במצב של 0:4, התחילו לזרום הברכות. ״מברוק על האליפות״, כתב לנו ראש ממשלת הכדורגל לשעבר. ״יש לכם את המאמן הכי טוב בארץ, הוא גורם לשחקנים להיות טובים יותר״. אולי יש משהו בדבריו של אבי לוזון.
קחו למשל את דן ביטון, אנדרייטד במכבי, אחד שהפסיקו לספור כאילו מדובר בשחקן נוער שחזר מעונת התחשלות בצפרירים חולון. אמרו לו שלום ולא להתראות, ויתרו עליו בקלות, אפילו תלשו את תג המחיר מהסטופקס. ז׳רקו לאזטיץ` קשקש משהו על דילול הסגל וסימן לביטון את הדרך החוצה. אם באר שבע תניף בסופו של דבר את הצלחת, הסרבי של מכבי יהיה ראוי לקרדיט מסוים על תרומתו להפיכת החצר בכדורגל הישראלי.
ביטון לא הביט לאחור. ההתאקלמות בפיקוד דרום הייתה מדורגת; יום עסל, יום בסל. לקח קצת זמן להדק את הכוונת הטלסקופית לרובה הצלפים. במטווחים נרשמו כמה פספוסים עד שאיפס את הרגל. פעמיים בול פגיעה נגד בית״ר, כל גול נושא מזכרת, והוא שוב איתכם. חי ובועט כמו בימים היפים אצל ולדימיר איביץ` ורובי קין.
הפריחה המחודשת של מספר 10 באדום משתלבת עם היכולת המטורפת של קינגס קנגווה, ה-MVP האולטימטיבי של הטוענת לכתר. רעב לתארים, קינגס, לא רואה אף אחד ממטר. לפני פחות משבוע טרף בלי מלח את מכבי חיפה של ברק בכר, ואמש הוציא את המיץ לברק יצחקי. במקרה של מלך זמביה הברק מוכה פעמיים. הליגה פתאום נראית קטנה עליו. כל נגיעה שלו בכדור מעיפה ניצוצות באוויר. תודו שנחת פה שחקן מכוכב אחר.
בינתיים, קוז׳וך נהנה מכל העולמות. כשאתה נמצא במועדון גדול, והאנשים סביבך איכותיים, אין פלא שהכוכבים מסתדרים בשורה. ביום שאליניב ברדה עזב את העיר, דוכאו קיני ההתנגדות האחרונים לשלטון החדש בבית האדום. אפילו הנודניק התורן ביציע הכסף, שמאתגר את שאר העולם בקריאה ״יאללה קוזוק (השגיאה במקור), תעשה כבר חילוף״, סגר את הבאסטה.
הקהל נתן הצגה ביציעים, והחגיגות בחדר ההלבשה נתנו טעם של עוד. כשקלטנו את רותם חתואל מנצח על מקהלת הצבא האדום, לצידו של איש המשק פנחס אוחנה, ידענו שעוד חוזר הניגון.
