הערב (ראשון) בסמי עופר, אצילי יחזור לראשונה כשחקן בית"ר לפגוש את מכבי חיפה - הקבוצה שאותה נטש במהלך הדרמטי, וצפוי לספוג לא מעט זעם. המפגש המתוקשר עם הירוקים, איתם זכה בשלוש אליפויות והוביל אותם לניצחון הבלתי נשכח על יובנטוס, הוא הזדמנות לבדוק את ההתאקלמות המחודשת שלו במדים הצהובים-שחורים.
נכון, זו אמנם רק ההתחלה - אבל זה זמן מעניין לסיכום ביניים של חצי העונה הראשונה שלו בבית"ר. וסביב הקאמבק הזה, לפחות בינתיים, אי אפשר להתעלם מהתחושה החמוצה באוויר; בגלל היכולת האדירה שלו, הן במכבי תל אביב והן במכבי חיפה, רבים ציפו שאצילי יהיה "האקס פקטור", האיש שמשנה את העונה של בית"ר והופך אותה לאלופה. האמת היתה אחרת.
כי אחרי שאצילי הגיע, בית"ר עובדתית ירדה ביכולות הקבוצתיות שלה - עם עד המעבר, לבית"ר היו 64% הצלחה - הרי שעכשיו, תשעה מחזורי ליגה לאחר מכן, האחוזים צנחו ל-58%. מתוך תשעה משחקים אחרי המעבר של אצילי, בית"ר הפסידה שניים - אחרי ארבעה הפסדים ב-17 המחזורים שקדמו למהלך. הפער מהמקום הראשון שהיה חמש נקודות במחזור ה-17, הוא 12 נקודות עכשיו. כך שהאכזבה טבעית.
אבל כשמסתכלים על היכולת של אצילי, לפחות ברמה הסטטיסטית, אין הבדלים גדולים ממה שהוא עשה במדי בית"ר למה שהוא עשה בסיטואציות דומות בקבוצותיו הקודמות - תמיד אצילי התחיל לאט, ואחר כך הגביר. בתשע הופעות ליגה שלו בבית"ר, אצילי היה מעורב ישירות בשישה שערים (כבש חמישה ובישל אחד). בתשע ההופעות הראשונות שלו במכבי ת"א הוא היה מעורב בשבעה שערים (חמישה שערים ושני בישולים), במכבי חיפה הכמות היתה חמישה (לא כבש, חמישה אסיסטים). כלומר, הבדלים מזעריים עד לא קיימים.
אז מה השתנה? לפחות לדעתי, השוני האמיתי הוא במה שקורה מסביב לאצילי. מכבי ת"א שהוא הגיע אליה בקיץ 2017 היתה קבוצה שעברה שינוי גדול (בעיקר סביב עזיבת ערן זהבי), אבל היה בה בסיס חזק והרבה שחקנים טובים מסביבו (שרן ייני, אלי דסה, אייל גולסה, דור פרץ, ברק יצחקי). כך הדברים אמורים גם לגבי מכבי חיפה של ברק בכר - הוא שיחק ליד צ`ארון שרי, מוחמד אבו פאני, ניקיטה רוקאביצה, נטע לביא; שחקנים ברמה גבוהה מאוד ביחס לליגה שלנו.
בבית"ר, אצילי בא לקבוצה שלא משופעת בשחקנים חזקים. בהשוואה לשתי הקבוצות הקודמות שעבר אליהן - היא מפסידה די בקלות. ההגנה לא מספיק טובה, הקישור לא יציב וההתקפה אם שועה לא על המגרש, שובקת חיים די מהר. ואם כבר מדברים על שועה, גם העובדה שמספר 7 הוא השחקן הדומיננטי בקבוצה - המנהיג לכל דבר ועניין, קצת הקשתה על אצילי את החיים, במובן שהוא לא בהכרח הבוס - ויש מוקד כוח רציני מאוד שאליו רגילים יותר ללכת. לפחות בעונה הזאת.
