עוד לפני שיצאה למסע רכש מאסיבי, תומאס סולטאני היה השחקן הראשון שהוחתם על ידי הירוקים בקיץ. היהודי-ארגנטינאי הגיע מארסנל סראנדי והיה אמור להוות תחרות לשריף כיוף על עמדת השוער הראשון. בינתיים, הוא הספיק לרשום הופעה אחת בלבד בגביע הטוטו, ב-0:3 על הפועל ב"ש. בראיון לפודקאסט "El Show Del Arco" סיפר סולטאני על קשיי ההתאקלמות בישראל והמאבקים על מקום בהרכב.
"אני מתרגל למדינה החדשה, למטרות החדשות", אומר סולטאני, "זו פעם ראשונה שאני מחוץ לארגנטינה וזו חוויה. עכשיו כשאני בן 26 הגיעה ההזדמנות הזו שנתנה לי את הדחיפה שהייתי צריך. אמנם אני מאוד אוהב את המדינה שלי, אבל הייתי צריך את ההזדמנות הזו ברמה האישית וכמובן כלכלית ומקצועית זה נחוץ, ואני מודה על ההזדמנות״.
סולטאני המשיך: ״הגעתי למועדון הכי גדול בישראל יחד עם מכבי ת״א. הרבה אומרים שזו הקבוצה הכי גדולה בישראל ואני מסכים כי יש להם כמות אוהדים מטורפת. חיפה היא העיר הצפונית הכי גדולה ואנשים נושמים כדורגל, כל הזמן דורשים וזה עוזר לתת את המקסימום ולתת את התפוקה הכי טובה. מהרגע שהגעתי גרמו לי להרגיש שצריך לעשות הכל כדי לזכות באליפות העונה. הכדורגל פה מאוד תחרותי, ברמה אירופאית. השנה המועדון הודח מאירופה וזו היתה מכה כואבת. העונה ארוכה ויש עוד 3 תחרויות לפנינו והדרישה היא לזכות בהכל״.
סולטאני סיפר על ההבדלים בין ישראל לארגנטינה: ״ביום-יום יש הרבה תחרות, גם בתור שוער. הדרישות גבוהות, הרבה יותר ממה שהייתי רגיל בארגנטינה. נכנסים לפרטים הקטנים בכל המובנים. כמובן בגלל שרוצים שנשתפר. הישראלים הרבה יותר קרים מאשר הדרום אמריקאים, התרבות מאוד שונה בהרבה מובנים. כולם מתחרים על מקום בקבוצה, כולם רוצים לשחק במועדון הזה בגלל היוקרה שלו. גם באימונים עצמם יש הרבה תחרות".
"אני מתרגל למדינה החדשה, למטרות החדשות", אומר סולטאני, "זו פעם ראשונה שאני מחוץ לארגנטינה וזו חוויה. עכשיו כשאני בן 26 הגיעה ההזדמנות הזו שנתנה לי את הדחיפה שהייתי צריך. אמנם אני מאוד אוהב את המדינה שלי, אבל הייתי צריך את ההזדמנות הזו ברמה האישית וכמובן כלכלית ומקצועית זה נחוץ, ואני מודה על ההזדמנות״.
סולטאני המשיך: ״הגעתי למועדון הכי גדול בישראל יחד עם מכבי ת״א. הרבה אומרים שזו הקבוצה הכי גדולה בישראל ואני מסכים כי יש להם כמות אוהדים מטורפת. חיפה היא העיר הצפונית הכי גדולה ואנשים נושמים כדורגל, כל הזמן דורשים וזה עוזר לתת את המקסימום ולתת את התפוקה הכי טובה. מהרגע שהגעתי גרמו לי להרגיש שצריך לעשות הכל כדי לזכות באליפות העונה. הכדורגל פה מאוד תחרותי, ברמה אירופאית. השנה המועדון הודח מאירופה וזו היתה מכה כואבת. העונה ארוכה ויש עוד 3 תחרויות לפנינו והדרישה היא לזכות בהכל״.
