כמה חיכינו לחזור הביתה. כל המלחמה הארורה הזו, גם כשמשפחתי ואני בגלות בארצנו, המקום שהכי התגעגעתי אליו היה המושב שלי בסמי. זה המקום שיכול להפוך קבוצה חורקת לחיית טרף, לחבר חלקים שרוקדים במנגנון שלגמרי מקרטע, זה מקור הכוח שלנו. סמי עופר אמור להיות המקום שבו מאפסנים את כל התירוצים, ומוציאים אל הדשא את הלב והביצים.
ואכן, לעשרים הדקות הראשונות, ראינו קבוצה שלוחצת ומתנפלת, אפילו הגענו לשני מצבים טובים. ואז, עשרים הדקות האלו הסתיימו, ואט אט יצא האוויר מהבלון. ונגלתה האמת שראויה להיאמר: מכבי חיפה, נכון להיום, פשוט לא מספיק טובה. הפועל באר שבע ראויה למחמאות על משחק טקטי מושלם, ללא רבב כמעט, ידעה להיות סבלנית, לעקוץ ואז לראות אותנו מאבדים את זה לגמרי.
שלושה מפגשים מול שלוש המובילות, אפס נקודות. זו השורה התחתונה והחשובה מהסיפור הזה. וזה לא מקרי - מכבי חיפה נראית קבוצה מבולבלת, חסרת רעיונות, כאילו הפגרה רוקנה גם את המעט שעוד היה לנו בבלון.
בשבת עוד היה את ליאור רפאלוב שהבריק ונצץ ולקח את הקופה עבורנו, הפעם? כל חילוף רק הוריד אותנו עוד יותר יגון שאולה.
זה היה, ללא תחרות, המשחק הכי גרוע של ברק בכר כמאמן מכבי חיפה בסמי עופר. בחירת הרכב רעה, שמראה עד כמה הוא מפחד לקבל הכרעות ולהושיב בספסל כוכבים ודמויות דומיננטיות בחדר ההלבשה, אין חילוף עד שקיבלנו שער, למרות שהקבוצה פשוט איבדה אוויר במהירות. ואחרי השער? חושך על פני תהום. יש לנו מזל שזה נגמר רק 2, כי באמת שהיו לנו דקות של חרפה מוחלטת וחוסר אונים מוחלט.
אני אומר זאת כאן גם עכשיו - הסגל של מכבי חיפה הוא הסגל הכי כשרוני בליגה, על כל חסרונותיו. לראות את הקבוצה נראית ככה, מאבדת את הראש אחרי כל שער, שחקנים שנדרשים להסתגל לעמדות שרואים בבירור שלא נוח להם בהן, זה מדאיג מאוד ומכמיר לב.
בעשר הדקות האחרונות של המשחק, לא היה לאף אחד שום מושג איפה הוא אמור לעמוד. אי אפשר להמשיך להמציא, לעקם ולחרטט ולצאת עם הקופה. אמרתי אחרי המשחק שעבר שיצאנו עם פרס שלא הגיע לנו, והיום הוכחנו במו רגלינו עד כמה הוא לא הגיע לנו.
הכפייה הזו של שלושת הבלמים, שהיום הגיעה לשיא חדש עם שון גולדברג כמגן שמאלי, וליאור ודיא יחד על המגרש כשהם דורכים האחד לשני על הרגליים, במקום לחשוב פשוט והגיוני, במקום לנהל את הסגל ולא לרצות אותו, היא משהו שאחריתו לא תהיה נעימה, לא לנו ולא לברק.
אלוהים עדי, זכויותיו של האיש במכבי חיפה ידועות ושמו רשום בספר הזהב של המועדון לנצח, אבל הדרך שבה הקבוצה הזו מנוהלת מבחינת סגל ועל המגרש היא פשע נגד הכדורגל. והכל קורה בגלל שאין כנות והכרעה ברורה בקבלת ההחלטות של ברק בכר על הקווים. בכדי להפוך את הקערה על פיה, ברק צריך להתגבר בעיקר על עצמו ועל המעצורים והקבעונות שלו.
בכר קיבל שלושה מאסטרקלאסים, מלאזטיץ׳, יצחקי ועכשיו קןז׳וך. נראה לי שהגיעה העת לעצור ולחשב מסלול מחדש, אם ברק בכר ומכבי חיפה כולה רוצים להוציא משהו מהעונה הזו. כרגע, בכל אופן, זה נראה ממש ממש לא טוב. זה מעבר לסטירה רגילה, זו כאפה מצלצלת שמורידה בבת אחת את כל השחצנות והביטחון המופרז, הן של ברק בכר והן של הנהלת המועדון וההחלטות שנלקחו (ולא נלקחו) במהלך חלון ההעברות.
יש עוד זמן, יש איך לתקן, אבל לפני התיקונים החיצוניים המתבקשים - חלוץ נוסף למען השם, עומר אצילי בלי תירוצים ובלי מריחות, נטע לביא בכוח הזרוע השטרות וצריך להתחיל לחשוב ברצינות גם על שוער - יש למכבי חיפה את הכלים, האפשרויות והחובה לאזן את הקבוצה מהחומר הקיים ולהוציא ממנו הרבה, הרבה יותר.
ביום שבת מגיע משחק אולי הכי לא נוח בעולם לסיטואציה מהסוג שבה אנחנו נמצאים כרגע, משחק בי"א מול אשדוד. הרכבת של הליגה הולכת וחומקת, וכפי שראינו אתמול, היא לא תחכה לנו עוד הרבה. זה משחק מהסוג שקוטל מאמנים, ואובדן נקודות בו יכול להיות קטלני לשאיפותינו. זה הזמן לחזרה למקורות, זה הזמן לענווה ולעבודה קשה, זה הזמן לקבלת החלטות לא קלות, זה הזמן לכנות וזה הזמן להתחיל לממש ולו מעט מאוד מהפוטנציאל העצום שיש למכבי חיפה.
תחזירו אותם כבר הביתה. לא נרפה ולא נחדל עד שזה יקרה.
נ.ב. ממש לא אהבתי את הראיון של בכר אתמול. הזרים לא מספיק טובים עד עכשיו? מי היה מאמין, כנראה שלא לתת לשחקנים לשחק בעמדה הטבעית שלהם ולזרוק אותם בסיטואציות בלתי אפשריות לעשות הייל מרי לא עוזר להם להוציא מעצמם את המקסימום. אל תסתכל לצדדים, ברק, עד כה - זה כמעט לגמרי עליך.