הלקח עבור כל הצדדים בשידוך הזה הוא שאצילי הוא שחקן ברמה מאוד גבוהה, אבל הוא צריך להיות ההתחלה - ולא הסוף של התהליך. למרות העונה הכי מוצלחת שלה בליגה מזה חמש שנים (אם נשים את הזכייה המרגשת בגביע המדינה בצד), בית"ר תצטרך להשתדרג בקיץ - בעיקר הגנתית, אבל גם עם יותר אופציות בהתקפה, שיורידו מאצילי את הלחץ ויאפשרו לו לפרוח. עד המהלך הזה, לבית"ר יהיה שחקן כדורגל מצוין שמביא מספרים, אבל לא תהיה הצלחה קבוצתית אמיתית.
אם להיתלות באילנות גבוהים מאוד, כשליברפול הגדולה בנתה את עצמה - מוחמד סלאח, הכוכב הכי בוהק, היה רק חתיכה אחת בפאזל שנבנה לאורך שנים. קודם הגיע קלופ, אחר כך סלאח, אחר כך וירג`יל ואן דייק ואחר כך שוער בדמותו של אליסון - זו הרביעייה שהיוותה את הבסיס לקבוצה הגדולה של המועדון שזכתה בליגת האלופות, ואחר כך שברה את הטאבו בן 30 השנה וזכתה באליפות.
לאברמוב ובית"ר אין את האמצעים שיש לליברפול, אבל הרעיון צריך להיות זהה - בית"ר צריכה עוד עוגנים על המגרש, כדי להפוך להיות קבוצה חזקה באמת. כזו שלא רק תנצח את הגדולות, אלא גם תהיה גדולה בעצמה.
בבית"ר, אצילי בא לקבוצה שלא משופעת בשחקנים חזקים. בהשוואה לשתי הקבוצות הקודמות שעבר אליהן - היא מפסידה די בקלות. ההגנה לא מספיק טובה, הקישור לא יציב וההתקפה אם שועה לא על המגרש, שובקת חיים די מהר. ואם כבר מדברים על שועה, גם העובדה שמספר 7 הוא השחקן הדומיננטי בקבוצה - המנהיג לכל דבר ועניין, קצת הקשתה על אצילי את החיים, במובן שהוא לא בהכרח הבוס - ויש מוקד כוח רציני מאוד שאליו רגילים יותר ללכת. לפחות בעונה הזאת.
הלקח עבור כל הצדדים בשידוך הזה הוא שאצילי הוא שחקן ברמה מאוד גבוהה, אבל הוא צריך להיות ההתחלה - ולא הסוף של התהליך. למרות העונה הכי מוצלחת שלה בליגה מזה חמש שנים (אם נשים את הזכייה המרגשת בגביע המדינה בצד), בית"ר תצטרך להשתדרג בקיץ - בעיקר הגנתית, אבל גם עם יותר אופציות בהתקפה, שיורידו מאצילי את הלחץ ויאפשרו לו לפרוח. עד המהלך הזה, לבית"ר יהיה שחקן כדורגל מצוין שמביא מספרים, אבל לא תהיה הצלחה קבוצתית אמיתית.
אם להיתלות באילנות גבוהים מאוד, כשליברפול הגדולה בנתה את עצמה - מוחמד סלאח, הכוכב הכי בוהק, היה רק חתיכה אחת בפאזל שנבנה לאורך שנים. קודם הגיע קלופ, אחר כך סלאח, אחר כך וירג`יל ואן דייק ואחר כך שוער בדמותו של אליסון - זו הרביעייה שהיוותה את הבסיס לקבוצה הגדולה של המועדון שזכתה בליגת האלופות, ואחר כך שברה את הטאבו בן 30 השנה וזכתה באליפות.
לאברמוב ובית"ר אין את האמצעים שיש לליברפול, אבל הרעיון צריך להיות זהה - בית"ר צריכה עוד עוגנים על המגרש, כדי להפוך להיות קבוצה חזקה באמת. כזו שלא רק תנצח את הגדולות, אלא גם תהיה גדולה בעצמה.
תגובות