סולטאני סיפר על ההבדלים בין ישראל לארגנטינה: ״ביום-יום יש הרבה תחרות, גם בתור שוער. הדרישות גבוהות, הרבה יותר ממה שהייתי רגיל בארגנטינה. נכנסים לפרטים הקטנים בכל המובנים. כמובן בגלל שרוצים שנשתפר. הישראלים הרבה יותר קרים מאשר הדרום אמריקאים, התרבות מאוד שונה בהרבה מובנים. כולם מתחרים על מקום בקבוצה, כולם רוצים לשחק במועדון הזה בגלל היוקרה שלו. גם באימונים עצמם יש הרבה תחרות".
״יש סגנון מאוד אירופאי באימונים", המשיך סולטאני, "אנחנו מדמים כל מיני סיטואציות שקורות במשחק. כאן זה כאילו הרגת מישהו אם פספסת כדור אחד (צוחק). מעבר לזה שאני מתרגל לאימונים, אני מרגיש שאני משתפר. הרמה של השוערים פה גבוהה. אני השוער היחיד הזר, כל השאר ישראלים צעירים עם עתיד מבטיח. כולם מדברים אנגלית, אבל ביניהם הם מדברים בעברית ואני לא מבין כלום. הרמה מאוד הפתיעה אותי״.
הראיון נערך לפני ההגעה של נהואל, ומחסום השפה עדיין הפריע לסולטאני: ״הגעתי לישראל עם מילים בודדות שידעתי בעברית. אני עושה שיעורים פרטיים פעמים בשבוע. המאמן מבקש מכולם לדבר אנגלית כדי שכולם יבינו אחד את השני. לפעמים יוצא לי להתאמן רק עם ישראלים, שמדברים עברית, אבל אני מבין מילה פה ומילה שם. אני רוצה ללמוד את השפה. זה מאוד חשוב כדי לתקשר. בחדר ההלבשה השחקנים מדברים ואין לך מושג מה הם אומרים. זו הרגשה לא נעימה. אני רגיל לשבת לשתות מאטה בחדר הלבשה וישר אנשים מגיעים לשבת לידי לשתות איתי מאטה. אנחנו הדרום אמריקאים יותר חמים. פה כל אחד בפינה שלו. אין לי אפשרות להביע את עצמי במאה אחוז. אמנם אני מדבר טוב אנגלית, אבל זו לא השפה שלי״.
״אחת הסיבות שעזבתי את ארגנטינה היא שקשה מאוד להסתדר כלכלית ולמצוא מקום שישלם בזמן ולא יהיה חייב כסף. אבל גם בעיקר בגלל ההתקדמות המקצועית", סיכם סולטאני, "כמובן שאחד השיקולים שבגללם החלטתי להגיע זה העובדה שחיפה שואפת לזכות באליפות ויכולה לשחק בליגת האלופות. זה יהיה חלום, כל שחקן שואף לזה״.
הראיון נערך לפני ההגעה של נהואל, ומחסום השפה עדיין הפריע לסולטאני: ״הגעתי לישראל עם מילים בודדות שידעתי בעברית. אני עושה שיעורים פרטיים פעמים בשבוע. המאמן מבקש מכולם לדבר אנגלית כדי שכולם יבינו אחד את השני. לפעמים יוצא לי להתאמן רק עם ישראלים, שמדברים עברית, אבל אני מבין מילה פה ומילה שם. אני רוצה ללמוד את השפה. זה מאוד חשוב כדי לתקשר. בחדר ההלבשה השחקנים מדברים ואין לך מושג מה הם אומרים. זו הרגשה לא נעימה. אני רגיל לשבת לשתות מאטה בחדר הלבשה וישר אנשים מגיעים לשבת לידי לשתות איתי מאטה. אנחנו הדרום אמריקאים יותר חמים. פה כל אחד בפינה שלו. אין לי אפשרות להביע את עצמי במאה אחוז. אמנם אני מדבר טוב אנגלית, אבל זו לא השפה שלי״.
״אחת הסיבות שעזבתי את ארגנטינה היא שקשה מאוד להסתדר כלכלית ולמצוא מקום שישלם בזמן ולא יהיה חייב כסף. אבל גם בעיקר בגלל ההתקדמות המקצועית", סיכם סולטאני, "כמובן שאחד השיקולים שבגללם החלטתי להגיע זה העובדה שחיפה שואפת לזכות באליפות ויכולה לשחק בליגת האלופות. זה יהיה חלום, כל שחקן שואף לזה״.