וזה דיון רגיש כי הוא נוגע לשורשים של שני צדדים - מצד אחד קהל חילוני, שגדל על כדורגל ששנים היה בתוך השבת (לפעמים בשעות הרבה יותר מוקדמות), ש"שירים ושערים" היה פסקול חייו. מצד שני, עומד הציבור המסורתי - הציבור העממי הגדול, שרובו ממלא היום את היציעים. הם לא בהכרח דתיים נוקשים, אבל הם כן שומרי שבת - ובכל זאת, רוצים לראות כדורגל.
"בסימן שאלה" הפעם הולכת אל לב העימות הזה - ומנסה לבחון את שני הצדדים, יחד עם האפשרות שלכם כמובן לבחור. גילוי נאות: ערוץ הספורט הוא צד בעניין, כאחד מהגופים המשדרים של ליגת העל.
כי אם כבר מדברים על שורשים, אלה הם שורשי הענף המדובר. כדורגל במשך עשרות שנים חי בתוך השבת - לפעמים עמוק בתוכה. מי שחי פה בשנות השבעים, השמונים ואפילו ברוב שנות התשעים זוכר את התקופה שבה מחזור משחקים החל ביום שבת בצהריים, נמשך לפנות ערב עם משחק מרכזי אחד, וברוב המקרים הסתיים עוד לפני שהשבת נכנסה.
הרבה דברים השתנו, בעיקר בגופי השידור, והיום - צריך להודות - המצב שונה לחלוטין מאז. הכדורגל היום מתפרס עד לאמצע השבוע (משחקים שמשוחקים בימי ראשון ושני), וגם בשבת - רוב גדול של המשחקים נמצאים באיזורי הפריים טיים, אחרי שיצאו שלושה כוכבים בשמיים.
וצריך להודות שיש גם לא מעט חסרונות במצב הזה - משחקים שנערכים בשעות ערב, לעתים בשעות ערב מאוחרות ממש, מקשים מאוד על היכולת להביא משפחות באצטדיונים - לגדל את הדור החדש של האוהדים. הם הפכו את הכדורגל למשהו ששייך רק למשוגעים לדבר, ולא מאפשר לקהל רחב להגיע. גם חיילים, אפרופו האקלים הנוכחי והמלחמה שברקע, קצת קשה להביא למשחק ביום ראשון.
ולכן, המנהלת (בצעד מבורך) החזירה את השעה 15:00 בצהריים בשבת כשעה שבה אפשר לשחק כדורגל. התוצאות הן מדהימות - ברוב המוחץ של המקרים, היציעים התמלאו כמעט לחלוטין. בית"ר ירושלים נהנתה מכך במיוחד, עם משחקים שהביאו 17 ו-18 אלף איש ליציעי טדי, יצרו אווירה של קרנבל - שחלחלה גם לשחקנים על הדשא.
הרוב הגדול של המשחקים היה ונשאר במוצאי שבת ובימי חול. אבל אפשר, בתוך הסדר הזה שאנחנו חיים בתוכו, לתת משחק אחד בשבוע שבו הכדורגל חוזר ללב שלו - לרגע שבו הורים יוכלו לקחת את הילדים שלהם יד ביד לכדורגל, לחזור בשעה שפויה, ולאפשר לציבור רחב יותר ליהנות.
נגד כדורגל בשבת
לכל מטבע, כידוע, יש שני צדדים. וכן, הכדורגל התנהל במשך שנים במצב שבו הוא שוחק בתוך השבת - אבל המצב, כאמור, השתנה, ויש לזה יותר מסיבה אחת. כי משחקים שנערכים בתוך השבת משאירים בחוץ ציבור הולך וגדל של מסורתיים - לאו דווקא דתיים הארדקור, אבל כן אנשים שמאמינים ושומרים את השבת.
יותר מזה, גם השחקנים מתחילים בשנים האחרונות לנוע לכיוון הזה. לא סתם הרב של עומר אצילי תפס כל כך הרבה כותרות; להרבה שחקנים יש קרבה הולכת וגדלה לדת, כולל שחקנים בכירים בליגה שלנו. גם הם מצליחים לבלוע את הגלולה, אבל לא יוכלו עוד לאורך זמן. כולנו זוכרים את הקמפיין שניסה להוציא את הכדורגל משבת כמה פעמים, וזה כנראה יילך ויתגבר.
הכדורגל הוא המשחק של העם - והעם בישראל, צריך להודות, נע יותר ויותר בכיוון הדתי-לייט. במיוחד בכל מה שקשור לקהל אוהדי הכדורגל. ומי שרוצה למלא את היציעים ולהעיר את הענף, יצטרך להכיר גם במגמה הזאת - ולתת לקהל הדתי את ההזדמנות ליהנות מהמשחק. באיזון, לא באופן גורף, אבל כן לתת לכל האוהדים - ללא קשר לאמונה שלהם - לחוות את המשחק שהם אוהבים.
