנית של גדעון דמתי ומשה קיש רומנו, מגדולי הכובשים בשעתם שסחבו את שמשון ואת בית״ר תל אביב (בהתאמה) על הכתפיים.
והנה, הגיע מלמד ונשף בעורפם. התלות שפיתחו בו בצד האדום של הכרמל מעוררת תהיות. חצי עונה פעל כמו מכונה. שלישיות, צמדים, בראש, בימין ובשמאל. הפועל מלמד חיפה. הגיע הזמן שינסו להסתדר בלעדיו. הוא את שלו עשה למען הכרישים האדומים. בגילו ובמעמדו מותר לו לעשות למען ביתו.
בנאומו מול פני האומה, אחרי ההפסד מחויב המציאות לארנולד לוקאקו גריטה, מלמד דיבר אוטוסטראדה. שרבוב שמה של באר שבע לא היה מקרי, הוא הרי כבר הניד גפיים בטרנר ואפילו שותף לאליפות אחת תחת שרביטו של ברק בכר. את פליטת הפה הפרוידיאנית אפשר להשוות למישהו שערבבו לו סם אמת בוויסקי.
חרדת הנטישה של אוהדי הפועל חיפה מובנת, אבל כדאי להם להתחיל ולהסתכל למציאות בירוק שבעיניים.
יש הבדל בין קריאות עידוד מנומסות אחרי 1:5 על מכבי פתח תקווה ובין שאגת ניצחון מזוקקת כשצלחת האליפות אצלך ביד.
באר שבע היא כל מה שהפועל חיפה לא יכולה או לא רוצה להרשות לעצמה. פרט לעניינים שבלב, עם הכנה לסחיטה אמוציונאלית, אין להפועל חיפה יותר מדי מה להציע למכונת השערים שלה. פערי האיכות בלטו מהרגע הראשון, והגול היה באוויר מהדקה ה-12.
ככה זה כשקבוצה עם עומק אינסופי, כשרון יוצא דופן וחלוקת עומסים מדויקת נפגשת עם יריבה שחיה ונושמת מקרן השפע של החלוץ המרכזי שלה.
תרומתו למועדון שחגג לא מכבר 100 שנים ברכבת הרים היא פנומנלית. אפשר לראות בו את הגרסה המודרנית של גדעון דמתי ומשה קיש רומנו, מגדולי הכובשים בשעתם שסחבו את שמשון ואת בית״ר תל אביב (בהתאמה) על הכתפיים.
והנה, הגיע מלמד ונשף בעורפם. התלות שפיתחו בו בצד האדום של הכרמל מעוררת תהיות. חצי עונה פעל כמו מכונה. שלישיות, צמדים, בראש, בימין ובשמאל. הפועל מלמד חיפה. הגיע הזמן שינסו להסתדר בלעדיו. הוא את שלו עשה למען הכרישים האדומים. בגילו ובמעמדו מותר לו לעשות למען ביתו.
בנאומו מול פני האומה, אחרי ההפסד מחויב המציאות לארנולד לוקאקו גריטה, מלמד דיבר אוטוסטראדה. שרבוב שמה של באר שבע לא היה מקרי, הוא הרי כבר הניד גפיים בטרנר ואפילו שותף לאליפות אחת תחת שרביטו של ברק בכר. את פליטת הפה הפרוידיאנית אפשר להשוות למישהו שערבבו לו סם אמת בוויסקי.
חרדת הנטישה של אוהדי הפועל חיפה מובנת, אבל כדאי להם להתחיל ולהסתכל למציאות בירוק שבעיניים.
